פרק א

א) העתקת דברי בנימין, אשר ציווה לבניו בהיותו בן חמש ועשרים ומאה שנה.
ב) וינשק להם ויאמר אליהם, כאשר נולד יצחק לאברהם לזקוניו ככה נולדתי גם אני ליעקב.
ג) ויהי כאשר מתה רחל אמי בעת לדתה אותי, ולא היה לי חלב, ואינק שדי בלהה אמתה.
ד) ורחל הייתה אחרי לדתה את יוסף עקרה שתים עשרה שנה, ותתפלל אל ה' ותצום, ותהר ותלד אותי.
ה) כי אהב יעקב אבי את רחל מאוד, ויתפלל אשר יראה ממנה שני בנים.
ו) ועל כן קראו את שמי בנימין, לאמור בן ימים.

פרק ב

א) ויהי כאשר באתי מצרימה אל יוסף, ויכירני אחי, ויאמר אלי מה אמרו לאבי אחרי אשר מכרוני.
ב) ואמר לו, את כותונתך טבלו בדם וישלחוה, ויאמרו הכר נא הכתונת בנך היא.
ג) ויאמר לו יוסף, אכן אחי גנב גנבוני סוחרי כנען בחזקה.
ד) ויהי כאשר הלכו לדרכם, ויסתירו את כותונתי כמו חיה רעה פגעה בי ותטרפני.
ה) וככה מכרוני רעיהם לישמעאלים, והמה לא דברו כזב באומרם כזאת.
ו) כי בקש יוסף להסתיר ממני את מעשי אחינו, ויקרא לאחיו ויאמר אליהם.
ז) אל תגידו לאבינו את אשר עשיתם לי, ואמרו לו כאשר ספרתי אנכי לבנימין.
ח) וגם מחשבותיכם בלבכם תהיינה כאלה, ולא יגעו הדברים האלה עד לב אבי.

פרק ג

א) ועתה בני, אהבו גם אתם את ה' אלוהי השמים והארץ, ושמרו מצוותיו, ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש.
ב) ומחשבותיכם תהיינה לטובה, כאשר ידעתם גם אותי, כי כל איש אשר מחשבותיו נכוחות יראה הכל ישר לפניו.
ג) יראו את ה' ואהבו את רעיכם, ואם יבקשו רוחות בלייעל להציק לכם בכל צרה רעה, לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי.
ד) מה רבו האנשים אשר ביקשו את נפשו, וה' הגן עליו, כי כל ירא ה' ואוהב רעהו לא יכהו רוח בלייעל, כי ה' מגן לו.
ה) וגם מזימת אנשים וחיות לא תוכל למשל בו, כי ה' בעזרו עקב האהבה אשר אהב את רעהו.
ו) ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל ה' בעד אחיו, למען לא יחשב ה' להם לעוון את אשר עשו לו רע.
ז) וככה קרא יעקב: הבן יקיר לי יוסף, ניצחת את רחמי יעקב אביך.
ח) ויחבק לו וינשק לו כשעתים.

פרק ד

א) אתם ראיתם בני, את אחרית האיש הטוב יוסף, לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו, למען תישאו גם אתם זרי תהילה.
ב) כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על כל, ואם חטאים הם.
ג) ואם גם הם יחרשו עליו רעה, עושה טוב ינצח רע, כי אלוהים מגן לו, ואת צדיקים כנפשו יאהב.
ד) וכי יתפאר לא יתחרה בו איש, וכי יעשר לא יקנא בו גיבור, כי יהי ישבחהו: את צנוע יאהב, על דל ירחם, על חולה יחוס, ואת ה' יהלל.
ה) לירא ה' מגן הוא, לאוהב אלוהים יעזור, למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו, ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו.

פרק ה

א) ועל כן בני, אם מחשבותיכם תהיינה טובות, גם מרעים ישלימו לכם, והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב, ואנשי בצע לא רק ישובו מתאוותם כי גם נתון יתנו את חילם לאשר בצרה.
ב) ואם תעשו טוב, גם הרוחות הטמאים ינוסו מפניכם, וחית השדה תירא מכם.
ג) כי המקום אשר בו יכבד איש מעשים טובים ועל דעתו יגיה אור, גם החושך ינוס משם.
ד) כי אם עזות יענה איש לאיש קדוש, והתנחם כי יחונן צדיק את המגדף ויחריש.
ה) ואם יבגוד איש בצדיק, והתפלל בעדו הצדיק, כי אם גם לרגע קט ידכא, עוד מעט ישגא זהרו ויופיע כאשר היה גם יוסף אחי.

