מבוא

במהלך השואה, הגיע שיעור הנרצחים היהודים בליטא ל- 94% מהגבוהים ביותר בכל ארצות אירופה שהיו תחת הכיבוש הנאצי. רצח המוני של מיעוט לאומי זה שחי במשך דורות רבים בקרב שכניהם הליטאים, בוצע ברובו בנשק חם וקר בידיהם של אלה האחרונים או בסיועם הפעיל. אין תימה שפרשה זו לא יורדת מסדר היום הן בהיסטוריוגרפיה והן בקרב הציבור, לא רק בליטא, ורבים תוהים על סיבותיה.

מקובל היה לחשוב כי מצבם של יהודי ליטא היה, לכאורה, טוב יחסית (לפחות בשנות ה- 20 כאשר נהנו מאוטונומיה תרבותית) לעומת המצוקה הקשה של היהודים בפולין השכנה, ברומניה וארצות אחרות במזרח אירופה. אולם מי שעוקב בשיטתיות אחרי התגברות האנטישמיות באזור זה בין שתי מלחמות-העולם, ייווכח שגם במצבם של יהודי ליטא חלה כבר אז הידרדרות מתמדת, ששיאה בא לידי ביטוי ממעשי הטבח שעשו בהם שכניהם עם הכיבוש הנאצי ואף לפני-כן!

סימנים ראשונים לתהליך אומלל זה ניתן לראות בפרעות-הדמים שערכו קצינים וחיילים ליטאים בתושבים יהודים בפּונִיבֶז' (PANEVEZYS), וִ ילקומִיר (UKMERGE) ומקומות אחרים. באותה עת עדיין לחמו מתנדבים יהודים במלחמת העצמאות של ליטא, פעל מיניסטריון לענייני יהודים וכן שורה של מוסדות אוטונומיים חשובים. תוך שנים אחדות חוסלו המיניסטריון ושאר המוסדות בלחץ הוגים לאומנים ואנטישמיים. נטייה זו להצרת מעמדם של היהודים נמשכה לסירוגין במשך שנות ה - 20 וה - 30 על רקע תחרות כלכלית מצד המעמד הבינוני והאינטליגנציה הליטאית וכן כתוצאה מתמורות מדיניות.

זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון התחוללה בליטא הפיכת-נפל של קבוצת קצינים ימניים ואנטישמיים. חלקם נימנה עם ראשי הארגון הפשיסטי הקיצוני "זאב הברזל' (GELEZINIS VILKAS) וחלקם - עם חסידי הרודן לשעבר א. וולדימאראס (VOLDEMARAS.A). ראש ההפיכה - הגנרל פ. קוביליונאס (KUBILIUNAS P.) שנאסר וקיבל חנינה, כיהן בתקופת הכיבוש הנאצי כראש ה"מימשל העצמי" מטעם שלטונות הכיבוש.

גורם חשוב בהגברת האנטישמיות בליטא היווה המיעוט הגרמני. במקביל להתבססותם במישור הכלכלי, המנהלי והצבאי, שמרו הגרמנים המקומיים על ייחודם התרבותי והלאומי וטיפחו זיקה חזקה למולדתם ההיסטורית. עם עליית היטלר לשלטון, השתלבו רבים מהם בפעילותם של הארגונים הלאומניים למיניהם שלחצו להידוק-יתר של הקשרים המדיניים והכלכליים עם גרמניה עד כדי סיפוח אליה (כמו תושבי חבל מֶמֶל (MEMEL) בליטא). הם פעלו להפצת תורת הגזע ולתעמולה אנטישמית והפכו, למעשה, למאיץ במערכה ההולכת וגוברת שהתנהלה בברכת השלטונות נגד היהודים בעיקר במגזר המשקי האקדמי ועוד.

באמצע שנות ה- 30 הצטרפו למערכה זו נגד היהודים גם תחנות השידור ובעיקר העיתונות. בעיתונים, לרבות אלה ששימשו שופרות הממסד, הועלו הצעות על רקע גזעני מובהק כמו: איסור על העסקת משרתות לא-יהודיות, גירוש יהודים ממקומות-נופש, הקצאת שטח מיוחד ליהודים לרחצה על שפת-הים וכדומה.

בשורה של ערים ועיירות נתרבו בצורה משמעותית מקרים של חילול בתי-עלמין, לכלוך שלטים הכתובים יידיש או עברית, שבירת שמשות בבתי-יהודים ובמוסדותיהם הציבוריים לרבות בתי-כנסת. כמו כן הלכו ותכפו התקפות פיזיות על יהודים בודדים וקבוצות בין היתר על רקע עלילות-דם או עילות דומות. בדרך כלל תגובת השלטונות הייתה פושרת אם בכלל, בבחינת "יישחקו הנערים לפנינו!".

התערבות שלטונית נמרצת הייתה ננקטת בעיקר כאשר האירועים עמדו להתפתח להתפרעויות נרחבות או כאשר הדי האירועים הגיעו לעיתונות חוץ-לארץ. במקרים מסוג זה וגם בהזדמנויות אחרות נהגו ראשי השלטון למסור הודעות מרגיעות ולא פעם אף להוקיע את הגזענות והאנטישמיות. קולות בודדים נגד דיכוי הזכויות הדמוקרטיות ורדיפות היהודים הושמעו לעיתים בקרב חוגי האינטליגנציה והאופוזיציה השמאליות "האנטישמיות אצלנו הינה מסוג גרוע במיוחד" - טען במאמרו הראשי מה- 13 ביוני 1933 היומון Lietuuvos Zinios- "משום שהיא מיובאת אלינו מהחוץ ויש לה מטרה מיוחדת"; "ההיטלריזם גילה את הליטאים והתאים להם מתודות אנטישמיות יעילות" וכדומה.

