מחניים, גיליון ק"כ, מרחשוון תשכ"ט
ברשות ההוצאה לאור של משרד הביטחון
שמואל חגי |
|---|
|
תמצית: המאמר סוקר את גדולי התורה של קהילות א.ה.ו., לפי השתייכותם לקהילה הספרדית או לאשכנזית שבעיר. אינדקס: היסטוריה יהודית; היסטוריה יהודית-גרמניה; היסטוריה יהודית-דנמרק; תולדות ישראל; שואה; |
קהילות אה"ו, שהן הקהילות אלטונה, המבורג וונדסבק, היו שונות זו מזו מבחינת מעמדן ההיסטורי והמדיני, ואף על פי כן היוו יחידה אחת מבחינת מהותן היהודית. דבר זה יש בו משום דוגמה מיוחדת במינה לאופן התהוותן של יחידות קהילתיות בדברי ימי ישראל, שצמחו מתוך הווייתם של החיים היהודיים. כך היו שלוש הקהילות מאוחדות, אף על פי שהמבורג הייתה זמן רב עצמאית כמרכז מסחרי, ורק בשנת 1871 סופחה לברית 26 הערים שנוסדו אז בגרמניה. ואילו אלטונה הייתה שייכת במשך מאות בשנים לממלכת דנמרק, עד שפרוסיה כבשה את האיזור בשנת 1864. וכן גם ונדסבק הייתה עיר פרוסית.
שלוש הקהילות היו מאוחדות עד הכיבוש של נפוליאון, אשר הוציא צו מלכותי להפריד ביניהן, וכך נשארו מפורדות גם אחרי נסיגתו של נפוליאון.
קהילות אה"ו הצטיינו בתופעה מיוחדת במינה, שהיו בהן שתי קהילות: אשכנזית וספרדית, אשר התקיימו עד שבא הכורת והכרית את כל גולת אשכנז. הקהילה הספרדית שנקראה הקהילה הפורטוגזית, שמרה על יחודה וצביונה המיוחד במינו בחייה הפנימיים ומנהגיה המסורתיים, ויחד עם זה נוסף לה אותו חן שמקום יהודי מוסיף על יושביו. יש מקום לסברה, שהקהילה הספרדית קדמה שם לקהילה האשכנזית.
קהילות אה"ו היו צעירות לימים בהשוואה לקהילות העתיקות של אשכנז, כגון מיינץ, שפייר, נירנברג ורגנשברג, שזכרם נתקדש הן ברשימות הקדושים והטהורים והן בקונטרסי התוספות ופסקי-ההלכה העתיקים. אך גם במשך אותן שלוש מאות שנה של תולדות אה"ו, הטביעו חותם מיוחד על דברי ימי ישראל, וחכמי אה"ו הם שם דבר בשורת הדמויות הגדולות של עם ישראל. בייחוד הצטיינו דייני הקהילות האלה, שהיו ידועים בגדולתם ותורתם, כפי שנזכיר להלן.
גדולי התורה ששימשו בקודש ופעלו בשלוש הקהילות, מעידים על טיבן ואופיין של קהילות אלה, שהצטיינו כמקום של תורה ויראה. הן זכו לכך הודות לזרם הפליטים הרבים שזרמו לשם מליטא ופולין אחרי גזירות ת"ח ותט"ו, ואשר יסדו בתי-מדרש וישיבות, בהן בקע קול התורה יומם ולילה.
גם התסיסות הרוחניות הגדולות, שרישומן ניכר בדברי ימי היהדות, מעידות על פעילותן הרוחנית המיוחדת במינה של קהילות אלו, אשר למרות "חוסר הוותק" שלהן הצטיינו בעושרן הרוחני.
הקהילה הספרדית
בין חכמי הספרדים בהמבורג אנו מוצאים את רבי יצחק עטיאס. שם התגורר גם אחד מראשי שושלת אבוהב, ר' שמואל אבוהב, בעל "דבר שמואל", ועוד חכמי-תורה אחרים. כן פעלו שם רופאים ומשוררים כמו רודריגז דה קסטור, יעקב פרנצו בוקארו ועוד. בין המשפחות המפוארות שחיו בהמבורג יש למנות את המשפחות אבן צור, קסוטו, טקסירה, ועוד.
הקהילה הספרדית בהמבורג הצטיינה בפעילותה הכלכלית, ובמאות הט"ז והי"ז ניהלו את המסחר בין המבורג והולנד, וכן עם ספרד ופורטוגל. הודות לה שיגשג הסחר בהמבורג ועלתה קרנה בעולם המסחר.
