הסזון

ככל שגברו הפעולות נגד השלטון הבריטי, גברו הגינויים מצד הסוכנות היהודית וראשי "היישוב המאורגן". לוחמי האצ"ל, שכונו "טרוריסטים", נצטוו להפסיק את ההתקפות נגד השלטון הבריטי. לכך נתלווה איום חמור לפיו, באם לא ייענה האצ"ל לדרישה זו, יפעיל נגדו ארגון "ההגנה" כוח, כדי לשתקו. ואכן כעבור מספר חודשים החלה ההגנה במסירת שמות של אנשי האצ"ל לשלטון הבריטי. נוסף להלשנות, נחטפו מפקדים באצ"ל, הובאו למקום מסתור במספר קיבוצים, נחקרו ארוכות ואף עונו קשות. למבצע ניתן שם הקוד "הסזון" (כינוי לעונת הצייד) והוא נמשך עד לסיום מלחמת-העולם השנייה.


לפעולות ההגנה נגד האצ"ל קדמו מספר פגישות חשובות, בהן נתגלה בגין המדינאי והאנליטיקאן, המיטיב לנתח את המצב המדיני ולהסיק את המסקנות הנכונות.

פגישה עם דיין

באחד מימי אוגוסט 1944 פנה משה דיין (מראשי ההגנה) אל מכרו אליהו רביד (מפקד בכיר באצ"ל) וביקש להפגישו עם בגין. בפגישה, שהתקיימה בביתו של רביד ("מצדי"), הסביר בגין את המניעים להכרזת המרד ואת ההשלכות המדיניות של המלחמה בשלטון הבריטי. בגין הוסיף ואמר כי הוא מוכן לקבל את המנהיגות של בן-גוריון כאשר יחליט זה האחרון להצטרף למלחמה (אם "יעבור מבניין הסוכנות להרי הגליל"). דיין מצדו הביע הערכה ללוחמי האצ"ל ועמד בעיקר על הצד החינוכי לפיו מוכיח האצ"ל לנוער העברי כולו, כי אפשר להכות בבריטים.
בסיום הפגישה שאל בגין את דיין אם הוא בעד שיתוק פעולות האצ"ל בכוח (כפי שראשי הסוכנות היהודית איימו לעשות). דיין השיב שהוא נגד פעולות כאלה, אבל הוא חייל, ואם יקבל פקודה - יבצע אותה.

בגין הרבה לקיים פגישות עם אנשים שונים בביתה של משפחת רביד ולעיתים אף היה נשאר ללון שם. אגב, הדירה היתה קטנה - שני חדרים בסך הכול; בחדר אחד ישנו שני הילדים הקטנים ובחדר השני היתה מיטה זוגית ששמשה את ההורים. באותם מקרים שבגין נשאר ללון בבית משפחת רביד, הוא הצטרף למיטה הזוגית כאשר אליהו רביד ישן באמצע בין מרים אשתו לבין בגין. לעיתים היה בגין נשאר במקום מספר ימים ומפאת הסודיות לא יצא מן הבית במשך היום. מספרת מרים רביד שפעם שאל אותה ידיד: "תגידי לי בבקשה, מה עושה בגין בדירה במשך היום?" ענתה מרים: "בגין קורא את העיתונים, מקשיב הרבה לתוכניות החדשות של הבי.בי.סי ויתר הזמן הוא חושב." בגין הירבה לחשוב ולנתח את המצב המדיני על-פי האינפורמציה שקיבל מן העיתונות ומן הרדיו ולאור ניתוחים אלה החליט את החלטותיו החשובות בדבר דרכו של האצ"ל.

פגישה עם סנה וגולומב

בגין נפגש גם עם משה סנה ואליהו גולומב (מראשי ההגנה) שהיו שליחיו של בן-גוריון, והדברים שאמרו לבגין היו על דעתו של בן-גוריון. למזלנו נשתמרו הפרוטוקולים מן הפגישות האלה על-ידי שני הצדדים והם עומדים לרשות החוקרים.

שאל סנה: היודע אתה את תוכניות האנגלים כלפי עניינינו? כיצד יכול אתה לנהל פעולה צבאית בניתוק מוחלט מהאינפורמציה הפוליטית?

ענה בגין: אדרבא, ספרו לי את הדברים שאיני יודע בתחום המדיניות של ממשלת בריטניה לגבי ארץ-ישראל. אולי תצליחו לשכנע אותי שהניתוח שלי אינו נכון.

פתח ואמר גולומב (שחזר זה לא מכבר מלונדון): אנו מצפים לסיום מלחמת-העולם. יש לנו ידיעות שעם סיום המלחמה יהיה מצבנו טוב יותר. צ'רצ'יל, שהוא בעינינו אוהד הציונות, הבטיח לוייצמן באחת הפגישות החברתיות שבסיום המלחמה "יקבלו היהודים את השזיף הגדול ביותר של הפודינג". לכן עלינו לחכות עד סיום המלחמה, להמתין ולראות את אשר נקבל.

ענה בגין: אני לא שוחחתי עם צ'רצ'יל ולא עם עוזריו, אבל הסיפור שלך תמוה בעיני. אם צ'רצ'יל הוא ידיד הציונות, מדוע יעזור לנו רק לאחר סיום המלחמה? מדוע לא יעשה זאת כבר עכשיו?
מדוע לא יאפשר לפליטים יהודים שמצליחים לברוח מאירופה הבוערת להיכנס לארץ-ישראל?
הרי דבר זה אינו פוגע במאמץ המלחמתי. הבריטים יוכלו לשחרר את אוניות המלחמה השומרות מפני כניסת מעפילים ארצה ולהעביר אותן אל החזית האמיתית. לכן אני דבק בהערכתי שהמדיניות של ממשלת בריטניה היא אנטי ציונית ואין לנו לצפות לשום שינוי לטובה לאחר סיום המלחמה. הדרך היחידה שנותרה בידינו היא להילחם בבריטים בכוח הנשק ולא לדחות זאת עד לאחר המלחמה.

לבסוף עבר גולומב לשפת האיומים. "אנו דורשים מכם להפסיק מיד ... איננו רוצים שתתחיל מלחמת אחים ... אולם נהיה מוכנים גם לכך. נהיה נאלצים לאחוז באמצעים שלנו למען מנוע את מעשיכם. המשטרה, לדעתנו, לא תוכל לחסלכם, אולם אם היישוב יתקומם נגדכם הרי הדבר יבוא לידי כך. ברור שאיננו מדברים על חיסולכם הפיסי, אולם התפתחות הדברים תביא גם לכך, היא תביא להשמדתכם. ואז לא חשוב מי התחיל הראשון - זה עניין של תעמולה והסברה".

משה סנה, שדיבר אחריו, היה מתון בהרבה. בראש ובראשונה, הוא הסתייג משפת האיומים הבוטה של גולומב ("אני דוחה בהחלט את הביטוי 'השמדתכם'", אמר) והתרכז בניתוח המצב הפוליטי. הוא חזר והדגיש, כי להערכתו, לא ירחק היום שבו יילחמו כל הארגונים ביחד ועל כן יש לשמור את הכוחות לקראת היום הזה. מכאן עבר סנה לבעיית המרות הלאומית והדגיש שיש צורך בהפסקה זמנית של פעולות האצ"ל, כי הן פועלות בניגוד לאינטרס הלאומי. "אם אתם חושבים שאנו טועים, הרי תיקחו בחשבון שאנו הרוב. אנו נציגי רוב היישוב, והוטלה עלינו שליחות. לא נסיר מעצמנו את האחריות כי היא הוטלה עלינו על-ידי התנועה הציונית ועל-ידי רוב היישוב העברי". לבסוף אמר: "לא נוכל בשום אופן להשלים עם ניהול פעולות צבאיות עצמאיות שהן, לדעתנו, מזיקות ומביאות הרס לכול תקוותינו".

בגין, שהשיב לדברי גולומב וסנה, אמר: "הנכם מאיימים עלינו בהשמדה. רבותיי, לשם השמעת הדרישה והאיומים האלה לא היינו צריכים להתאסף כאן ... מהשמדה איננו מפחדים. איננו מאמינים גם שתצליחו באמת להשמידנו. נאמר לכם גלויות: אנו לא נפסיק את מלחמתנו".