במקביל הלך וגבר המסע הציבורי נגד היהודים במגזר הכלכלי. בראש מסע זה שסיסמתו המרכזית הייתה "ליטא לליטאים" עמדו הארגונים הארציים של הסוחרים, בעלי המלאכה והחקלאים.

"כל המדינות כבר פתרו את שאר היהודים ואנו עדיין לא"

- קַבַל ביטאון הסוחרים VERSLAS (מה- 13.12.1938).

ביטאון החקלאים UKININKO PATAREJAS (מה- 15.2.1939) החרה-החזיק אחריו, אך בשינוי קל:

"יש לפתור את שאלת היהודים בלי רעש".

ממספר צעדים מנהליים שננקטו באותה עת מסתבר כי ממשלת ליטא אכן אימצה עצות אלו. במקביל, הלכו ורבו התקפות אלימות על יהודים בהיקף חסר תקדים במדינה זו.

אישים וארגונים יהודיים וביניהם "הלוחמים לשעבר בעד עצמאות ליטא" יזמו הקמת מסגרות ציבוריות וכן ייסדו כתב-עת בשפה הליטאית (בשם APZVALGA) לשם ניהול יעיל של המאבק נגד התופעות האנטישמיות המקומיות והנאציות שיובאו מחוץ. הממסד הפוליטי בליטא לא ראה בעין יפה את המאבקים של המיעוט היהודי מחשש להסתבכות מיותרת עם השכנה המאיימת - גרמניה. לקראת הבחירות ל"לאנדטאג" (LANDTAG, הפרלאמנט המקומי) שבחבל ממל, בו היוו הגרמנים רוב, חיזרו המוסדות הליטאים אחרי חברי הקהילה היהודית ושידלום להצביע עבור המועמדים הליטאים שהתחרו עם רשימת מפלגת העם (ה-"'VOLKSPARTEI") הגרמנית.

למרות זאת, ב- 22 במארס 1939, לאחר לחצים כבדים ואיומים, סופח חבל ממל לגרמניה. כמעט כל היהודים ורבים מהליטאים נמלטו משם. באווירה העכורה שהשתררה בליטא התארגנו מחדש חסידי וולדימאראס (תחת השם "פעילים" ( AKTIVI.S'TAI) לקראת כינון מפלגה נאציונל-סוציאליסטית מקומית, שתחתור לאוריינטאציה מוחלטת לכיוון גרמניה הנאצית. למעשה הם הפכו לחוד-החנית של הפעילות נגד היהודים המקומיים. בין היתר הם פנו בחשאי לגורמים ממלכתיים וּפּוליטיים בגרמניה בבקשה לקבלת כסף ונשק על מנת לארגן פוגרומים ביהודי ליטא. כפי שמסתבר מתוך תעודות משרד-החוץ הגרמני (מה - 3.6.1939), ניתנו לאקטיביסטים הללו סכומי כסף, אך לא נשק בנימוק -

ש"ארגונם חייב לנסות ולפעול על בסיס פחות או יותר חוקי, ולהגביר במרוצת הזמן את השפעתו הפוליטיות ההכרעה בעזרת הנשק עלולה להוליך לסיבוכים גדולים...".

בפרוץ מלחמת-העולם השנייה וחלוקת פולין בין גרמניה וברית המועצות, גדל היישוב היהודי בליטא לכדי רבע מיליון נפשות, כיוון שליטא קיבלה בחזרה את בירתה ההיסטורית וילנה
(VILNA). עם כניסת הכוחות הליטאים לעיר זו התחולל שם פוגרום בעידודם של המשטרה הליטאית. התחושה של רבים מקרב האוכלוסייה היהודית הייתה, שאירוע זה וכן גל השריפות שפקד בעת ובעונה אחת מספר ניכר של עיירות יהודיות בליטא - אינם מקריים ושככל הנראה, קיים גורם או גורמים הפועלים בנחישות ובשיטתיות נגד המיעוט היהודי.

לא יפלא, אפוא, שהשתלטותו של הצבא האדום על ליטא ביוני 1940 נתקבלה, במבט ראשון על-ידי היהודים באנחת רווחה, ואילו המוני הליטאים קיבלו עובדה זו בהתמרמרות ובחרוק שיניים וראו בסובייטיזציה של מדינתם, אַקט של אבדן העצמאות, למרות שרובה של יהדות ליטא נפגע מהשלטון הקומוניסטי לא פחות מן האוכלוסייה הליטאית, זוהו היהודים ככלל, עם המשטר השנוא שנכפה על ליטא בכידוני הצבא האדום. זאת ועוד, במישור הדתי והכלכלי נפגעו היהודים אף יותר מהליטאים, אך העובדה שליהודים ניתנה מעתה דריסת-רגל לעבוד במוסדות ממלכתיים ובגופים כלכליים שהיו עד אז סגורים בפניהם, גרמה לרוגז רב בקרב הליטאים ונתפרשה בין היתר גם כנסיגה במהלך ההתחרות הממושכת שניהלו עם היהודים במשך שנים.