אלטונה - מרכז התורה
בשנת 1934 חגגו את יובל ה- 250 שנה לקיומו של בית-הכנסת הגדול, שנבנה בסגנון גותי והרהיב את עיני כל רואיו.
ונדסבק
חכמי אה"ו
הרב הראשון של קהילות אה"ו היה ר' מאיר ב"ר וולף אשכנזי, שכבר פעל בהמבורג בשנת 1664. בשנת 1667 עזב את הקהילה, בתנאי שיוכל לחזור. הוא הוזמן לשמש כרב בעיר חעלם, אך לבסוף לא קיבל את ההצעה וחזר לאה"ו. מכל שלוש הקהילות הסכימה רק אלטונה לקבלו בחזרה. בדין-ודברים שנתעורר התערב הרב הספרדי ר' יעקב ששפורטא ופסק ששתי הקהילות האחיות רשאיות לסרב.
הרב השני המפורסם של קהילות אה"ו הוא ר' הלל ב"ר נפתלי הרץ מזולקייב (1615-1690), שהיה מגדולי ליטא ותלמידו של בעל "חלקת מחוקק".
ר' צבי הירש אשכנזי, הידוע בכינויו ה"חכם צבי", בא לשמש כרב בקהילות אה"ו אחרי נדודים וטלטולים שונים, שהיו מנת חלקו כל ימי חייו. הוא סבל קשות בגזירות פולין. לאחר שאשתו ובתו נהרגו בפרעות, כפי שהוא מתאר את הדבר באחת מתשובותיו, נשא לאישה את בתו של אב"ד אה"ו ר' משולם זלמן מירעלעס. הוא יסד ישיבה באלטונה, ואחרי מות חותנו נתמנה לאב"ד בהמבורג וונדסבק. בעקבות ריב שפרץ בהמבורג על רקע של חילוקי דעות בינו לבין חברו לרבנות רק משה זיסקינד רוטנברג, בנוגע לשאלת תרנגולת בלי לב - נאלץ לעזוב את המבורג, ואחר-כך נתמנה לאב"ד הקהילה האשכנזית באמסטרדם.
אחריו כיהן ברבנות ר' יחזקאל קצנלבויגן בעל "כנסת יחזקאל", הידוע במלחמתו נגד נחמיה חיון, מאנשי שבתי-צבי.
התקופה הקשה ביותר שעברה על אה"ו הייתה זו שבה כיהן ברבנות רבי יונתן איבשיץ. בימיו פרץ הריב הידוע בינו לבין ר' יעקב עמדין, שבו נטלו חלק כל גדולי התורה שבדור, ואשר העמיד בסכנה את קיומן של שלוש הקהילות. פרשה זו עגומה מאוד ולא כאן המקום לתארה.
אחרי פטירתו של ר' יונתן נבחר לרב באה"ו ר' יצחק הלוי הורביץ, אשר השתדל וניסה לרפא את שברי הקהילות. אולם, אז נתגלע הריב הגדול בנוגע לגט מקליווא, וסופו שנפטר מן העולם בקוצר ימים. גם ממלא מקומו, ר' דוד ברלין, אחיו של ר' ישעיה פיק, לא האריך ימים.
אחריו עלה על כסא הרבנות ר' רפאל הכהן (1722-1804), שהיה קרובו של בעל ה"שאגת אריה" ואף מילא מקומו בכמה ערים ברוסיה. אחר כך בא לפוזן ושימש שם אב"ד, ולבסוף נבחר לשמש אב"ד בקהילות אה"ו. הוא נמנה בין מתנגדיו החריפים של משה מנדלסון וביאורו לתנ"ך.
ספרו "תורת יקותיאל" היה נושא לפולמוס, כאשר ר' שאול לוין חיבר ספר בשם "מצפה יקותיאל", בו חלק על ספרו, ור"ל ברלין חיבר ספר כנגד "מצפה יקותיאל", ואילו ר' מרדכי בנט החרים את המחבר שפגע בר' רפאל.
אחרי פטירתו של ר' רפאל ירש את מקומו ר' נח חיים צבי. אחרון הרבנים שם היה ר' צבי הירש באשקו, מחותנו של ר' עקיבא איגר.