פרק ו

א) יצר האיש הטוב לא ניתן ביד רוח חטא בלייעל, כי מלאך השלום ינהל נפשו.
ב) ולא יביט בתאווה על כל דבר מושחת, ולא יצבור הון בחמדתו.
ג) לא יתפנק בתענוגים, את קרובו לא יעציב, בטנו לא ימלא מאכלי תאווה, ולא ישא ולא יתור אחרי עיניו כי ה' חלקו.
ד) לא כבוד אנשים וקלונם יטו את היצר הטוב, וערמה וכזב וריב ודיבה לא ידע, כי ה' ישכן בו ויאיר את נפשו, ויחדהו בכל בכל עת.
ה) ולא תהיינה ליצר הטוב שתי לשונות: ברכה וקללה, בוז וכבוד, עצב ושמחה, שקט ורוגז, שפת חנף ואמת, עוני ועושר, כי אם דעה אחת לו בכל זכה וטהורה.
ו) לא שמע לו ושמע, ומראה ומראה, כי כל אשר יעשה או ידבר או יראה, ידע כי ה' יראה לנפשו.
ז) והוא את דעתו יטהר, למען אשר לא יאשימהו אלוהים ואנשים. וכן גם כל מעשי בלייעל שניים הם ותם אין בהם.

פרק ז

א) ועל כן הנני מצווכם בני, נוסו מפני רעת בלייעל, כי חרב הוא נותן לכל השומעים אליו.
ב) והחרב היא אם שבע רעות. לראשונה תהר הדעת מבלייעל, ותלד הרעה הראשונה דם. השניה בהלה, השלישית תוגה, הרביעית גלות, החמישית מחסור, השישית רעש, השביעית חורבן.
ג) ועל כן נקם אלוהים מקין שבע נקמות, כי בכל מאה שנה הביא ה' עליו מכה אחת.
ד) ובהיותו בן מאתים שנה החל להיענות, ובתשע מאות שנה נשמד בימי המבול, על דבר הבל אחיו הצדיק. בשבע רעות נשפט קין, ולמך בשבעים ושבע.
ה) כי בעונש הזה ידונו לעולמי עד כל הדומים לקין בקנאת אחים ובשנאתם.

פרק ח

א) ואתם בני, נוסו מפני הרשע והקנאה ושנאת אחים, ודבקו בטוב ובאהבה.
ב) כי כל אשר לו לב טהור באהבה לא יביט אל אישה לזנות עמה, כי אין שמץ רע בלבבו, כי רוח ה' נחה עליו.
ג) כי כאשר לא תטנף השמש ואם גם על צואה וטיט זרחה, ויבשה שניהם והסירה את ריחם הרע, כן גם לב טהור אם גם ברפש אדמות יתהלך יטהר, והוא לא יטנף.

פרק ט

א) ואחזה והנה גם מעשים לא טובים יהיו בכם, כאשר דיבר חנוך הצדיק, כי זנות סדום תזנו. ונשמדתם כמעט, ותחדשו את הוללותכם עם הנשים, ומלכות ה' לא תשכון ביניכם, כי חיש מהר יסירנה.
ב) ואולם מקדש ה' בחלקכם יהי, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון, ונקבצו שמה שנים עשר השבטים וכל הגויים, עד אשר ישלח עליו את ישועתו ויבוא וישקיף עליכם.

פרק י

א) ויהי כאשר היה יוסף במצרים ואחמוד לראות את צלמו ואת דמות פניו.
ב) ועל ידי תפילת יעקב אבי ראיתיו ביום בהקיץ בכל צלמו כאשר היה.
ג) ויהי כאשר דיבר להם כאלה, ויאמר אליהם דעו לכם בני כי הנני מת.
ד) ואתם גמלו אמת איש את קרובו, ושמרו את חוקות ה' ואת מצוותיו.
ה) כי את אלה אנכי מוריש לכם תחת כל נחלה, וגם אתם תנחילו אלה לבניכם נחלת עולמים, כי כן עשו אברהם יצחק ויעקב.
ו) כי את כל אלה נתנו לנו נחלה לאמור: שמרו את מצות ה', עד אשר יגלה ה' ישועתו לכל הגויים.
ז) ואז תראו את חנוך ואת נח ואת שם ואת אברהם ואת יצחק ואת יעקב עומדים לימינו בשמחה.
ח) ואז נקום גם אנחנו איש על שבטו, ונשתחווה למלך השמים.
ט) וכל בני איש יקיצו, אלה לכבוד ואלה לחרפות.
י) ואתם בני, אם תתהלכו בקדושה במצוות ה', עוד תשכנו אתי לבטח, וכל ישראל יקבץ אל ה'.

פרק יא

א) ולא עוד יקראו לי זאב טורף עקב חמסכם, כי אם עובד ה' מחלק טרף לעושי טוב.
ב) ובאחרית הימים יקום מזרעי ידיד ה', שומע בקולו ועושה רצונו, והוא יאיר בדעת חדשה את כל הגויים, והוא באור הדעת על ישראל יופיע בישועה.

פרק יב

א) ויהי כאשר כילה את דבריו ויאמר: הנני מצווה אתכם בני, העלו את עצמותיי ממצרים וקברוני בחברון אצל אבותיי.
ב) וימת בנימין בשיבה טובה, בן חמש ועשרים ומאה שנה.
ג) וישימו אותו בארון.
ד) ובאחת ותשעים שנה לבוא בני ישראל מצרימה, ויעלו הם ואחיהם את עצמות אבותיהם חרש במלחמת כנען, ויקברו אותם בחברון לרגלי אבותיהם.
ה) והמה שבו מארץ כנען, וישבו במצרים עד יום עלותם מארץ מצרים.