מחוסר אפשרות לערוך פרעות ביהודים בתנאי המשטר החדש, התבטא היחס העוין אליהם בצורות אחרות: החל בפקידים ליטאים במנגנון הממלכתי, שהציקו ליהודים במסווה של "מסע אנטי-בּוּרגַני", או אנטי-ציוני וכלה באיומים חשאיים וגלויים. גילויי עוינות אלה כלפי היהודים ניזונו במידה רבה מההסתה השיטתית מצד אנשי המחתרת הליטאית-לאומית ("חזית האקטיביסטים הליטאים" - . L.A.F) שהייתה קשורה עם גורמי-מודיעין בגרמניה הנאצית. בכרוז חשאי מה- 19.3.1941 שהופנה מטעם ארגון זה לאוכלוסייה הליטאית לקראת האפשרות של מלחמה בין גרמניה לבין ברית-המועצות נאמר:

"שעת שחרורה של ליטא קרובה (...) כבר עכשיו הודיעו ליהודים שגורלם נחרץ, ולפיכך כל מי שיכול שיסתלק עוד היום מליטא (...) ברגע המכריע תפסו לידיכם את רכושם"

ביום פרוץ המלחמה (22.6.1941) פורסם כרוז נוסף לגבי גורלם הצפוי של יהודי ליטא וזה לשונו:

"הגיעה השעה המכריעה לעשות חשבון עם היהודים... היהודים מסולקים מליטא לגמרי ולתמיד... בליטא המשוקמת מחדש לא תהיינה זכויות אזרחיות ולא אפשרויות קיום לשום יהודי".

רוב רובן של אזהרות אלו מומשו בצורה הטוטאלית והברוטאלית ביותר מיום פרוץ המלחמה ואילך לגבי כ- 220,000 יהודים שנותרו על אדמת ליטא. התיאורית המזוויעים על מעשי הטבח התפרסמו בכל העולם ומהווים תעודת ביזיון ואשמה מצח לכל מי שהשתתף בכך בכל צורה שהיא וגם לכל מי שידע על כך ושתק, או מה שיותר גרוע - סייע להשתקה, אם אז ואם גם עתה. אין לסיים קטע קודר זה מבלי לציין נקודות-אור בודדות בים השנאה המפעפעות מדובר בקומץ ליטאים, אצילי רוח, שאזרו אומץ לעזור ולהציל ומה שחשוב לא פחות - שברו את קשר השתיקה או ההכחשה המתמשך עד היום הזה. כדוגמא ניתן להביא את רופאת-העיניים ד"ר ELENA KUTORGIENE שלא היססה לסייע לקורבנות, השנאה ואף השכילה לאפיין את נושאיה של שנאה זו. ביומנה כתבה את הדברים הבאים:

"כל הליטאים - פרט לבודדים יוצאים מן הכלל - ובעיקר האינטליגנציה, שאיבדה את עמדותיה בימי השלטון הסובייטי שונאים את היהודים... ההמון הליטאי הגס, בניגוד לאדישות הטוטאלית של האינטליגנציה - שככל הנראה מסכימה אתו - נהג באכזריות חייתית. .. אינני יכולה להאמין למראה עיני ואוזני. כולי מזועזעת מכוח השנאה העיוורת שהם מנפחים, כדי להשביע את האינסטינקטים הפראיים ביותר".

למעשה נמשך רצח היהודים בליטא עד המחצית השנייה של 1944 לכשגורשו הגרמנים מארץ זו ואפילו לאחר מכן. בעקבות הצבא הגרמני ברחו מליטא רבבות ליטאים כולל אלה שהיו מעורבים ברצח היהודים. רובם מצא מקלט בארצות המערב וגם שם הרבו לנהל תעמולה אנטישמית. מסיבות פוליטיות ואחרות לא מוצה הדין גם עם כל רוצחי היהודים שנותרו במקום תחת השלטון הסובייטי המחודש שהתקיים בליטא 47 שנים נוספות - עד 1991, כאשר שוקמה עצמאותה של ליטא כרפובליקה דמוקרטיות.

על אף הקשיים הכלכליים, הפוליטיים והאחרים שליטא המשוקמת שרויה בהם כמעט מהיום הראשון לתקומתה, ממשיכה השואה היהודית והשלכותיה לתפוס מקום נכבד בעיתונות המקומית מכל גוני הקשת הפוליטיות חלק ניכר מהמאמרים, הכתבות והכרוניקות בנושא זה עניינן בתופעות האנטישמיות הנמשכות בליטא על אף העובדה שכלל האוכלוסייה היהודית נאמד עתה בפחות מ- 5,000- נפש (0.7% מכלל האוכלוסייה) וגם מספר זה מתמעט והולך מיום ליום מחמת גירעון דמוגרפי (פטירות והגירה). עד כמה טבועות עדיין בקרב הציבור הליטאי דעות קדומות קיצוניות כלפי היהודים ניתן ללמוד מהעובדה שגם אחרי השואה אירעו בכמה מערי ליטא (VILNA ו-PLUNGE) עלילות דם שהצריכו התערבות השלטונות, אך הושתקו על-ידי העיתונות! בצורה אחרת לגמרי טיפלה העיתונות הליטאית כאשר באוקטובר 1993 נהרג העיתונאי V. LINGIS של היומון REPUBIIKA בידי קבוצת מאפיונרים בין-לאומית בה נכלל אחד ממוצא יהודי בשם DEKANIDZE.B רוב רובן של הכתבות בפרשה זו תקפו בשצף- קצף את היהודים המקומיים, תוך כריכת הריגתו של לינגיס ל'פשעים המסורתיים" המיוחסים ליהודים מלפני יותר מ- 50 שנה."

באחת מהכתבות הללו שהופיעה ב-'KAUNO DENA מה - 29.3.1994 האשים יו"ר "איגוד שוחרי החופש בליטא" את היהודים

"המשחקים תפקיד של מסננים ובו בזמן מחדירים את המאפיה שלהם לליטא".

