על הספר

דניאל ורעיו אינם משתחווים לפסל, והם מושלכים לכבשן האש. אגדה זו כוללת את תפילתו של עזריה בכבשן האש ושירת ההודיה של חנניה מישאל ועזריה. התפילה והשירה נמצאים בתרגום השבעים בפרק ג' בין פסוקים כב לכג.
יסוד לתפילה מופיע גם בפסחים קי"ח, א:

...לא לנו ה' לא לנו ... חזקיה אמר: מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו.
ירידתן - דכתיב "לא לנו ה' לא לנו" - אמר חנניה,
"כי לשמך תן כבוד" - אמר מישאל,
"על חסדך ועל אמתך" - אמר עזריה,
"למה יאמרו הגויים" - אמרו כולן.
עלייתן מכבשן האש - דכתיב "הללו את ה' כל גויים" - אמר חנניה,
"שבחוהו כל האמים" - אמר מישאל,
"כי גבר עלינו חסדו" - אמר עזריה,
"ואמת ה' לעולם הללויה" - אמרו כולן.

הסיפור מופיע גם בתנחומא נ"ח, ובאגדת בראשית פרק ז.
עזריה מתוודה על חטאיו וחטאי עמו, ומצדיק עליו את הדין. בתפילתו ישנם דימויים לנאמר בספר עזרא, נחמיה, תהילים קל"ה ותפילת העבודה ביו"כ. לאחר התפילה ישנן פסוקים המתארים את הנס בכבשן ומהללים ומשבחים את ה', אח"כ תפילת הודיה ארוכה ולבסוף עניין ההצלה. כאשר נבוכדנצר שומע את התפילה הוא ירא מאוד שהם עדיין חיים.
שירת הנערים מזמינה את השמים ואת הארץ וכל אשר בם להודות ולזמר לה'.

(א) ויהי הם הולכים בלבת האש, מהללים ומשבחים את ה', ויפתח עזריה את פיו ויתפלל ויאמר:

(ב) ברוך אתה ה' אלוהי ואלוהי אבותי, ומהולל שם קודשך לעולם ועד: (ג) צדיק אתה ה' בכל מעשיך, וכל דרכיך ישרים, ומשפטך אמת וצדק: (ד) אתה כחטאינו עשית לנו, כי פקדת את עונינו ואת עוון ירושלים עיר קודשך, ותגמול עלינו בצדק כאשר גמלנוך: (ה) העווינו והרשענו כי סרנו ממצוותיך ועשינו רק את הרע בעיניך: (ו) לא שמענו לקולך וחוקותיך לא שמרנו: (ז) לו הקשבנו למצוותיך וטוב לנו כל הימים: (ח) אמנם בצדק ובמשפט פקדת עלינו את עוון פשענו: (ט) כי מסרתנו ביד אויבינו בידי אנשי רשע ובכף מלך מעוול וחומץ: (י) נאלמנו ואין בנו פוצה פה, ואנחנו עבדיך ויראי שמך היינו לחרפה ולשמצה בגויים: (יא) אנא אל תזניחנו נצח למען שמך הגדול, ואל תפר בריתך אתנו: (יב) אל תסיר רחמיך ממנו, בעבור אברהם ידידך ויצחק עבדך וישראל קודשך: (יג) הלא הבטחת להם להרבות זרעם ככוכבי השמים וכחול על שפת הים (יד) ועתה דלונו מכל גויי הארץ ונמאסנו מכל משפחות האדמה: (טו) כי אין לנו לא נשיא ולא נביא ומורה, לא אשֶה ולא תמיד, לא מנחה ולא קטורת: (טז) אף חסרנו מקום להקריב קורבן ראשית להטות חסדך אלינו: (יז) לכן בלב נשבר ונדכה נקדמה פניך, במקום עולות אילים ובקרים וכבשים מריאים לאלפים: (יח) אחלי יכונו קורבנותינו אלה לפניך כי לא יבושו כל קוויך ה': (יט) ואנחנו באמת ובלב שלם קרבנו אליך ונבקשה ביראה פניך: (כ) לכן ה' אל תביישנו ועשה עמנו כחסדך וכרחמיך הרבים: (כא) הצילנו כרוב נפלאותיך ותן כבוד לשמך הגדול: (כב) עד ייכלמו כל צרי עבדיך, ויחפרו מפני עוז גבורתך וגאון עוזם ישבר: (כג) למען יכירו וידעו כי אתה ה' לבדך נורא על כל פני הארץ:

