פרק א

א) העתקת צוואת נפתלי אשר ציווה לפני מותו בשנת שלושים ומאה לחייו.
ב) ויהי כאשר נאספו בניו בחודש השביעי בראשון לחודש, ויעש להם משתה.
ג) ויהי ממחרת כאשר הקיץ משנתו, ויאמר להם הנה אנכי מת, ולא האמינו לו.
ד) ויברך את ה' ויתחזק, ויאמר להם, הנה אנכי מת אחרי המשתה אשר עשיתי אתמול.
ה) ויען ויאמר אל בניו, שמעו בני בני נפתלי, והקשיבו לאמרי אביכם.
ו) אותי ילדה בלהה, כי עשתה רחל בערמה ותיתן ליעקב את בלהה תחתיה, ותהר ותלד אותי על ברכי רחל, ועל כן קראה את שמי נפתלי.
ז) ותאהבני רחל מאוד, כי נולדתי על ברכיה, ובעודני רך ותשקני, ותאמר מי יתן לי אח לך יוצא מרחמי וישווה לך.
ח) ועל כן דמה אלי יוסף בכל, כתפילת רחל.
ט) ואמי בלהה הייתה בת רתי אחי דבורה מינקת רבקה, אשר נולדה ביום היוולד רחל.
י) ויהי רתי ממשפחת אברהם, כשדי ירא אלוהים חופשי ומזרע היחש.
יא) ויהי כאשר נפל בשבי ויקנהו לבן, וייתן לו את עדנה שפחתו לאישה, ותלד בת ויקרא שמה זלפה, על שם העיר אשר בה נשבה.
יב) ואחרי כן ילדה לו את בלהה, לאמור נבהלה בתי, כי אך נולדה ותתפוש בשדי אמה ותיבהל לינוק.

פרק ב

א) ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האיילות, ויועידני אבי לכל בשורה, וגם ברכני להיות כאילה.
ב) כי כאשר ידע היוצר את הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חומר, ככה יצר גם ה' את הגוויה בדמות הרוח, ולפי כוח הגוף ייפח הרוח.
ג) ולא יהיה יתרון בינותם עד לשלישית השערה, כי במשקל ובמידה ובקו נוצר כל יצור.
ד) וכאשר ידע היוצר שרות כל כלי לְמה יכשר, ככה יודע ה' כל בשר את הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב, ומתי יחל הרע.
ה) כי אין יצור ואין מחשבה וה' לא ידעם, כי את כל האדם ברא בצלמו.
ו) ככוח האדם כן פעלו, כתבונתו כן מעשהו, כאשר זמם כן יבצע, כלבו כן פיו, כעינו כן שנתו, כנפשו כן דברו, אם בתורת ה' ואם במעשי בלייעל.
ז) וכאשר הבדיל בין אור לחושך, בין ראיה לשמיעה, ככה הבדיל גם בין איש לרעהו, ובין אישה לרעותה, ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם.
ח) כי כל פעל אלוהים בסדר: חמשת החושים בראש, ואת הצוואר חיבר עם הראש ויתן עליו שער ליופי ולתפארת, ולב להבין, בטן להפריש, קיבה, קנה לבריאות, כבד לכעס, מרה למרירות, טחול לשחוק, כליות לעצה, ירכיים לכוח, צלעות למשכב, מתנים לעוז וכאלה.
ט) וככה בני יהיו כל מעשיכם בסדר לטוב וליראה את האלוהים, ואל תחפזו לעשות בגאווה, וגם לא דבר בלא עתו.
י) כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל, כן לא תוכלו להאיר מעשיכם אם בחושך תהיו.

פרק ג

א) ואתם אל תמהרו להרע את מעשיכם בתאוות בצע, ולפתות את נפשכם בדברי שווא, כי אם תחרישו בטוהר לבב, תדעו להתחזק ברצון ה' ולתעב רצון בלייעל.
ב) השמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם, כן לא תמירו גם אתם את תורת אלוהים במשובת מעשיכם.
ג) כי הגויים הלכו שולל ויעזבו את ה' וימירו את דרכם, וייכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים.
ד) לא כן אתם בני, אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל היצורים את ה' עושם, לבל תהיו כאנשי סדום אשר המירו את דרכם.
ה) ככה השחיתו גם הנפילים את דרכם, אשר קיללם ה' בעת המבול, וישם בגללם את הארץ שממה מיושביה וכל הצומח בה.

פרק ד

א) ואת כל אלה הנני אומר לכם בני, קראתי בספר חנוך אשר גם אתם תסורו מאחרי ה', ותלכו בכל חטאת הגויים, ותעשו כל רשעת סדום.
ב) והביא ה' עליכם שבי ועבדתם שם את אויביכם, וצרה וצוקה תכניע אתכם, עד השמיד ה' את כולכם.
ג) ונשארתם מתי מעט ושארית, ואז תשובו וידעתם את ה' אלוהיכם, והשיבכם ה' לארצכם כרוב חסדיו.
ד) והיה כי ישובו אל ארץ אבותיהם, ושבו ושכחו את ה' ופשעו.
ה) והפיצם ה' על פני כל הארץ עד בוא חסד ה'.