לאחר מכן נתפלגו הערים על פי צו נפוליאון, כפי שכתבנו לעיל. באותה תקופה פעל רבות באלטונה רק מנחם מנדל פרנקפורטר. אחריו פעל שם ר' עקיבא ורטהיימר, שנלחם בעוז נגד הרפורמה.
מגדולי הרבנים באלטונה היה ר' יעקב עטלינגר, בעל "ערוך לנר", אשר למד תורה מפי ר' אשר, בנו של ה"שאגת אריה". אחרי פטירתו שימש שם ברבנות הרב ד"ר אליעזר לב, חתנו ותלמידו של ר' בנימין צבי אוארבך, אשר פעל יחד עם ר' עזריאל הילדסהיימר ביסוד הסמינר לרבנים. אחריו שימש שם ברבנות הרב ד"ר מאיר לרנר (נפטר בשנת 1931), תלמידו של רד"צ הופמן. הוא חיבר ספר "תורת המשנה" ושורה של מאמרים מדעיים תורניים. את מקומו מילא הרב ד"ר יוסף קרלבך, שחי תחילה באלטונה ואחר כך בהמבורג.
רבני המבורג
אחרון הרבנים בהמבורג היה הרב ד"ר יוסף קרבלך (1883-1943) הנ"ל, בנו של ר' שלמה קרלבך. ר' יוסף שימש קודם בהוראה בא"י ובליטא, אחר כך נבחר כרב באלטונה, ומשם בא לכהן בהמבורג. אחיו ר' נפתלי הקדיש לו מונוגרפיה יפה (ניו-יורק, 1959).
מלבד רבנים וגדולי-תורה הוציאה המבורג גידולים נאים של חכמים וסופרים, ששימשו ברבנות במקומות אחרים, כגון רש"ר הירש, ר' יוסף וולגמוטה, גבריאל ריסער ואחרים. בתחום המדיניות והמסחר ראוי למנות את אלברט באלין ואת בית וורבורג, וכן את הפיסיקאי הנודע היינריך הרץ.
גם בהמבורג נתחוללו לא פעם סכסוכים ומריבות על רקע השמרנות והרפורמה, אך הדברים לא הגיעו לידי פילוג. ואמנם הייתה המבורג תופעה מיוחדת במינה של קיום-יחד בין פלגים שונים של הקהילה, מבלי שתיפגע שלמותה של היהדות האורתודוכסית, שמספרה היה ניכר.
בתי-כנסת
דמות "בעל-בית" בהמבורג
"בעל-הבית ההמבורגי לא היה עם-הארץ, שכן בעודו עול ימים כבר למד בתלמוד-תורה ולא הפסיק מעולם את לימודי הקודש שלו, אף על פי שגמר הגימנסיה ולמד באוניברסיטה. אם היה אמיד היה לו מורה שלמד אתו בביתו יום יום, ואף היה משתתף בשיעורים הציבוריים. נאום ברכה של פרנס בהמבורג לא היה נאום יבש שבו מצוטטים כמה דברים משל סופר קלאסי גרמני, אלא היו בו דברי תורה".
חכמי ונדסבק
הדיין הראשון, שכיהן בונדסבק, היה ר' יהודה ליב ב"ר יעקב (נפטר בתנ"ג). בין חכמי ונדסבק יש למנות את ר' בנימין וולף פרידבורג, בעל ספר "אמתחת בנימין", שהיה אחד משלושת האחרים מרביצי התורה ברבים.
ר' פייביש כהן שימש גם הוא כדיין הקהל בונדסבק (נפטר בתקל"ז), וכן רק אריה יהודה יוסף, חזן ודרשן, בעל מחבר "תמורת איל" (נפטר בתקל"ח), ור' אשר ניישטטל (נפטר בתקע"א), ששימש בדיינות ולאחריו לא היו עוד שם דיינים בעלי שיעור קומה.
אחר-כך נתקבל שם כרב ר' דוד הנובר, שפעל רבות להצלת יהודים משמד (נפטר בתרס"א).
סופן של הקהילות
ד"ר יוסף קרלבך ומשפחתו גורשו גם הם מזרחה יחד עם כל בני הקהילה, וכך פנה זיווה פנה הדרה.
הרוצה לעמוד על תולדות קהילות אה"ו בכלל והמבורג בפרט, ילך אצל ספריהם של ד"ר ישעיהו וולפסברג ז"ל ושל הרב ד"ר נפתלי קרלבך על אחרון הרבנים בהמבורג, אחיו, יוסף קרלבך הי"ד.
