(א) ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את קין, וברביעי ילדה את הבל, ובחמישי ילדה את בתה און.
(ב) ובשבוע הראשון ליובל השלישי הרג קין את הבל, על כי לקח ה' מידו מנחה לרצון, ומיד קין לא לקח לרצון מנחת פרי האדמה. (ג) וימיתהו על השדה, ודמיו צעקו מן האדמה השמימה בנאקתו כי נפל חלל. (ד) וישפט ה' את קין על הבל אשר הרג, וישימהו נע ונד בארץ מדמי אחיו, ויקללהו מן האדמה. (ה) לכן כתוב על לוחות השמים לאמור: ארור מכה רעהו בזדון, וכל הרואים בו יאמרו אמן. (ו) והאיש אשר יראהו והחריש מלענות בו ארור כמוהו. (ז) לכן בוא נבוא לענות לפני ה' אלהינו על כל החטאים אשר נעשו בשמים ובארץ, באור ובחושך, ובכל מקום. (ח) ויבכו האדם ואשתו את הבל ארבעה שבועים.
(ט) ובשנה הרביעית לשבוע החמישי התנחם, וידע עוד את אשתו, ותלד לו בן, ויקרא את שמו שת, כי אמר שת לנו אלהים זרע אחר על הארץ תחת הבל כי הרגו קין.
(י) ובשבוע הששי הוליד את בתו עצורה. (יא) ויקח קין את אחותו און לו לאשה, ותלד לו את חנוך מקץ היובל הרביעי.
(יב) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישי נבנו בתים על האדמה, ויהי קין בונה עיר ויקרא שמה כשם בנו חנוך. (יג) והאדם ידע את חוה אשתו ותלד עוד תשעה בנים.
(יד) ובשבוע החמישי ליובל לקח שת את אחותו עצור לו לאשה, ותלד לו בשנה הרביעית את אנוש, הוא החל לקרא בשם ה' על הארץ.
(טו) וביובל השביעי בשבוע השלישי לקח אנוש את אחותו נעמה לו לאשה, ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע החמישי, ויקרא את שמו קינן.
(טז) ומקץ היובל השמיני לקח קינן את אחותו מהללאית לו לאשה, ותלד לו בן ביובל התשיעי בשבוע הראשון בשנה השלישית לשבוע, ויקרא את שמו מהללאל.
(יז) ובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ותלד לו בן בשבוע השלישי בשנה השישית, ויקרא את שמו ירד. (יח) כי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים על הארץ, ללמד את בני אדם משפט ומישרים לעשותם בארץ.
(יט) וביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את בכה בת רצוצאל בת אחות אביו, בשבוע הרביעי ליובל הזה. (כ) ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. (כא) הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. (כב) ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. (כג) ויכתב בראשונה עדות, ויתן לבני אדם עדות על משפחות האדמה, וילמדם לדעת שבועי היובלים, ויודיעם את ימי השנים, ויערוך את החודשים, ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת. (כד) ואת שכבר היה ואת אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו, את אשר יקרה את בני האדם לדורותיהם עד יום המשפט. (כה) את הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על הארץ לכל בני האדם ולדורותיהם.
(כו) וביובל השנים עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את עדני בת דניאל בת אחות אביו, ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את שמו מתושלח. (כז) ויהיה בקרב מלאכי אלוהים שש שנים, ויראוהו את כל אשר על הארץ ובשמים ממשלת השמש, ויכתוב הכל בספר. (כח) וישם עדות לענות בשומרים אשר חטאו בבנות האדם. (כט) כי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם. (ל) וילקח מתוך בני האדם, ונביא אותו אל גן העדן לכבוד ולתפארת. (לא) והנהו כותב פה בספר את פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני האדם. (לב) ובעבורו הביא ה' את המבול על הארץ, כי הושם לאות לעד והוא יענה בכל זרע בני איש להזכיר את כל מעללי הדורות עד יום המשפט. (לג) ויקרב קטורת לה' לרצון על הר הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ. (לד) הלא המה גן העדן, והר הקדם, וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר סיני, והר ציון אשר יקדש בבריאה החדשה לקדושת הארץ. (לה) בו תתקדש הארץ מכל אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד.
(לו) וביובל הארבעה עשר לקח מתושלח את עדין בת עזריאל בת אחות אביו לו לאשה, בשבוע השלישי בשנה הראשונה ויולד בן ויקרא את שמו למך.
(לז) וביובל החמשה עשר בשבוע השלישי לקח לו למך אשה, ושמה ביתנה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ובשבוע הזה ילדה לו בן. (לח) ויקרא את שמו נוח לאמור זה ינחמני מכל עצבוני ומן האדמה אשר אררה ה'.

(לט) ומקץ יובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה השישית בו, מת האדם, וכל בניו קברוהו בארץ אשר נברא שם והוא היה הראשון אשר נקבר בארץ. (מ) וימת שבעים שנה לפני מלאת לו אלף שנים, כי אלף שנים כיום אחד לפי העדות אשר בשמים. (מא) לכן כתוב על עץ הדעת לאמור ביום אכלכם ממנו תמותו. (מב) על כן לא מלאו לו שנות היום ההוא כי אם מת בו. (מג) ומקץ היובל הזה הומת קין אחריו בשנה ההיא, ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו, ויומת בקרב אבניו. (מד) כי באבן המית את הבל ובאבן הומת גם הוא, על פי משפט הצדק. (מה) לכן חרות על לוחות השמים לאמור, בדבר אשר המית איש את רעהו בו יומת, כאשר נתן מום בעמיתו כן יעשו לו.
(מו) וביובל החמשה ועשרים לקח לו נוח אשה ושמה אמצרה בת רקעיאל בת אחותו לו לאשה בשנה הראשונה בשבוע החמישי. (מז) ובשנה השלישית בו ילדה לו את שם ובשנה החמשית ילדה לו את חם ובשנה הראשונה לשבוע הששי ילדה לו את יפת.