בהמשך הדברים נזקק הכותב לנוסחה הסימטרית המקובלת בליטא של היום, דהיינו: מצד אחד מותקפים היהודים על מאמציהם לאתר ולהעניש את רוצחי בני עמם בתקופת הכיבוש הנאצי, ומצד שני - מובאת הדרישה להעניש את היהודים שכביכול "רצחו, אסרו והגלו ליטאים בתקופת המשטר הסוביטי".
משהגיע המתח בפרשה זו לשיאו התפרסם ב-REI'UBLIKA מה - 14.4.1994 (יום העצמאות של ישראל) גילוי-דעת בעברית (!) ובו כלולים הדברים הבאים:

"הנושא היהודי המופיע לאחרונה בעיתונות ובטלוויזיה הוא לדעתנו אחד הניסיונות להגביר את המתח הזה.... צר לנו שמשתדלים להרחיב את הבעיות של העולם הפלילי עד לכלל היחסים בין ליטאים לבין יהודים.... אמנם לכל עם יש צדיקיו ורוצחיו (האחרונים אולי אפילו רבים מהראשונים). אין זאת סיבה לשפוט את עמנו לפי פשעיהם", על החתום: אנשי 'רפובליקה'.

אין לדעת אם ועד כמה שינתה אפיזודה זו את עמדות רוב העם הליטאי כלפי המיעוט היהודי הזעיר. מכלן מקום נמשכו שם כמקודם ההתקפות המילוליות על היהודים ופגיעות בכבודם הלאומי. כך למשל שבוע ימים לאחר פרסום "גילוי-הדעת" לעיל חגגו המוני ליטאים בווילנה את יום הולדתו של אדולף היטלר. שחקני נבחרת הכדורגל הישראלית ששיחקו שם אותו יום נגד הנבחרת של ליטא סיפרו:

"המקומיים שרו כל הזמן וקיללו את היהודים. הם קראו קריאות הידד להיטלר ואמרו שאין מקום ליהודים בליטא. כולם צריכים להסתלק משם. .. המעמד כולו היה מצמרר ומביש".

בעיתונות הליטאית אוזכרה פרשה זו תוך הדגשה של הנזק התעמולתי שעלול להיגרם לשמה של ליטא בעולם המערבי.

אין ספק, דעת-הקהל בעולם המערבי משמשת עד היום בלם כלשהו מהתלקחות-יתר של האנטישמיות בליטא לצורותיה השונות. דברים ברוח זו פרסם בשעתו אחד מההומניסטים המעטים בליטא TERLECKAS. A במאמר מקיף בשבועון POZICIJA (מס. 39, ספטמבר 1995) בשם: "למה נחוצה אנטישמיות בליטא?" (K.A.M ?REIKALINGAS ANTISEMITZMAS LIETUVOJE). בסוף המאמר הוא אף פנה לכל העיתונים הליטאים לא לפרסם מידע שעלול לסכסך בין שני העמים. מבחר קטעי העיתונות המובאים להלן מוכיח שפנייתו לא נענתה ושלמרבית הצער, תופעת האנטישמיות בליטא המחודשת הולכת וגוברת.


* במסגרת ראיון שקיים עורך כתב-העת הקובנאי "פעמוני הרפובליקה" עם הפרופסור Antanas Burnkns מהאוניברסיטה המקומית סיפר הנ"ל שעוד בתחילת השלטון הסובייטי בליטא ב- 1940 הגיעו לכאן מרוסיה "עצלנים, גנבים, שיכורים, רוצחים - ממש שלטון יהודי". לדבריו, "היו אמנם בקרב הציבור היהודי הרבה אנשים טובים ואזרחים נאמנים למדינה", אך לאחר ההשתלטות הסובייטית "הם היוו חלק ניכר ממנגנון הדיכוי של הבולשביקים"²
1995 Novembcr, 9 (6)Nr, REPUBLIKOS VARPAI

* Juczns Domcika, מחוגי ההגירה הליטאית באנגליה מביע זעמו במכתב למערכת על דברי ההתנצלות שהשמיעו ראשי מדינת ליטא באזני היהודים. לדבריו, יש בכך מעין הסגרת הליטאים בידי היהודים, כשם שלפני 2,000 שנה שילמו היהודים ליהודה איש-קריות 30 דינארים עבור הסגרתו של ישו הנוצרי לרומאים. לדעתו, קיים גם חשש שבקרוב ידרשו היהודים אף את הרכוש שלהם שהולאם בתקופת השלטון הסובייטי בליטא.
(1995) Novmber, (9)6.Nr, REPULIKOS VARPAI

* תחת הכותרת Tiesa Ne Visiems Reikalinga (לא לכולם נחוצה האמת) פורסם במקומון של העיירה קיידאן ראיון אישי שערך כתב המקומון בקיידאן Zirgulis. R עם יוּדל רונְדֶר, מהשרידים היהודים האחרונים בעיר זו. בין היתר נשאל רונדר על הרגשתו כיהודי מאז היותו כאן תלמיד בגימנסיה ליטאית ועד היום. להלן קטעים מתשובתו:

"תמהני על אלה מבני עמי המספרים שבערים אחדות הם חיו בידידות עם הליטאים...
שהרי אצלנו היה נורא.., מבין 32 תלמידים בכיתתי - 9 היו יהודים. היו מרביצים לנו מדי יום בזמן ההפסקות, ולמרבית הבושה נמצאו כמה מורים שעודדו זאת. אלה מהתלמידים שהיו אז מרביצים "הצטיינו" לימים ברצח יהודים... בלחץ התלמידים הושיבה אותנו המורה בטור ספסלים מיוחד...
גם כיום אינני מוזמן למפגשי התלמידים מהגימנסיה... הם מפחדים ממני פן אגלה לאור השמש את מה שאני יודע עליהם ואציין את השמות של רוצחי היהודים, והרי האמת לא נחוצה לכולם..."

