נכון הוא כי חלוקת הכוחות מצביעה על ריכוז בדרום ולא בצפון. היו לכך כמה שיקולים - הסכנה לצפון ירושלים היתה קטנה מאשר לדרום העיר. הערכתנו היתה, לפי ריכוזי האויב, שהתקפתו העיקרית תבוא מדרום ולא מצפון. על רקע הערכה זו יש להבין גם את ההתפתחויות אחרי ה-15 במאי [...]

[...] נקודת הכובד של 'קלשון' היתה בדרום ירושלים. חשבנו כי 'מדרום תפתח הרעה', אם כי כוחות הלגיון שמדרום לירושלים מנו בסך-הכול שלוש פלוגות ....

הנני להודיעך כי הכוחות המזוינים היהודיים קבלו הוראה לא לתקוף או לנוע לתוך אזורים בירושלים המאוכלסים בערבים, כל עוד יהודים או רכוש יהודי אינם מטרה להתקפה במקומות אלה. בתנאים אלה הסוכנות היהודית מסכימה להורות על הארכת הפסקת-האש בירושלים, כדי לאפשר לוועדת ההפוגה את ההזדמנות לבצע את המשא ומתן להפוגה. ⁵²

הסכמנו להענות לדרישת הקונסולים בדבר המשכת הפסקת האש לעוד שמונה ימים, כדי לאפשר את גמר המשא ומתן בדבר שביתת נשק לפי הצהרותיכם. אפשרי מאוד שנהיה מוכרחים לתת תשובה סופית בדבר שביתת נשק לפני חצות, כדי למנוע אפשרות של התקפת כוחות עבדאללה על ירושלים. תְיָיפו את כוחנו לתת את התשובה הסופית לפי הקווים הכלליים שלכם וגם לחתום אם יהיה צורך בכך. תנו הוראות מקבילות למפקד המחוז.

[...] אנו מסכימים להמשכת הפסקת האש בירושלים. אם יש הכרח להגיע להסכם שביתת נשק בירושלים, אתם רשאים לעשות זאת, בתנאי שתשארו בגבולות ההוראות שנשלחו על-ידינו לפני ימים אחדים.

אפשר לומר כי במבצע "קלשון" נקרתה לידינו הזדמנות פז לכבוש את ירושלים ולחסום את המבואות אליה. הזדמנות זו לא נוצלה כראוי. הבריטים הסתלקו; מולנו עמדו כוחות בלתי סדירים, ללא מנהיגות צבאית וללא נשק כבד. בגישה נועזת יותר ניתן היה להשתלט תוך יום-יומיים על ירושלים כולה [...]. (ההדגשות שלי - י.ל.)

[...] האנגלים פינו את העיר, ו"'אזורי הביטחון"' שהיו בידיהם עברו לרשותנו. הערבים בעיר לא התאוששו מאז תבוסתם בקרבות קטמון ובפועל לא היה בירושלים כל כוח ערבי לוחם. אולם מתוך שיקולים מדיניים מסוימים וחוסר יזמה מצד הכוחות היהודיים, בוזבזה, לדעתי, אפשרות צבאית ודאית של כיבוש העיר כולה [...].