תנועת המרי העברי

עם התקרב מועד סיום מלחמת-העולם באירופה, גברו התקוות בקרב מנהיגי התנועה הציונית לשינויים במדיניות הממשלה הבריטית כלפי עליית יהודים לארץ-ישראל. אולם כגודל התקווה - כך היה גודל האכזבה. זמן קצר לאחר המלחמה הוכרזו בבריטניה בחירות כלליות. מנהיגי מפלגת הלייבור, שהיתה באופוזיציה, הבטיחו שאם מפלגתם תזכה בבחירות, הם יבטלו את "הספר הלבן" ויאפשרו לשארית הפליטה היהודית באירופה לעלות לארץ-ישראל. יתרה מזאת, הם גם יפעלו למען הקמת בית-לאומי בארץ, שיהפוך בהדרגה למדינה יהודית עצמאית.
בקיץ 1945 זכתה מפלגת הלייבור בבחירות, אולם לא עבר זמן רב עד אשר הכריזה הממשלה החדשה כי לא יחולו כל שינויים במדיניות החוץ של בריטניה ולא יהיו שום הקלות בכל הנוגע לעליית יהודים ארצה. דבקותה של ממשלת הלייבור ב"ספר הלבן", גרמה אכזבה גדולה בקרב המנהיגים היהודיים בארץ ובתפוצות. הנהלת הסוכנות היהודית הגיעה למסקנה כי אין מנוס מפתיחת מאבק מזוין נגד ממשלת המנדט הבריטי בארץ-ישראל. בשלב ראשון הופסק הסזון ונפתחו מגעים לשיתוף פעולה בין ה"הגנה", האצ"ל ולח"י . המשא-ומתן הוכתר בהצלחה, ובסוף חודש אוקטובר, נחתם ההסכם בין שלושת הארגונים בדבר הקמתה של "תנועת המרי העברי". ואלה עיקרי ההסכם:

א. ארגון ההגנה נכנס למערכה צבאית נגד השלטון הבריטי (קמה "תנועת המרי העברי").
ב. אצ"ל ולח"י לא יוציאו אל הפועל את תכניות הלחימה שלהם אלא באישורה של מפקדת תנועת המרי.
ג. אצ"ל ולח"י יוציאו אל הפועל תכניות לחימה שיוטלו עליהם על-ידי מפקדת תנועת המרי.
ד. הדיונים על המבצעים המוצעים לא יהיו פורמליים. נציגי שלושת הארגונים הלוחמים ייוועדו לפגישות קבועות, או לפי הצורך, בהן יקוים דיון על התכניות מבחינה מדינית ומעשית.
ה. עם הינתן האישור העקרוני למבצעים, יקיימו המומחים של שלושת הארגונים בירורים על פרטי הביצוע.
ו. הצורך באישורה של מפקדת תנועת המרי אינו חל על מבצעי רכש (כיבוש נשק מידי הבריטים); מבצעים אלה זכאים אצ"ל ולח"י להוציא אל הפועל על פי החלטתם הם.
ז. ההסכם בין שלושת הארגונים הלוחמים מבוסס על "מצוות עשה".
ח. אם באחד הימים תצטווה ההגנה לנטוש את המערכה הצבאית נגד השלטון הבריטי, הרי האצ"ל ולח"י יוסיפו להילחם. 1