בגין דחה בתוקף את הטענה כאילו האצ"ל רוצה להשתלט על היישוב. "איננו חושבים לתפוס את השלטון ביישוב", הדגיש. "אמרנו את זאת בהרבה הזדמנויות. אין לנו כל אמביציות לכך. לו היה חי ראש בית"ר, היינו שואפים להעמידו בראש העם, אולם אחרי מותו אין לנו כל כוונות להשתלט על היישוב. אנו חושבים שבן-גוריון הוא האיש שיכול היום להוביל את הנוער למלחמה. דווקא בן-גוריון ולא אלטמן או מישהו אחר במפלגה הרוויזיוניסטית. אולם לשם כך בן-גוריון צריך לעזוב את מושבו ברחביה. כי כל זמן שהוא נמצא שם - לא יוכל לנהל את המלחמה הנ"ל. לנו אין כל אינטרס מפלגתי או מסגרתי. הננו מתפללים לשעה, שבה נוכל להכריז על סיום תפקידו של האצ"ל ולפזרו. ובאותו רגע שתצאו אתם למלחמה - נתייצב כולנו תחת הנהגה אחידה, שבה אתם תהיו הרוב המכריע. אולם כל זמן שלא עשיתם זאת, אנו ננהל את מלחמתנו. לא התחייבנו לפעול כל 24 שעות. ישנן הפסקות. ייתכן שנמצא לנחוץ לבצע את הפעולה הבאה בעוד חצי שנה וייתכן שזה יקרה מחר, אולם דבר אחד ברור: לא נפסיק ולא נודיע על הפסקה. כי לזאת מחכים השלטונות הבריטיים".

הפגישה הסתיימה לאחר חמש שעות באווירה קשה, מבלי שהצדדים הצליחו לשכנע זה את זה. שוב לא היה ספק כי ראשי ההגנה נחושים בדעתם לפעול נגד האצ"ל בכוח, כדי לחסלו. בגין ביקש לכנס את המפקדה כדי לדון באיומי ההגנה ולהחליט על דרך התגובה.

אחד אחד נכנסו חברי המפקדה הראשית לישיבה שנקבעה ל- 1 בנובמבר 1944 ושלימים כונתה בתואר "שעתו הגדולה של האצ"ל". הנושא היחידי שעל סדר היום היה היחסים עם ההגנה ותגובת האצ"ל לאיומי הסזון. בגין פתח בסקירה מקיפה ובסיומה אמר: "הם איימו שיתחילו בפועל להילחם בנו ויעשו בכל האמצעים למען הפסקת מלחמתנו. בקשר עם כך עלול להיווצר מצב רציני, שבאם לא נדע לנהוג בו בתבונה וזהירות, ניסחף לתוך מלחמת אחים". התפתח ויכוח מקיף בו טענו חלק מן המשתתפים כי "על מכה יש להשיב במכה". הנוהג במפקדת האצ"ל היה שלא להכריע בהצבעה, ובמקרה של חילוקי דעות, נמשך הויכוח עד שצד אחד שכנע את השני. בסופו של דבר הוחלט פה אחד: "להוציא פקודה חמורה לכל אנשינו, שלא להגיב על שום מעשה פרובוקטיבי מצד השמאל. אנו נפרסם ברבים את מעשיהם ומאידך נודיע שהננו ממשיכים במלחמתנו נגד השלטון. אנשינו יהיו חייבים להיזהר בכל צעדיהם ולא להיגרר לתוך התנגשות בין יהודים. לשם כך תתנהל הסברה מקיפה בין השורות, תוך דרישה להישמע לכל ההוראות שתבואנה מצד המפקדה".

הבלגה כנגד פעולות ההגנה - זו היתה אפוא המדיניות הברורה של מפקדת האצ"ל.

חודש ימים לאחר מכן, כאשר הסזון נכנס להילוך גבוה, פרסם האצ"ל את הכרוז הבא: