תכנית "הקיר"

ההתאוששות מן המאסרים היתה מהירה, ולמרות המחסור בכסף ובחומרי לחימה, הוחלט לנצל את התנופה ולהכות בשלטון המנדט במקומות הכואבים ביותר. אחת הפעולות שפגעה ביוקרה של השלטון ושמה אותו ללעג היתה תכנית "הקיר", הקשורה לסדרי התפילה ליד הכותל המערבי. כבר בסוף שנות העשרים התלוננו הערבים כי התקיעה בשופר ליד הכותל המערבי פוגעת בקודשי האיסלם. בשנת 1931 קבע "דבר המלך במועצתו" (שהיווה את הרשות המחוקקת של ממשלת המנדט), כי זכות הבעלות של המוסלמים על הר-הבית מקנה להם גם בעלות על אזור הכותל המערבי. בעקבות החלטה זו, נאסר על היהודים לתקוע בשופר ליד הכותל, למרות שהתקיעה היא חלק בלתי נפרד מתפילות ראש השנה ויום הכיפורים.
איסור התקיעה ליד הכותל המערבי, פגע קשות ברגשות היהודים והאצ"ל החליט להיכנס לפעולה. מאז האיסור, בכל מוצאי יום הכיפורים נהגו אנשי אצ"ל ובית"ר "להבריח" שופר לרחבת הכותל, ושם כבר חיכה המתנדב התורן שתקע את "התקיעה הגדולה" בסיום יום הצום. הדבר לא היה פשוט כלל, כי שוטרים בריטיים רבים מילאו את הדרכים לכותל וערכו חיפושים מדוקדקים בכליהם של היהודים שבאו להתפלל. גורלו של "התוקע" היה ברוב המקרים מאסר ב"קישלה", בניין המשטרה בעיר העתיקה ששימש גם כבית מעצר (הבניין עומד על תילו עד עצם היום הזה ומשמש את משטרת ישראל). תקיעת השופר ברחבת הכותל במוצאי יום הכיפורים מילאה לא רק פונקציה דתית, אלא גם הגבירה את הגאווה הלאומית בכל רחבי הארץ. ביום הכיפורים תש"ג ביקר מפקד הארגון, מנחם בגין, בכותל והיה עד למחזה המביש של התפרצות השוטרים הבריטיים אל תוך הרחבה בחיפוש אחר הבית"רי שתקע בשופר.
בקיץ 1944 הועלתה שוב בעיית התקיעה בשופר ליד הכותל, אלא שהפעם הוחלט שלא להסתפק במבצע יחיד, שיתקע במוצאי יום הכיפורים. מספר שבועות לפני הימים הנוראים החל הארגון בפרסום אזהרות לבריטים להדיר רגלם מן הכותל וכי שוטר שיימצא בקרבת הכותל ביום הכיפורים ייענש. האזהרות הלכו ותכפו ולקראת החגים הן הוצאו מדי יום ביומו. תשעה כרוזים פרסמו בסך-הכל ולהלן דוגמה של אחד מהם:

הודעה

כל שוטר בריטי שיעז, בניגוד לחוקי האנושות התרבותית, להתפרץ ביום הכיפורים אל הכותל המערבי, להפריע למתפללים ולחלל את קדושת התפילה - ייחשב ויירשם על-ידי הנוער העברי כפושע פלילי.
אורח או עובר אורח, בין מוסלמי ובין נוצרי, לא יופרע בבואו אל או בעוברו את רחבת הכותל.


NOTICE

Any British Constable who will commit acts of violence near the Wailing Wall on the Day of Atonement' and in defiance of the moral law of civilised people will disturb the worshippers assembled there and will desecrate the sanstity of prayer will be regarded and LISTED by the HEBREW Youth as a CRIMINAL OFFENDER/
Visitors or passers-by, whether Moslems or Christians, will not be disturbed in their approaching or pssing the Weiling Wall/

הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל

המתח הלך וגבר והכול היו דרוכים לקראת הבאות. נוצר הרושם שהארגון מתכוון לרכז כוחות גדולים ברחבת הכותל, אשר ימנעו מן הבריטים את הגישה בכוח הזרוע. אולם תכניות הארגון היו שונות לחלוטין. במוצאי יום הכיפורים הותקפו ברחבי הארץ ארבע תחנות משטרה, שהיו ידועות בשם מבצרי "טייגרט". היו אלה מבנים גדולים מביטון מזוין, שהוקמו בשנות השלושים על פי תכניתו של המהנדס הבריטי סר צ'ארלס טייגרט. אזהרות הארגון בעניין הכותל המערבי היו בבחינת לוחמה פסיכולוגית ושימשו כפעולת הטעייה למבצע הצבאי העיקרי. למרבה הפלא, כיבדו השלטונות את אזהרות הארגון, ואף שוטר בריטי לא נמצא ברחבת הכותל ביום הכיפורים. תקיעת השופר המסורתית שלאחר תפילת נעילה בוצעה באין מפריע, ולאחריה פרצו המתפללים בשירת "התקווה" אדירה. שום התנגשות לא אירעה באותו יום ברחבת הכותל או בדרך אליו והבלשים הבריטיים שהסתובבו ללא מדים, התאכזבו מהעדר כוחות מזוינים של הארגון. הם לא ידעו כי יחידות הקרב של האצ"ל פעלו אותה שעה נגד מבצרי המשטרה בחיפה, קלקיליה, גדרה (קטרה) ובית דגון.