ברכות לממשלת ישראל

אדוני היושב-ראש, נבחרי האומה. המבצע האדיר של צבאנו עטור תפארת הגבורה, מבצע ההתקפה, ההתקדמות, הביתור, האיגוף, הכיתור, המחץ, ההדברה, ההכנעה, השחרור, הכיבוש והנצחון - משמעותו המוסרית וההיסטורית היא הגנה לאומית עצמית חוקית.

יש לנו סיבה מיוחדת לשמוח על כך כי הכרה זו היה היום, בדיעבד, נחלת העם כולו. אינני יכול שלא לציין במידה של סיפוק, כי לפני שבוע הצטרף לדעה זו גם ראש ממשלת בריטניה סיר אנתוני אידן.

בימים אלה, כאשר הלב עדיין מלא על גדותיו, הן משמחה והן מדאגה, נפנהו ראשית כל אל עמנו, אל האיש, האשה, הזקן, הנער והילד בישראל. בכל הענווה הגאה נוכל לומר לאחר עמידתו במבחן העליון: אומה קטנה - עם גדול; חזקים ממנו - יש; עשירים ממנו - יש; חכמים כמוהו - יש; אמיץ ממנו, נאמן ממנו אין. ומתוך העם הזה צמח ועלה צבאנו. אנחנו ניתן היום כולנו יחד כבוד לבנים הגיבורים שנפלו במערכה. הם בחרבם המנצחת ובדם לבם חישלו שוב את הברית שנחתמה בין הבתרים בין אלוהי ישראל ובין עם סגולתו וארץ בחירתו. אנחנו ניתן כבוד למבצעים, לאלפי החיילים שבחירוף-נפש יצאו לארץ לא זרועה.

אולם חובה עלינו לתת היום כבוד גם למתכננים. היתה לי הזכות כחבר ועדת החוץ והבטחון לשמוע מפי קצין המבצעים של מטה הצבא הסבר על המבצע, ויכולנו לומר, ודאי בשם כל חברי הוועדה, כי התכנון היה מופלא, ועלינו להודות על כך לראש המטה, לכל קציניו ולכל אלה שעסקו במלאכת הקודש.

אני גם יודע שמורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי, אביר האמת וההדר והדר-האמת היה היום אומר או מורה לאחד מתלמידיו לומר את הדברים הבאים, ואני אומר אותם: על אף כל מה שהיה בינינו בעבר, ועל אף כל מה שעלול להתרחש ובוודאי יתרחש בינינו בעתיד, ביחסי היריבות הבלתי-נמנעת בינינו - לראש הממשלה ולחבריה, שביום א' שעבר קיבלו החלטה נבונה ונכונה: יישר כוחכם.

ההחלטה הזאת נשארה נבונה ונכונה, אף על פי שהיא נקראת היום בשמות שאינם בלתי-ידועים לנו: ב"פראוודה" - "מעשה טירוף"; ב"לימאניטה" - "הרפתקה נפשעת"; ב"דיילי הרולד" - "תוקפנות ערומה".

אנחנו התייצבנו מאחורי המבצע הזה לפני שהוא החל. אנחנו היינו עם חיילנו-גיבורינו בלילות החרדה ובימי הדאגה. אנחנו נעמוד מאחורי מבצע זה גם בימים קשים שעוד נכונו לנו. אם הממשלה תעשה משגים - כבני-חורין, ללא משוא פנים וללא חשש, נבקר אותם בכל גילוי הלב ובכל התקיפות שאופוזיציה נאמנה וחפשית זכאית ואף חייבת לבטאם. אולם העולם כולו ממערב וממזרח גם יחד חייב לדעת כי מאחורי המבצע הזה ניצבים 96% של העם בישראל.

וברשות היושב-ראש אשמיע היום קריאה גם לעמים זרים: הרינו משוכנעים כי העם הקטן והאמיץ הזה העומד על נפשו, על חירותו ועל נפש חירותו, זכאי להיעזר על ידי כל העמים שוחרי החופש והצדק באסיה, באירופה, באפריקה ובשתי האמריקות.