KEDAINAI 10.1.1966

* לפי דיווחו של הכתב המקומי בקובנה M.Volodka נזרק שם בשבת 13.1.1996, בשעה 12 בצהריים בקבוק-תבערה אל בית-הכנסת היהודי שבעיר. אלא שהבקבוק פגע בגדר והבנזין שבו לא הספיק להתלקח ונשפך על השלג ³.
16.1.1996, (79) 10 Nr, IAIKINOJI SOSTINE

* על חזית בניין מועדון הנוער היהודי "עליה" בוילנה צוירו צלבי-קרס וכתובת נאצה בגרמנית JUDEN RAUSS (יהודים החוצה)³

* לקראת התארגנותה מחדש של התנועה הלאומנית Jaurnoji Lietuva (ליטא הצעירה) הופץ מטעמם קול-קורא לאנשי הלאום הליטאי שהנה "הגיע הזמן לטהר את ליטא מהטפילים" ועל כן יש לסלק את המאפיה הבולשביקית-יהודית".

* לא פעם חוזרות ומושמעות האשמות נגד היהודים לא כל-כך בגלל פעילותם זו או אחרת אלא כפועל-יוצא מעצם היותם מיעוט, והרי "מיעוט לאומי מהווה סרטן בגופו של עם הרוב".
Valymas Lietuvoje (טיהור לאומי בליטא) Letas Palmaitis Tautinis 13/1/1996 MENAS ir LI'IERATURA

* תחת הכותרת Pazcminimas (הַשְפַּלַה) מקדיש הביטאון הממלכתי בליטא מאמר רחב של Autrelija Liauksiene על סבלותיהם של קורבנות הכיבוש הנאצי שעדיין שרדו בליטא. בין היתר מדובר על 240 אסירי גטאות שחיים מתגמולים ממלכתיים, אך למעשה לא מקבלים את המגיע להם וחייהם קשים ביותר. לא פעם הם גם נתונים להשפלה מצד המוסדות האמורים לטפל בהם. "האם גם בליטא המשוקמת לועגים לקורבנות של הנאציזם?" - שואלת מחברת המאמר ומציבה שאלה זו ככותרת-מישנה. במרכז המאמר מובאת תמונתה של אחת מקורבנות השואה ששרדה - זלדה גורביץ/ 14.2.1996., AIDAS I.IETUVOS

* תחת כותרת "היהודים הם רוצחי בני-אדם" - פורסם בעמוד הראשון של העיתון הפופולארי "אירופה"EUROPA מאמר ארוך כשלצדו צילום של איש העסקים היהודי ג. דקאנידזה (DEKANIDZE) עם כתובית בה מצוין שבנו של איש זה "שילח לעולם הבא לא בן-אדם אחד". בראש המאמר מוצגות בהבלטה שלוש השאלות הבאות:
- "האם כל העולם ידבר במהרה עברית ועל כדור-הארץ תשלוט ממשלה יהודיתו"?
- "האם ליטא תסופח לישראל במעמד של רפובליקה פדראטיבית"?
- ו"האם היהודים גוזלים ילדים נוצרים למטרות פולחן דתי"?

לגבי שאלה אחרונה זו הובאו בתוך המאמר דברים שכתבה רופאה ליטאית A.Giedraitene
מהעיר Klaipeda (מֶמֶל) והרי הדברים כלשונם:

לא תמצאו בליטא אף עיר או עיירה, שבה לא נרצחו ילדים גילאי 3-8. יותר מכל פחדו האנשים שהיהודים לא יגנבו את ילדיהם, שכן היהודים נהגו לגנוב אותם לצרכי פולחן דתי; בסתיו - לקראת חג Mikula (?) ובאביב - לקראת חג הפסח.

האנשים שאלו מה קרה לילדים? והיהודים היו עונים, כי כבר לא יצטרכו לחטוף, אלא יבואו וייקחו את מי שירצו. את הילדים הם היו מענים בצורה חייתית; דוקרים במחטים ומוצצים את דמם...
גם בימינו נמשכת תופעה זו. אצל משפחת Milvydas המתגוררת על יד העיירה Zidikai בנפת Mazeikiai הלכה לאיבוד בתם בת ה11-, בדרכה לביה"ס. בבית המשפט התברר כי רצח אותה יהודי..

"אלוהים, אנא ברחמיך תרחיק את היהודים זוללי בני אדם!"

EUROPA, Nr 9 (181) 21-23 2 1996

*בעקבות המאמר הנ"ל נמסר בגיליון הבא של העיתון "אירופה" שמספר רב של קוראים הגיבו טלפונית ובכתב בצורות שונות על המאמר. להלן שתיים מתוך התגובות שפורסמו בו.
D. N. מהעיר Siauliai (שאוולי), מאשר עקרונית את דברי הרופאה, ומוסיף פרטים משלימים. הוא מציין בין היתר שלפי הדת היהודית שחייבים פעם בשנה לַעַנות למוות נוצרי אחד ובמיוחד ילד בתול. לדבריו, תחילתו של הטקס הפולחני בבחירת הקורבן. בדרך כלל בוחרים יתום, כדי למנוע מהומה גדולה. לאחר שמפתים אותו למקום מרוחק, תוקעים בפיו תפוח מלא מחטים. הקורבן מובא עטוף בכיסוי לבית הכנסת ושם מענים אותו בדקירות מחטים במשך מספר שעות שעונה ישו הנוצרי לפני צליבתו, משהקורבן נופח את נשמתו גוזרים מכיסויו חתיכות זעירות המשמשות כחבישות בעת ביצוע ברית מילה לתינוקות יהודיים. אמנם, לדבריו, אחרי היעלמותם של ילדים נוצרים נערכים פוגרומים בחנויות יהודיות, אך ליהודים יש אמצעים כספיים לגרום שעורכי הפוגרומים ייכלאו.