הנהגת תנועת המרי היתה מורכבת משני נציגים של ההגנה (ישראל גלילי ומשה סנה), נציג של האצ"ל (מנחם בגין) ונציג של לח"י (נתן פרידמן ילין). בפורום זה היו מתקיימים דיונים כלליים, ועל האצ"ל ולח"י היה להביא בפני הפורום הצעות שונות לפעולה. אישור הפעולות נעשה על-ידי מפקדת ההגנה, לאחר שהתקיים דיון במסגרת המטה המבצעי, שכלל את יצחק שדה (אשר שימש מפקד הפלמ"ח), איתן לבני (מפקד המבצעים של האצ"ל) ויעקב אליאב (ראש המבצעים של לח"י). מאוחר יותר פרש אליאב מן הפגישות הללו וביקש מאיתן לייצג אותו. למפקדת ההגנה היתה הזכות לפסול הצעה לפעולה, מסיבות מבצעיות, מדיניות או אחרות.
באותה תקופה, כזכור, נאסר בירושלים דב אפרת, ויצחק אבינועם-יגנס ("אבינועם") בא בעקבותיו. אבינועם נולד בפתח-תקווה בשנת 1921. בגיל צעיר הצטרף לבית"ר וב-1938 הצטרף לאצ"ל. כאשר המשטרה עלתה על עקבותיו, נאלץ לעזוב את ביתו ועבר לתל-אביב, שם שימש ב- 1944 מפקד שירות המודיעין המחוזי. בספטמבר 1945 מונה למפקד מחוז ירושלים והיה לצבר הראשון בתפקיד זה. אבינועם מסמל את השתלבותם של ילידי הארץ בפיקוד הבכיר של האצ"ל, אשר מילאו את מקומם של המפקדים הוותיקים שנעצרו על-ידי הבולשת הבריטית.
מחוז ירושלים עבר ארגון מחדש; הוחל בגיוס אנשים חדשים ובתכנון פעולות נגד אובייקטים של השלטון הבריטי. לשם ביצוע כל הפעולות הללו היה דרוש כסף רב, שכרגיל לא היה בנמצא. עד בואו של אבינועם לירושלים, נקבע התקציב במרכז בתל-אביב, ומדי חודש היו מעבירים לירושלים סכום של 200 לירות (המשכורת המקובלת במשק באותם ימים נעה בין 10 ל-20 לירות לחודש). שרגא עליס פנה אל אבינועם והציע להתחיל בגיוס כספים באופן מקומי ועל-ידי כך להקטין את התלות בתל-אביב.
"מי יגייס את הכסף?" שאל אבינועם.
"תן לי כתובות ואבצע את פעולות הגיוס הראשונות," ענה.
הכתובת הראשונה היתה של מר פרומין (איש אמיד, בעל בית החרושת לביסקוויטים "פרומין"), שהיה ידוע כאוהד האצ"ל. באחד הערבים, יצא "חיים טויט" בלווית שרה גולדשמיד אל ביתו של מר פרומין ואקדח בחגורתו. כשהגיעו לדירתו של פרומין, התברר להם כי באותו ערב היתה שם מסיבה משפחתית. את הדלת פתח להם מר פרומין ושאל לרצונם.
"ברצוני לשוחח אתך ביחידות", ענה שרגא.
הם הוכנסו לחדר העבודה ולאחר שפרומין סגר את הדלת, פתח שרגא ואמר: "באנו בשליחות האצ"ל. אנו זקוקים לכסף כדי לממן את פעולות הארגון ומבקשים תרומה של 1000 לירות".
"מניין לי שאתם באים בשם האצ"ל", שאל פרומין.
הראה לו שרגא את האקדח שהיה בחגורתו. הגיב פרומין: "זו אמנם לא הוכחה, אבל זה בכל זאת משהו". לאחר דין ודברים, הודיע פרומין שהוא מוכן לתרום 250 לירות. כאשר שרגא ראה כי פרומין אינו מוכן להעלות את הסכום, אמר:
"מאחר שאין באפשרותך להעלות את סכום תרומתך, אני מציע שתעזור לנו בדרך אחרת. ידוע לנו שאתה אוהד את הארגון, על כן אני מוכן לגלות לך סוד. אנו עומדים לבצע פעולה נגד הבריטים וקיימת האפשרות שמישהו ייפצע במהלך הפעולה. אני מבקש ממך לאפשר לנו להחביא את הפצוע (אם יהיה כזה) בביתך, עד אשר יחלים ויוכל ללכת לדרכו".

"אתן לכם 500 לירות ואל תביאו אלי שום פצוע," סיכם פרומין את הפגישה.

התורם השני היה מר חיימסון, בעל כריכייה ידועה בירושלים וקרובו של יהושע גולדשמיד ("גל") ששימש מחסנאי באצ"ל. הדו-שיח בין המתרים והתורם חזר על עצמו; שרגא נקב בסכום של 1000 לירות, בעוד חיימסון הסכים לתת 250 לירות בלבד ולבסוף התפשרו על 500 לירות. 2
נוסף לגיוס הכספים, נפתחו בירושלים מספר קורסים של "סגנים", כדי שאפשר יהיה לקלוט את המגויסים החדשים. עד אז אורגנו קורסי ה"סגנים" במתכונת ארצית והיה צורך לשלוח את החניכים לשוני שליד בנימינה, אולם הרחבת השורות חייבה הערכות מקומית להגדלת מספר המפקדים. כל קורס מנה כעשרה אנשים והפגישות נערכו בערבים. מלבד הכשרה אידאולוגית, למדו החניכים להשתמש באקדחים ותת-מקלעים וכן את תורת החבלה. האימונים ברובים ובמקלע "ברן" נערכו באחד מסניפי האצ"ל בשפלה (בדרך כלל בפתח-תקווה).