קריאה לעם הצרפתי

אולם רצוני להפנות קריאה מיוחדת לשלושה עמים, הראשונה היא לעם הצרפתי. אני משוכנע שאביע את רגשותיהם ואת מחשבותיהם של כל אזרחי ישראל אם אומר כי עמנו לעולם לא ישכח את אשר עשתה צרפת בשנה המכרעת הזאת - שנת הפרת מאזן הכוחות במזרח התיכון לטובת אויבינו עקב אספקת נשק באיכות מצוינת ובכמויות מצוינות למסוכן באויבינו - כדי לחזק את כוחה הצבאי של מדינת ישראל. רבים טענו כי אחרי הקזת הדם האיומה במלחמת הגבורה של צרפת נגד התוקפן והפולש הגרמני במלחמת-העולם הראשונה, ואחרי התבוסה הטרגית של העם הגדול הזה במלחמת-העולם השניה - תמה שירתה של צרפת במקהלת העמים ונדם כינורה בתזמורת האומות. לא כן הדבר. העם הגדול הזה, נושא אבוקת החופש זה למעלה מ- 170 שנה, ימלא תפקיד גדול באנושות, בייחוד בימים נוראים אלה, ימי ההשתוללות של הברבריות והעבדות המחפות על מזימותיהן במליצות. היה לי הכבוד, כמעט בדיוק לפני חדשיים, לומר באזני נבחרי האומה הצרפתית, נציגי כל הסיעות זולת אחת, את הדברים הבאים:

"השאלה העיקרית היא: החייב העולם החפשי לשבת, לרעוד, להסתכל ולחשוב במשך שנים הבאות מה יעשה הרודן הפוסע בחושך לקראת מטרות אפלות, הנותן הבטחות ומפירן בגסות, ומתי יפתיעו? האם מול פני פעילותו צריכים כולנו להיות סבילים עד אשר יכניס את כולנו למערבולת הדמים? על כן עלינו לומר ומיד, כי משטרו של נאצר שסביבו מתגודדים שליחים נאציים וסוכנים קומוניסטים - "דלנדוס אסט". למען שלומה של ישראל, למען שלומה של צרפת, למען החירות, למען חסוך חיי רבבות ילדינו ולמען השלום חייב המשטר הזה לרדת - דלנדוס אסט. נציגי האומה הצרפתית, בעמדנו מול סכנות משותפות על אידיאלים ואף אינטרסים משותפים, נניח משני צדי הים התיכון את היסודות לברית-אמת בין צרפת וישראל. אמנם הננו אומה קטנה ומדינה קטנה, אך לנו האמונה והאומץ. הבסיס לברית-ידידותית כזאת במזרח התיכון ובכל אתר יכול להיות מוגדר במלים הפשוטות והנאמנות הבאות: לא על צרפת להילחם למען ישראל ולא על ישראל להילחם למען צרפת, אך צרפת וישראל יכולות וחייבות לעמול יחד, ואם יהיה צורך בכך, להילחם יחד, למען ענין הצדק המשותף לצרפת ולישראל יחד. זאת היום קריאתנו לעם הצרפתי הגדול: עמוד עמנו ונעמוד אתך, למענך ולמעננו, למען חירותך ולמען חירותנו!

קריאה לבריטניה

הקריאה השניה מופנית לבריטניה. בחודש זה מלאו כמעט 40 שנה לפרסום אותו מיסמך הידוע בהיסטוריה בשם הצהרת בלפור. עליכם הבריטים, אף עליכם חל הכתוב: "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם". היום אנו קוראים לעם הבריטי לבלתי נסות להוציא מידי ישראל את פרי נצחונו שהושג בדם טובי בניו, לבלתי נסות להוציאו לא בכוח, לא בלחץ ולא באיומי לחץ וכוח. אם שינתה בריטניה את יחסה אל עמנו - נשנה את יחסנו אליה; אם היא תרע לנו - ירע לה; אם תיטיב עמנו - ניטיב עמה. הקריאה הזאת מופנית לא רק אל אותו החלק של העם הבריטי המיוצג על ידי ממשלתו, אלא גם אל האופוזיציה. מבחינת העקרונות המדיניים הוכיחה האופוזיציה בבריטניה לכל בני-חורין בעולם בימים טרופים אלה כיצד אנשים חפשיים המאמינים בצדקת דעתם, אף אם דעתם לפי הכרתנו אינה נכונה, אינם מהססים גם בימי מלחמה להתייצב בכל התקיפות נגד ממשלתם. אולם בעניין זה אנחנו קוראים גם לאופוזיציה בבית-הנבחרים הבריטי, להוציא את ישראל מן המשחק הבינמפלגתי בבריטניה. כל בני העם הבריטי חייבים, אם גם באיחור טראגי כל-כך, להבין שבמשך שלושים ותשע שנים עשו הם שגיאות חמורות ביותר. אנחנו שילמנו בעבורן בדמים של שישה מיליונים יהודים, אך גם הם שילמו בעבורן במעמדה של בריטניה ברחבי תבל. ייטיבו דרכם כלפינו כל בני העם הבריטי, ללא הבדל מפלגה, וייטב להם.

קריאה לארצות הברית

קריאתי השלישית היא לארצות-הברית של אמריקה. באשמורת השלישית של הלילה בו יצאו חיילינו מדברה להילחם למען קיום האומה ועתידה, שמענו דברים קשים מאד, אף קשים משמוע ומנשוא, מפי נציגה של הרפובליקה האמריקנית הגדולה. הוא אמר כי אנחנו התוקפנים, הוא דרש להעניש את ישראל. אולם דברים יכולים להישכח. תזכור אמריקה את מלחמת השחרור שלה, תזכור אמריקה את הזכות הטבעית אשר עליה היא הכריזה: "לחיים, לחירות ולבקשת אושר". הזכות המשולשת הזאת ניתנת לעמנו לא פחות מאשר לבני העם האמריקני.

הבוקר נודע שהנשיא אייזנהאור נבחר שנית, ברוב מכריע, להנחות במשך ארבע השנים הבאות את עמו. אנחנו קוראים לו ולכל יועציו ולכל בני העם האמריקני: התייצבו כבני-חורין מאחורי עמנו שוחר החופש ושואף הצדק, ושוב לא רק לנו ייטב בדרך המשותפת הזאת אלא גם לכם.

מסקנות

נסב תשומת-לבנו למסקנות הזמניות המשתמעות מנצחנו האדיר של צבאנו.

המסקנה הראשונה היא: לא הכה צבאנו באויב כדי שתהא מלחמה נצחית בינינו ובין מצרים. המטרה היא שלום, שלום-אמת.

המסקנה השניה היא - ואנו ממליצים עליה: יחס אנושי והוגן לכל בני ערב, פליטים או בורחים, הנמצאים כיום תחת שלטונה של ישראל. אויב - יש להכניעו, להדבירו, אבל מי שנכנע אין לפגוע בו; יש לחמול עליו, יש להושיט לו יד יש לעזור לו בהקמת ביתו.

שלישית: הופיעה באופק סכנה חדשה, ששמה הקמת כוח בינלאומי בשביל המזרח התיכון. מסיבות מובנות אינני מוכן היום הזה, בפומבי, לעמוד בפרטות על הסכנה הצפויה לעמנו מן הכוח העומד לקום - אם יקום - הקרוי כוח משטרה בינלאומי. אולם חובתנו להסב את תשומת-לבו של העם לכך, כי ייתכן והכוונה היא לא רק לדרום אלא גם לקו שביתת-נשק אחר; ואולי לא זה יהיה המכריע, שאנו לא נכניס את הכוח הזר הזה לתחום ריבונותנו. בוודאי לא נכניסו. הסכנה היא גם בכך, שאחרים יסכימו להכניסו. ואז, מאחורי חומה של כוח זר בינלאומי, יעמדו שוב אויבינו בטוחים שלא יאונה להם כל רע וימשיכו בהכנותיהם המומרצות להסתערות מחודשת עלינו, בתנאים גיאוגרפיים ואיסטרטגיים חמורים ביותר לעמנו.

והמסקנה העיקרית היא: "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה". אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. מה רווח הלב כששמענו את הודעת צבא ישראל על רצועת עזה המשוחררת. אמר צבאנו: שטח המולדת, שנקרע מעליה, חזר לחיקה. השבח וההודיה שזכינו לשמוע מלים אלו, אבל אם עזה היתה עיר אבות שנקרעה מעל המולדת, ירושלים מה היא, חברון מה היא, בית-לחם מה היא?

שחרור ולא תוקפנות

לא עוד ייאמר בישראל, בבואנו לדרוש מבצע שחרור של אדמת אבותינו: "תוקפנות", "התפשטות"; "גבול לנצח כזה נקבע בהסכם רודוס וכזה יישאר". יסיק העם כולו את המסקנה משחרור השטח הכבוש בדרום. אדמת מולדת הנמצאת תחת כיבוש זר אינה פוסקת מלהיות אדמת מולדת. הכיבוש הזר אינו מפקיע את זכותנו הנצחית על אדמת אבותינו ובנינו.

לא תמה המלאכה, והארץ נשארה הרבה לרשתה, וכל מבצע שייעשה כדי לשחרר את שטחי המולדת הכבושים, אף הוא בבחינת השימוש בזכות ההגנה הלאומית העצמית, החוקית; אף הוא בדרך קיום זכותנו הנצחית.

כל העם חייב היום להתאחד סביב ההכרה הזאת, ואז, בעזרת ההשגחה העליונה, נזכה לעלות כולנו במהרה בימינו - הממשלה, הכנסת, רבבות בני עמנו - על הר הבית, כדי לתת שבח והודיה לאלוהי ישראל, על אשר הוציאנו בדור הזה מעבדות לחירות-אמת.

דברינו כנים ונכונים היו. אך לפני שלושה שבועות, לסיכום הדיון המדיני בכנסת, הצענו לה להחליט לאמור:

א. המושג של הגנה לאומית עצמית חוקית של ישראל, במצב המלחמה הקיים והמוצהר על ידי אויביה, אינו יכול להיות מוגבל לפשיטות-תגובה על מעשי תוקפנות ורצח המודרכות על ידי השיטה של 'פגע והיסוג';
ב. רק מבצעים איסטרטגיים בשעות כושר, מתוכננים מתוך דאגה לחסוך באבידות ולהבטיח תנאי הלחימה של החייל העברי, ואשר תכליתם שחרור שטחי המולדת הכבושים שהיו לבסיסי תוקפנות של האויב, ימנעו את שואת המלחמה הכל-חזיתית, יתנו בטחון לאומה ויצעידוה לקראת השלום;
ג. הכנסת מגלה את דעתה כי המשטר הדיקטטורי במצרים, משטר נאצר, הוא סכנה לא רק לישראל, אלא לכל העמים החפשיים ולשלומם. ישראל המוקפת אויבים חייבת לחפש, ויכולה לרכוש, בעלי ברית על בסיס שותפות האינטרס נגד אויב משותף".

וכאשר אמרנו לאומה כי אין להמתין עד אשר האויב יהיה מוכן להשתער עלינו למלחמת הכחדה תחת פיקוד אחיד, מתוך זיון קדחתני, מתוך בחירת השעה הנכונה בשבילו, אלא יש להכותו בעוד מועד כדי להוציא מידיו את כלי הקטל בהם הוא רוצה לעשות כלה בעם ישראל; כאשר אמרנו לעמנו כי מבצע שחרור כזה לא זו בלבד שלא יעלה ביתר דמים, אלא יחסוך דם עברי לא רק למאות, גם לאלפים; כאשר אמרנו לאומה כי על רקע של סכסוך סואץ והפקעת התעלה יש אפשרות אובייקטיבית שישראל, בצאתה לפעול, תקבל סיוע, אם גם בעקיפין, מטעם אויבי אויבינו; כאשר אמרנו לאומה כי נגד אויב משותף זה לאו דווקא ניאלץ לעמוד לבדנו; כאשר אמרנו לאומה כי זו הדך להשכנת השלום ולמניעת שפיכות-דמים גוברת והולכת; כאשר אמרנו את כל הדברים האלה - לא הטעינוה. כנים ונכונים היו דברינו.

אך לא ירום לבנו, ולא ניכנס היום לשום פולמוס. אנו יודעים כי אין זה סוף פסוק. עוד נכונים לנו מבחנים קשים, ימי דאגה וחרדה חמורים מאד. וכפי שעמד צבאנו, וכפי שהעם עמד מאחוריו, תהיה מוטלת עלינו החובה - בייחוד בימים הקשים - לעמוד כעם אחד.

היום יצאנו מחושך לדמדומי השחר. אם נדע להשתמש בזכות ההגנה העצמית הלאומית כפי שהיא מובנת היום על ידי טובי העולם ועל-ידי כל בני האומה; ואם נדע לעמוד מתוך אמונה כבירה, על הזכות הנצחית לארץ אבותינו; ואם נדע לשמור על האחדות הלאומית המופלאה אשר נתגלתה סביב בנינו הגיבורים - נזכה, בעזרת אלהי ישראל, לצאת מאפלה לאור גדול.