גם ה Z.R מהעיירה Sakiai לא הכחישה את הדברים שפרסמה הרופאה. אך לדעתה עשויים הדברים שפורסמו לגרום נזק רב מאד, שהרי "אם חפצים אנו להשתוות לארצות אירופה, חייבים לא רק לכבד את עצמנו, אלא גם בני אדם בני לאומים אחרים."

בהתחרות שערכה הטלביזיה הליטאית L.T.V ב- 21 בינואר 1996 לגבי מידת הבקיאות בשירי עם ובפזמונים עממיים ליטאיים, זכתה בפרס ראשון מורה צעירה בשם Ona Jakimaviciene שהציגה את הפזמון (המובא בתרגום חופשי) כדלהלן:

טיפס יהודון על סולם
ובשגגה נפל משם
ילדים קחו מקלון
וחסלו את היהודון!

נוכח הרוגז הרב ששידור זה עורר בקרב קומץ היהודים והביקורת שנמתחה גם בביטאון היהודי המקומי "ירושלים דליטא" (מס' (62) 2, פברואר 1996) ציין מ"מ ראש המשרד לענייני מיעוטים שאירוע זה נוגד את החוקה וכן הבטיח לדאוג שדבר זה לא יישנה.
ירושלים דליטא, מס. (36) 3, מארס 1996

* דגל ליטאי ועליו ציור בולט של צְלַב- קֶרֶס הונף בכיכר המרכזית של העיר Siauliai (שאוולי). הדבר אירע בבוקרו של ה- 11 במארס 1996, לדעת השלטונות המקומיים הובעה סברה שמדובר בקבוצה מאורגנת.³
KAUNO DIENA, 12/3/1996

* הסופר והעורך Vytautas Rubavicius שלפני כשלוש שנים עורר סערה ציבורית בליטא בשל מאמרו "כיצד ולמה מנפחים את הבועה האנטישמית?" חזר 'שוב להאשים אישים יהודים שנוהגים לדבריו לפגוע בתדמיתה של ליטא בעולם, בעבור טובות הנאה ותגמולים שונים. בראיון למוסף TV ANTENA של היומון הנפוץ ביותר LIETUVOS RYTAS (מפברואר 1996) הוא התקיף במיוחד שני אינטלקטואלים; מבקר האומנות והספרות היהודית מארק זינגר וראש הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטה של Klaipeda (ממל) פרופ' ליאוניד דונסקי. להגנתו של זה האחרון נחלצו כמה מעמיתיו באוניברסיטה ואף פרסמו בעניין זה גילוי דעת פומבי, שכותרתו "האשמות אנטישמיות כתוצאה מקנאה".
רק לאחר מכן העזו להצטרף לביקורת נגד דברי רובאוויצ'יוס גם אנשי הביטאון היהודי המקומי שפרסמו כתבה באותו עניין תחת הכותר "למי זה מועיל?"
ירושלים דליטא, מס' (63)3, מארס 1996

פרטים רבים על התופעה הגורפת של חילול בתי עלמין יהודיים גם בערי השדה, הביא במאמר ארוך לייב ליפשיץ ראש הקהילה היהודית הקטנה בשאוולי. בין היתר מדובר על אתר הרצח באיזור על יד העיירה קוז'י Kuzhai)) שבמערב ליטא ובו קבורים * תחת הכותרת "אתם - מלח הארץ" ותחת המסווה להקנות לקוראים מידע "עולמי" על יהדות העולם, מקדיש העיתון "אירופה" שני עמודים המלווים באיורים רבים, כדי להציג בפני הקוראים את הפַּן המכוער של היהודים, כפי שהם ומעשיהם מופיעים בכתבי הפלסתר האנטישמיים הידועים כ"פרוטוקולים של זקני-ציון".

קובץ תעודות מזויפות אלו פורסמו לראשונה בתחילת המאה ונועדו לחשוף את המזימות של יהדות-העולם, הרוצים, כביכול, להרוס את המשטרים בכל העולם ולהשמיד את התרבות הנוצרית. לקוראי "אירופה" מוצגים קטעים אנטישמיים ארסיים מתוך המהדורה הליטאית שהופיעה ב- 1924 בעיר Panevezys (פּוניבֶז') שבמרכז ליטא.
בהקדמה למהדורה זו נדרשים הקוראים ע"י המהדירים (המסתתרים תחת הכינויים Astaitisuk Zemaitis להחדיר את עותקי הספר לכל פינה נידחת שבליטא. בין יתר ה"פנינים" המתייחסות ליהודי ליטא דאז מובא גילוי-דעת החתום בידי "הפאשיסטים הליטאים" ובו נאמר:

"מזמן הם משתדלים להשתלט על כל העולם... כל אחד מאתנו חייב לצאת נגדם למלחמה... למעשה לא קיים עם יהודי... ערינו מזוהמות על-ידי החנויות של היהודים וכפרינו אינם מסוגלים להתפתח בגלל שהם משועבדים ליהודים. הבה נזעק כולנו בקול אדיר: 'הלאה ידי התליינים מהגוף של ליטא! הלאה התולעים המכרסמים את שורשי האחדות! קומי מתוך המתים וחיי, אהבת המולדת, שאצל רבים מאתנו נרצחה בידי היהודים..."

ואלה דברי הסיכום של V.Razma , שליקט את החומר וההדיר אותו לדפוס: "הלכי רוח אנטישמיים ויודופוביים קיימים עד היום בקרב החברה הליטאית ועל כך יש לדבר בגלוי".
EUROPA, Nr 42 (214) 17-23.7 1996

* ביומון של קובנה KAUNO DIENA מה- 6.5.1996- פורסמה ידיעה שמנהלת הפורט התשיעי (אתר הרצח ההמוני של יהודי העיר בתקופת השואה) התלוננה בַּמשטרה על חילול אנדרטת הזיכרון במקום: הכתובות שעל האנדרטה כוסו בצבע אדום ובצלבי-קרס ועל הקירות שעל-ידם גורו בשעתו הקורבנות - צוירו כתובות נאצה נגד היהודים.
בשולי הידיעה הובא צילום של האנדרטה המחוללת.