(כד) ועבדי המלך, אחרי השליכם את שלושה האנשים בתוך הכבשן, לא חדלו להרבות גופר וזפת ונעורת ועץ יבש להגדיל את הלהב, (כה) עד כי עלתה לשון האש מחוץ לכבשן כארבעים ותשע אמות, ותלהט מסביב, ותאכל את הכשדים אשר לפני הכבשן: (כו) ומלאך אלוהים ירד עם עזריה ורעיו בתוך הכבשן, ויסר את להב האש אחורנית: (כז) וישב בם רוח קר כטל ולא בערה בם האש ולא הרעה להם:

(א) ויפתחו שלושה האנשים את פיהם לשיר את השירה הזאת, ויאמרו לאמור:

(ב) מהולל שמך ה' אלוהי אבותינו. ברוך ומבורך לדור ודור:
(ג) יהי שם תפארתך מכובד. לנצח ישוגב שם קודשך:
(ד) ברוך אתה במעון קודשך. ברוך ומפואר לעולמי עולמים:
(ה) יושב הכרובים וצופה מעמקים. ישובח שמך לנצח נצחים:
(ו) ברוך אתה על כסא מלכותך. ירומם שמך לעולם ועד:
(ז) ברקיע שמים יקודש שמך. יינשא ויפואר לדורות עולמים:
(ח) הללו לה' כל מעשיו. הבו לתמיד כבוד לשמו:
(ט) הללו לה' כל מלאכיו. הללוהו מעולם עד עולם:
(י) שבחו שמי כבוד ה'. הללוהו עד אפסי שחקים:
(יא) מימי מרומים ברכו את ה'. השמיעו תהילתו עד עולמי עד:
(יב) גדלוהו כל צבאי ה'. רוממו לנצח תהילתו:
(יג) הללוהו שמש וירח. רוממוהו כל ימי תבל:
(יד) כוכבי שמים שבחוהו. רננו גדולתו כל הימים.
(טו) טל ומטר הודו לה'. תנו נצח תהילה לאלוהינו:
(טז) רוחות השמים שירו לה'. הבו לה' כבוד ועוז:
(יזז) חום ואש ברכו את ה'. ספרו כל עת תהילתו:
(יח) קור וחום גדלו לה'. זכרו תמיד נפלאותיו:
(יט) כפור וקרח הודו לה'. כי לתבונתו אין חקר:
(כ) יום ולילה ברכו את ה'. הללו לשמו יומם ולילה:
(כא) אור וחושך זמרו לשמו. שבחוהו כל ימי עולמים:
(כב) קיפאון ושלג רוממו אלוהינו. רוממהו כל ימי השמים:
(כג) עבים וברקים הללו לה'. הללוהו עד עולם סלה:
(כד) הללו לה' כל הארץ. עד ימי השמים על הארץ:
(כה) הרים וגבעות שירו לאלוהינו. רוממוהו עד בלי די:
(כו) צמחי האדמה שבחו אלוהינו. הודו שם קודשו לנצח:
(כז) מעייני מים פצחו רינה. בשרו תהילתו מאין הפוגות:
(כח) מים וימים קלסו אדוננו. רננו בלי חֲשך גדולתו:
(כט) תנינים ושרצי מים רוממו אלוהינו. כי תהילתו עומדת לעד:
(ל) צפרי השמים הללו יה. זמרו לבלי חוק גדולתו:
(לא) חיתו יער ובהמות שבחו אלוהנו. שבחו תהילתו תמיד:
(לב) בני אדם ברכו את ה'. ברכוהו כל ימי חייכם:
(לג) בית ישראל הודו לה'. ברכו כל עת את שם קודשו:
(לד) כהני ה' הללו לה'. רוממוהו לדורי דורות:
(לה) עבדי ה' שירו לה'. תמיד תהילתו בפיכם:
(לו) רוחות ונשמות צדיקים הללו-יה. גדלוהו לנצח נצחים:
(לז) קדושים וענווי לב הללו יה. זמרו עד אין קץ תפארתו:

(לח) חנניה מישאל ועזריה נברכה את ה'. נרוממנו עד עולם סלה:
(לט) מירכתי שאול הצילנו. וממות חלץ נפשנו:
(מ) מאש הכבשן מלט אותנו. ומשלהבת נוראה גאלנו:
(מא) הודו לה' כי טוב. כי לעולם חסדו:
(מב) הודו לה' כל יראי ה'. כי לעולם חסדו:

---