פרק א

א) העתקת צוואת ראובן אשר ציווה לבניו לפני מותו, בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו.
ב) ויהי מקץ שנתיים ימים אחרי מות יוסף, כאשר חלה ראובן ויבואו בניו ובני בניו לראותו.
ג) ויאמר אליהם: בני, הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותיי.
ד) ויהי כאשר ראה שם את יהודה ואת גד ואת אשר אחיו, ויאמר אליהם: חזקוני ואשב ואומר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי, כי הנה אמותה הפעם.
ה) ויתחזק וישב ויישק להם, ויאמר אליהם: שמעו אחי ובני, והאזינו אל ראובן אביכם את אשר אצווה לכם.
ו) הנה העידותי בכם היום את אלוהי השמים, אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי, ואחלל יצוע יעקב אבי.
ז) ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי ה' על ירכי שבעה חדשים, ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל ה', כי אז חפץ ה' להמיתני.
ח) כי בן שלושים שנה הייתי כאשר עשיתי את הרע בעיני ה', ושבעה חדשים חליתי עד מות.
ט) ואחרי כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני ה', ויין ושכר לא שתיתי, ובשר לא בא אל פי, וכל מאכל תאווה לא אכלתי, ואתאבל על עווני כי גדול, אשר לא נעשה כזאת בישראל.

פרק ב

א) ועתה שמעו אלי בני את אשר ראיתי על דבר שבעה רוחות התוהו באבלי.
ב) כי שבעה רוחות נתנו נגד האדם והם ראש כל מעשי נערות.
ג) ושבעה רוחות אחרים נתנו לו כאשר נוצר, ובהם יהי כל מעשה האדם.
ד) הראשון הוא רוח החיים אשר בו יוסד קיום האדם, השני הוא רוח הראיה אשר בו תוצר התאווה.
ה) השלישי הוא רוח השמיעה אשר אתו תבוא חכמה, הרביעי הוא רוח הריח ואתו נתנו הטעם ושאיפת האוויר והנשימה.
ו) החמישי הוא רוח הדיבור ואתו תבוא תבונה.
ז) השישי הוא רוח הטעם, ועל ידו תהיה אכילת כל מאכל ומשקה, ועל ידו יוצר הכוח כי במאכלים יסוד הכוח.
ח) הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל, ועל ידו יבוא החטא בתאוות החשק.
ט) ועל כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנער, כי מלא הוא כסילות, ואת הנער יוביל כעיוור אל בור וכבהמה אל שחת.

פרק ג

א) ואחרי כל אלה עוד רוח שמיני, רוח השינה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות.
ב) ובכל הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים.
ג) לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו, הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע, השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה.
ד) הרביעי הוא רוח החנופה ואחיזת העיניים למען ישא חן בהיכנעו לפני איש.
ה) החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה, השישי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים.
ו) השביעי הוא רוח הרשע, ואתו גנבות וגזלות, למען ימלא תאוות נפשו, כי הרשע יתחבר בערמה עם כל הרוחות האלה.
ז) ועם כל אלה יתחבר רוח השינה והוא רוח עוועים והזיה.
ח) וככה יאסוף כל נער כי יחשיך דעתו מאמת, ולא יבין בחוקת ה', ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי.
ט) ועתה בני, אהבו אמת והיא תנצרכם, שמעו אל דברי ראובן אביכם.
י) אל תפנו אל פני אישה ואל תתחברו עם אשת איש, ואל תתערבו בעסקי נשים.
יא) כי לולא ראיתי את בלהה רוחצת במקום סתר, כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה.
יב) כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את עריית האישה, לא נתנה שינה לי עד אשר עשיתי את התועבה הזאת.
יג) ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל יצחק אביו, בעת היותנו במגדל עדר על יד אפרת בבית לחם, ותהי בלהה שכורה ותשכב עירומה בחדרה.
יד) ואני בבואי ואראה את ערוותה, ואעש את הנבלה, והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא.
טו) ומלאך אלוהים הודיע מיד לאבי על דבר פשעי, ויבוא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד.