* כחודשיים לאחר מכן מובא ביומון זה תיאור חילול בית העלמין היהודי שעל ההר הירוק בקובנה: 31.7.1996, KAUNO DlliNA

* מכיוון שבשטח בית-העלמין היהודי לשעבר בעיר המחוז מארימפול Marijmpole לא נתגלו עד עתה שרידים של אלפי יהודים שנרצחו באזור זה בזמן השואה, רווחה השמועה בדעת-הקהל המקומית שמדובר ב"בלוף" שמטרתו "לסחוט" מהשלטונות הקמת אנדרטת זיכרון. שמועה זו הופרכה לאחרונה בעליל במסיבת עיתונאים שכינס ראש השירות המחוזי להגנת אנדרטאות Gcdiminas Kuncaitis. כאסמכתה עיקרית שימשו לו ממצאים של משלחת ארכיאולוגים שחפרה בשטח סמוך. יחד עם זאת קבע קונצייטיס שברצח היהודים השתתפו אכן ליטאים מקומיים ובהקשר זה הוא אזכר את החלטת הממשלה הליטאית הזמנית מה- 1 באוגוסט 1941 על הוצאת היהודים מחוץ לחוק. לדבריו זה החוק הגזעני הראשון שנחקק בליטא.²
21.9.1996, LIE'I'UVOS RYTAS

* במסגרת מאמר גדול שכותרתו "השערורייה הגדולה ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית" והמאויר גם בתמונות - מאזכרים שני מחברים מלומדים Zickils. ו A. Patubavicius פרשה נשכחת של יוסף קאגאן ממשפחת סוחרים ידועה בליטא שהגיע אחרי השואה לאנגליה וקיבל שם תואר לורד. רוב המאמר עוסק בהסתבכותו של היהודי קאגאן בעסקים ומרמז גם על היותו קשור עם סוכנויות הביטחון הסובייטיים, שכביכול סייעו בידו להסתלק מליטא בשלהי מלחמת-העולם השנייה.
10.199610., LIET'UVOS AIDAS(AS

* התובע הכללי של ליטא עומד לבקש משלטונות גרמניה להסגיר לליטא את היהודי יוליוס סלאווין בן 72, שמואשם בהשתתפות ב-Genocide כלפי העם הליטאי. לפי כתב-האישום הוא שימש בשנת 1945 כחוקר מטעם ה-NKVD ובתוקף תפקידו זה חתם על מסמכים שגרמו להגליית מספר אנשים שהוא חקר אותם. התובע הכחיש בתוקף שבקשת ההסגרה באה כפעולת-נגד לחתירתם של גורמים יהודים לדרוש מיצוי העונש נגד ליטאים שרצחו יהודים בתקופת השואה.
24.10.1996, DIENA KAUNO

* היומון הגדול ביותר בליטא, מקדיש מאמר גדול יחסית להוכחת ההשערה שאדולף היטלר הוא ממוצא של משפחה יהודית בשם פריש Frish שהתגוררה בעיירה Polono בצ'כיה שב- 23 ביולי 1781 שינתה את שמה להיטלר ולימים עקרה לאוסטריה. ראש המשפחה ליאופולד היטלר השתמד ושינה את שמו הפרטי לאיגנאץ. אחד מהמקורות העיקריים שעליו מסתמך המאמר (ללא שם של מחבר) הוא העיתון הרוטי "קומסומולסקאיא פראוודה".
5.10.1996, LIETUVOS RYTAS

* ביום ששגריר ישראל בליטא ערך ביקור בכורה אצל נשיא המדינה, חוּלְלָה בפורט השביעי (אתר-רצח בו עונו למוות אלפי הודים בידי חיילים ליטאים בקיץ 1941 ) אנדרטת-הזיכרון לזכר הקורבנות. "על האנדרטה נכתבו באותיות גדולות: Zydai mirs ("מוות ליהודים") Juden raus (בגרמנית: "יהודים החוצה").²
24.10.1996, KAUNO DIENA

* תחת הכותרת "היהודים דורשים לגרש עוד ליטאי אחד" מובאת כתבה על הפגנת יהודי פילדלפיה לגרש מארצות-הברית את Stelmokas.. J, המואשם בהשתתפות פעילה ברצח אלפי יהודים בליטא בתקופת השואה. ואילו התובע הכללי בליטא טוען שאין חומר מוצק המוכיח את אשמתו.
KAUNO DIENA 30/10/1996

* אלמונים הרסו חלק מאנדרטת הזיכרון לקורבנות ה-Genocide של היהודים שהוצבה לפני זמן קצר ברחוב סוּבּוץ' שבווילנה.
11.11.1996, KAUNO DIENA

* בעת ביקורו בעירית קובנה ב25- בנובמבר 1996 העיר שגריר ישראל בליטא עודד בן-חור למארחיו שהוא ממשיך לראות בארץ זו מקרים בולטים של אנטישמיות.
THE BALTICTUMES Nr, 38 December 5.11,1996

* כשנתיים לאחר ששלטונות המשפט בליטא נאלצו בלחץ דעת-הקהל היהודית לפתוח בחקירת מעשי-הרצח הזוועתיים שבוצעו בידי ליטאים נגד עשרות יהודים במוסך I.iclukis בקובנה ביוני 1941, פורסמו מסקנותיה בזו הלשון:

"אין חולק על כך שבמוסך "לאטוקיס" LETUKIS בוצעו מעשי רצח.., לא הוכה בעליל מי ומי השתתף בצורה קונקרטית ברציחות אלה... מוצו כל האפשרויות לקבוע מי היו האנשים הללו...

מסקנות לאקוניות אלו פורסמו על ידי היומון הנפוץ ביותר בליטא LIETUVOS RYTAS מה-6.11.1996 בסופו של מאמר גדול המשתרע על ארבעה עמודים (ובהם שמות המעורבים ברצח ועדויותיהם) וכותרתו המדברת בעד עצמה היא:

"התיק הידוע על המוסך טרם נסגר: הקורבנות הושתקו והתליינים שותקים"²

* תחת הכותרת "הענן מכסה את מכלול השמיים" פרסם בפרוטרוט הביטאון הממלכתי בליטא חלק ממשפט שבו הגדיר עודד בן-חור, שגריר ישראל בארצות הבלטיות, את ההווי היהודי שקיים כיום בליטא. בין היתר אמר את הדברים הבאים:

כשהגעתי לראשונה לליטא כדי להציג את כתב-האמנה שלי לנשיא Brazauskas שאלו אותי העיתונאים: "מה אתה חושב על נקיטת אמצעים חוקיים לגבי יהודים המואשמים ב-'Genocide ורציחת-ליטאים?" האם זו צריכה להיות השאלה הראשונה המוטחת כלפי שגריר ישראל בליטא שהיה עד-ראיה למרחץ-הדמים של אלפי יהודים. זה היה ה-.Genocide. מצד שני יכול להיות שהיו שתיים, שלוש, ארבע או חמש מאות יהודים שהיו מועסקים על-ידי הרשויות הסובייטיות NKVD או KGB שעינו בני-אדם. יכול להיות שכמה מהם הרגו ליטאים. אנו מדברים על הרג של אנשים אחדים והשמדה המונית של עם שלם. בינתיים אתם משתמשים באותה מילה Genocide לנושא אחר לגמרי: Cenocide נגד העם הליטאי. בושה להגיד זאת"²
20.12.1996 LIETUVOSAIDAS

* בחוברת האחרונה של Darbai היוצאת לאור על-ידי המכון הליטאי לחקר הגנוצִיד וההתנגדות מובאים ממצאי מחקר מאת ההיסטוריון Liudas Traska על "הרוסיפיקציה של המוסדות במדינת ליטא בשנת 1940-1941". במחקר זה כמו בקודמים חוזר טרוסקה ומפריך את המיתוס על תפקידם הבולט של היהודים בתהליך הסובייטיזציה בשנה הקריטית הנ"ל. כנימוק משכנע הוא מביא פרטים מדויקים (שעד כה התעלמו מהם) על חלקם של היהודים במוסדות המפלגה הקומוניסטית הליטאית (LKP) ובמנגנון של בטחון-הפנים. להלן כמה דוגמאות:
בעת סיפוח ליטא לברית-המועצות בקיץ 1940 היו בוועד המרכזי של המפלגה 14 חברים: ומהם 8 ליטאים, 2 לאטבים ו- 4 יהודים.
בקונגרס ה- 5 של המפלגה שנערך בפברואר 1941 נבחרו לוועד המרכזי 47 הברים: 26 ליטאים (מהם 2 מרוסיה), 16 רוסים, ביילורוסים ואוקראינים, וכן 5 יהודים. לשכת הוועד המרכזי הורכבה מ-11 חברים: 6 ליטאים, 4 רוסים ויהודי אחד. באותו זמן היו במפלגה 4,705 חברים ומהם 2,184 ליטאים, 1,926 רוסים ובני לאומים אתרים ו- 593 יהודים.

במסגרת "מוסדות הדיכוי" (NKVD ו-KGB) עבדו 918 איש וביניהם 438 ליטאים ו- 34 יהודים. בדרג הפיקודי הבכיר של המשטרה שירתו 347 איש ומהם 237 ליטאים ו- 7 יהודים.
במוסדות ליישום החוק שירתו 79 פקידים בכירים ומהם - 40 ליטאים ו- 10 יהודים.
בהנהגת בתי-הסוהר היו 97 איש וביניהם 36 ליטאים ו- 9 יהודים.

בשולי הידיעה על מחקרו של טרוסקה מובלטת בהערה מיוחדת לאומיותם הליטאית והרוסית של האישים שהיו אחראים בקיץ 1941 (בעת נסיגת הסובייטים מליטא) באיזור Telshai (טלז). וזאת כנראה לנוכח ההאשמות הרווחות בעיתונות הליטאית שיהודים פיקדו אז על רצח אסירים ליטאים מכלא טלז ביער Rainiai הסמוך²
27,12.1996, ELTA Bulletin

הערות:

1. מבְחַר קטעי העיתונות מובא פחות או יותר לפי סדר הופעתם הכרונולוגי.
2. בנוסף לתופעות אנטישמיות מובהקות שאוזכרו בעיתונות הליטאית ונכללו במבחר הנ"ל, מובאים בו גם קטעים בהם מאוזכר הפולמוס המתמשך בציבור הליטאי בנוגע להשלכות של תקופת השלטון הסובייטי בליטא בשנת 1940/41 לרצח ההמוני שֶעַרְכוּ הליטאים בשכניהם היהודים.
3. מתוך עיון מדוקדק במכלול העיתונות הליטאית ב- 1996 ניתן להתרשם שרובם ככולם של מעשי הוואנדאליזם באתרי-זיכרון יהודים בוצעו במקומות-יישוב של אוכלוסייה ליטאית מובהקת כמו העיר השנייה בגודלה - קובנה.

---