פרק ה

א) ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים, כי השמש והירח נדמו.
ב) והנה יצחק אבי אבי, ויאמר אלינו רוצו ותפשו איש כפי כוחו, והיה אשר יחזיק בם והיו לו השמש והירח.
ג) ונרוץ כולנו יחד, ויתפוש לוי את השמש, ויעבור יהודה ויתפוש את הירח, וירומו שניהם אתם.
ד) ויהי לוי כשמש, והנה עלם מושיט לו שנים עשר ענפי תמר, ויהודה נוצץ כלבנה, ותחת רגליהם שתים עשרה קרניים.
ה) וירוצו לוי ויהודה גם שניהם ויחזיקו בם.
ו) והנה שור פר על הארץ, ושתי קרניים גדולות לו, וכנפיים בגבו ככנפי הנשר, ונחפוץ להחזיק בו ולא יכולנו.
ז) ויבוא יוסף ויחזק בו, וירום אתו יחד.
ח) ואנכי ראיתי, כי שם הייתי, והנה מגילה קדושה נראתה לנו לאמור: האשורים המדים הפרסים הכשדים והסורים ינהלו את שבי שנים עשר שבטי ישראל.

פרק ו

א) ואראה עוד מקץ שבעה ימים, והנה אבינו יעקב עומד על שפת ים ימניה, ואנחנו בניו אתו.
ב) והנה אנייה באה בלא מלחים ורבי חובל, ועל האנייה כתוב אניית יעקב.
ג) ויאמר אלינו אבינו, הבה נרדה לתוך אנייתנו.
ד) והיה כאשר באנו לתוכה, והנה סער חזק התחולל, ורוח סופה גדולה, ואבינו אשר אחז בהגה הלך מאתנו.
ה) ואנחנו נשאנו על הים בסערה, ותמלא האונייה מים, ותנוד בתוך הגלים עד אשר נשברה.
ו) וימלט יוסף על הסירה האחת, וגם אנחנו נפרדנו איש מאחיו על תשעה קרשים, ויהודה ולוי היו על האחד.
ז) ונפוץ כולנו עד לקצווי ארץ.
ח) ויחגור לוי שק ויתפלל אל האלוהים.
ט) ויהי כי חדל הסער ותגיע האנייה אל היבשה בשלום.
י) והנה יעקב אבינו בא ונשמח כולנו יחדיו.

פרק ז

א) ואגיד ליעקב אבינו את שני החלומות האלה, ויאמר אלי בוא יבואו הדברים האלה בעיתם אחרי אשר ישראל יענה הרבה.
ב) ויאמר אלי אבי אחרי כן, אוחילה לאל כי עוד יוסף בני חי, כי ראיתי תמיד אשר יספרהו ה' יחד אתכם.
ג) ויבך ויאמר, אללי לי בני יוסף כי חי אתה ואנכי לא אראך, וגם אתה לא תראה את יעקב אשר הולידך.
ד) לקול דבריו בקשתי לבכות גם אני, ויהי כאש עצורה בלבבי להגיד לו כי נמכר יוסף, ואולם יראתי מפני אחי.

פרק ח

א) הנה בני, הראיתי אתכם את אחרית הימים, כי כל אלה יקרו את ישראל.
ב) ואתם תצוו את בניכם אחריכם, אשר יתחברו אל לוי ויהודה, כי ביהודה תקום תשועת ישראל ובו יברך יעקב.
ג) כי בשבטו יראה אלוהים להציל את עם ישראל, ויקבץ את הצדיקים מבין הגויים.
ד) וכי תעשו גם אתם בני את הטוב, יברכוכם בני איש, וגם מלכים, ובכם יתפאר אלוהים בין הגויים, והשטן ינוס מפניכם, וחיות השדה ייראו מכם, וה' יאהבכם, ומלאכים יסוככו עליכם.
ה) כי כאשר יגדל איש את הילד היטב יפקד שמו לטובה, ככה יפקד גם זכרכם לטוב לפני אלוהים כי תעשו את הטוב.
ו) ואשר לא יעשה טוב, יקללהו מלאכים ואנשים, ואלוהים יחולל על ידו בין הגויים, והשטן יעשהו כלי משכן לו, וכל חית השדה תרדה בו, וה' ישטמהו.
ז) כי גם מצות התורה שני פנים להן, ובתבונה תמלאנה.
ח) עת לאדם לדעת את אשתו, ועת פרוש ממנה לתפלתו.
ט) כי שניהם הנם מצות ה', ואם לא ישמרו על פי דרכם, יביאו חטא גדול על בני האדם, וככה גם שאר המצוות.
י) ואתם בני היו חכמים ונבונים באלוהים, כי ידעתם את דרך מצוותיו ואת חוקי כל מעשה, למען יאהבכם ה'.

פרק ט

א) ויצוו אותם כאלה, ויאמר אליהם אשר יעלו את עצמותיו אתם חברונה, ויקברהו עם אבותיו.
ב) ויהי אחרי אשר אכל ושתה אתם בשמחת לבב, וייכס את פניו ויגווע.
ג) ויעשו בניו ככול אשר ציוום אביהם.