פרק ד

א) ועל כן אל תפנו בני אל יפי הנשים, ואל תפנו לבכם אל מעשיהן, והתהלכו בתום לבב ביראת ה' ובמעשים טובים, ובתורה תהיו עמלים ועל יד עדריכם, עד אשר ייתן ה' לכם אישה אשר ירצה הוא בה, למען לא תענו כאשר עניתי אנכי.
ב) כי עד מות אבי לא היה לי עוז להביט בפניו, או לדבר עם איש מאחי מחרפה.
ג) וגם עד עתה יכני לבי על פשעי.
ד) ואבי עוד הִרבה לעודדני ויתפלל אל ה' בעדי, למען יסור מעלי חרון אף ה', כאשר גם הראני ה'. ולמן העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי.
ה) ועל כן בני, הנני אומר לכם: שימרו את כל אשר אצווה אתכם ולא תחטאו.
ו) כי שחת לנפש חטא הזנות, כי ירחיקה מעם ה' ויקרב אותה אל האלילים, כי הוא יוליך שולל את הדעת ואת התבונה, ויצעיד נערים בלא עתם שאולה.
ז) כי רבים חללים הפילה הזנות, כי אם זקן יהי האיש או רם היחש, אם עשיר ואם דל, תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבלייעל.
ח) הלא שמעתם על דבר יוסף כי נשמר מאישה, ואת מחשבותיו טיהר מכל זנות, וימצא חן בעיני אלוהים ואנשים.
ט) כי רבות עשתה לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו, וסמי אהבה נתנה לו, ולא הראה יצר לבו כל תאווה רעה.
י) ועל כן הצילו ה' אלוהי אבותינו מכל מוות חורש רע.
יא) כי אם לא תמשול הזנות בדעתנו, לא יוכל בלייעל למשול בנו.

פרק ה

א) כי רעות הן הנשים בני, וכי אין להן אומץ וכוח לגבר תעשינה בערמה בתארן, למען משוך אותו אליהן.
ב) ואת אשר לא תוכלנה להתעות בתארן, תכבושנה אותו בניכליהן.
ג) כי על אודותיהן דבר אלי מלאך ה' ויורני כי רוח הזנות תמשול בנשים יותר מאשר בגברים, ובלבבן תתנכלנה לאנשים, ובעדין תולכנה אותם שולל, ובשיקור עין תעכסנה, ובמעשיהן אלה תולכנה אותם בשבי.
ד) כי לא תוכל האישה להחזיק בגבר לעיני כל, ותעש את הנבלה במעשי זנוניה.
ה) ועל כן בני, נוסו מפני הזנות, וצוו נשיכם ובנותיכם אשר לא תיטבנה את ראשן ואת פניהן להוליך שולל את הדעת, כי כל אישה העושה את המזימות האלה תתעתד לעונש עולם.
ו) כי ככה התעו בכשפיהן גם את הנפילים לפני המבול, כי אלה בראותם אותן תמיד ויתאוו להן תאווה וידבקו בהן ויעשו את המעשה הרע בנפשם, כי שינו את דמותם בדמות אנשים ויופיעו לפניהן כבוא אליהן בעליהן.
ז) ואלה בחמדן את חזותם בלבן, ותלדנה את בני הענק, כי נראו להן הנפילים כמו ראשם מגיע השמיימה.

פרק ו

א) ועל כן הישמרו מן הזנות, ואם תחפצו להיטהר בלבבכם שמרו גם את חושיכם מן הנשים.
ב) ואותן צוו אשר לא תתחברנה עם הגברים, למען תטהרנה גם הן בלבן.
ג) כי בהתחברן תמיד אם גם לא תחטאנה, מחלה אנושה להן ולנו, לדיראון לבלייעל ולחרפת עולמים.
ד) כי לא תבונה לזנות ולא חכמה בה, וכל קנאה תשכן בתוך תאוותה.
ה) ועל כן הנני אומר לכם, עוד תתחרו בבני לוי ותבקשו להתנשא עליהם ולא תוכלו.
ו) כי אלוהים יקום את נקמתם, ואתם תמותו מות מרעים.
ז) כי ללוי נתן אלוהים את המלוכה, וליהודה אתו, ולי ולדן וליוסף להיות נשיאים.
ח) ועל כן הנני מצווכם לשמע אל לוי, כי הוא ידע את חוקת ה', והוא יחרוץ משפט ויקריב בעד כל ישראל עד קץ העתים הכוהן המשיח אשר עליו דבר ה'.
ט) ואשביעכם באלוהי השמים לעשות אמת איש את קרובו, ולהתהלך באהבה איש את אחיו.
י) וקרבו אל לוי בענוות לבבכם למען תקבלו ברכה מפיו.
יא) כי הוא יברך את ישראל ואת יהודה, כי בו בחר ה' למלך על פני כל העם.
יב) והשתחוו לזרעו כי למענכם ימות במלחמות אשר תראו ואשר לא תראו, ובתוככם יהי מלך עולם.

פרק ז

א) וימת ראובן אחרי אשר ציווה לבניו את הדברים האלה.
ב) וישימהו בארון עד העלותם אותו ממצרים, ויקברוהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו.