|
|
בפרק זה אעמוד על:
השתלבות הפליטים בתנועות האם ההונגריות ובפוליטיקה המקומית.
פעולות חברי ועדת ההצלה בקושטא למען שליטת אנשי ה"איחוד" בועדת ההצלה בהונגריה.
ניסיונות אנשי ה"איחוד " לשנות את הרכב המשרד הארצישראלי.
מיפקד הפליטים, אשר היה אמור לסיים את הסכסוך על אופן חלוקת הכספים והרשיונות.
עם בא הפליטים
היא שמשה מקום מבטחים, יחסי, ליהודי מרכז אירופה, כי שם טרם נטבחו. הונגריה הפכה להיות מרכז פליטים. גל הפליטים היהודים הראשון הגיע מגרמניה, לאחר קבלת חוקי נירנברג ב- 1935. לאחר מכן הגיעו יהודים מאוסטריה בוהמיה ומורביה ומן המדינה העצמאית החדשה, סלובקיה. לרב הפליטים, בגל הראשון, היו קשרי עסקים ומשפחה עם הונגריה ולכן כמעט ולא נזקקו לתמיכת הארגונים היהודיים. פליטים פולנים ראשונים החלו להגיע עם הכיבוש הגרמני. רובם חיילים ומיעוטם אזרחים. חלקם יצא את הונגריה והצטרף לכוחות הצבא הפולני בחוץ לארץ. משנת 1942 החלו להגיע פליטים יהודים סלובקים. הפליטים חולקו ל"לגאלים" ול"בילתי לגאלים". הראשונים הוכרו על ידי השלטונות וחיו במחנות פליטים או שנרשמו אצל משטרת הזרים KEOKH. פליטים אלו קיבלו סיוע מן הקהילה היהודית. הפליטים הבילתי לגאלים חיו תחת זהות בדויה ובניירות מזוייפים, ולכן המנהיגות הרשמית היהודית סרבה להסתכן ולהגיש להם עזרה. בסוף 1943 מעריכים את מספר הפליטים היהודים בהונגריה בכ- 15 אלף : מסלובקיה הגיעו: כ- 6000-8000 פליטים יהודים. מגרמניה ואוסטריה: כ- 3000 4000. מפולין: כ- 1900-2500. מבוהמיה ומורביה: כ- 500-1000. מיוגוסלביה: כ- 300-500 פליטים יהודים.2
הפליטים הסלובקים אשר הגיעו להונגריה באו עם החרפת המצב בארצם. בקיץ 1941 הצטרפו כוחות סלובקיים למלחמה ובעקבות כך הוחמרה החקיקה האנטי יהודית. התוכנית לגירוש היהודים זכתה לתמיכה נלהבת של ממשלת טיסו. ב- 27 במרס 1942 יצאה הרכבת הראשונה למזרח עמוסה ביהודים סלובקיים. בין מרס לאוקטובר 1942 נשלחו כ- 58.000 יהודים מסלובקיה. רוב היהודים נשלחו לאושויץ, מידנק ואזור לובלין. בנסיון להקדים ולסכל את הגרושים הקימה קבוצת פעילים ועדה, בהנהגת הרב וייסמנדל וגיזי פלישמן, "קבוצת העבודה". פעולות הוועדה אצל אנשי הממשלה והכנסיה, על ידי מתן שוחד ומו"מ עם הנאצים, תרמו להפסקת הגרושים באוקטובר 1942. רוזט וילינק מעריכים כי מתחילת הגירושים ועד לכיבוש הונגריה בידי הגרמנים נמלטו מסלובקיה להונגריה יותר מ- 10.000 יהודים.3
תוקפו של החוזה להפסקת הגרושים בין "קבוצת העבודה" וראשי הממשלה המקומית היה עד סוף מרס 1943.4
יוסף (יושקו) באומר, אשר שימש כמזכיר "החלוץ" בסלובקיה, הגיע במרס 1942 מסלובקיה להונגריה, כנציג ה"שומר הצעיר". מטרת בואו היתה להכין את מעבר החברים מסלובקיה להונגריה. בהונגריה היו יחסי היהודים והמוסדות הממשלתיים תקינים באופן יחסי, ובה נמצאה האפשרות לעלות לארץ ועל כן האפשרות להינצל.5 בהיודע הגרוש הצפוי הודיעו הנהלת "מכבי הצעיר" ומרכז "החלוץ" לחברים בפלוגות ההכשרה להתפזר מיד, והכינו את החברים לטיול למיקלוש (קראוס) - שפרושו, גניבת הגבול להונגריה. בחודשים מרס ואפריל עלה בידי "מכבי הצעיר" להביא שלושה - ארבעה חברים לטייל כל יומיים בערך. בברטיסלבה ארגנו את האנשים בקבוצות אל הגבול ובגבול היו חברים אחדים שארגנו את המעבר. כ- חמישים חברי "מכבי הצעיר" הצליחו ללכת לטיול (לעבור להונגריה), עשרים נשארו אצל דקס (סלובקיה) וששה חברים מהתנועה גורשו.6 גם פליטים פולנים הגיעו להונגריה. (יש כאלה שהגיעו תמורת סכומי כסף ששווים עומד על 1000 לירות ארץ ישראליות). 7 אלי שאיו, ממנהיגי "מכבי הצעיר" ודב ויייס מה"פועל המזרחי" בסלובקיה עברו את הגבול להונגריה במרס 1943.8 דב וויס תאר את המעבר להונגריה ואת מצבם:
"זה חודש ימים שעברתי את הגבול הצפוני, ההונגרי - סלובקי, יחד עם כמה מחברנו, כדי להכין פה את הדרוש להעברת שריד תנועתנו, הנמלט והנשאר עוד לפלטה מגלות הסלובקי. הסיכויים לעליה קרובה היו מכריעים לביאתנו... על יסוד רמז שניתָן לנו מחברנו המנהל את לשכת העליה דֶפה הננו מרכזים ומסדרים עכשיו את כל שרידי תנועתנו זו בבודפשט,....מספר החברים הנמצאים כאן עולה ל- 80 איש. בינהם 15 חברים חלוצים. חיינו פה הם חיי פליטים, בחזקת סכנה תמידית, שהולכת ומתגדלת, הגם שחברנו המקומיים משתדלים לעזור לנו בכל המובנים."9
כאשר החל הגירוש הסלובקי ויהודים נמלטו בהמוניהם להונגריה, ערכו השלטונות ההונגריים חיפושי לילה נרחבים לשם תפישת הפליטים והחזרתם לסלובקיה. כאן באה התערבותו של משה קראוס אצל השלטונות למען שיחרורם או לפחות מניעת החזרתם. התערבותו התקבלה אצל השלטונות כמי שממונה על הגירת היהודים. על דרך התערבותו כתב:
"הודות להתערבותי ועל סמך התחייבות בכתב מצד המשרד הארצישראלי לתת לפליטים מסלובקיה זכות בכורה לעליה לארץ ישראל, הסכים מינסטריון הפנים שפליטים אלה ישארו בהונגריה והסתפק בעצירתם במחנות עצורים. לא עברו אלא חודשים מועטים והחלה בריחה המונית של יהודים פולנים להונגריה. אז הורתה ממשלת הונגריה על פי הסכם עם המשרד הא"י, את שלטונות הגבול, לא להסגיר את הפליטים לידי הפולנים או הגרמנים, אלא לעוצרם במחנות עצורים הונגריים. כתוצאה מכך עלה מקץ שנת 1942 מספר הפליטים היהודיים בהונגריה, שבאו מגרמניה, אוסטריה, בוהמיה מורביה, סלובקיה,יוגוסלביה ומפולניה ליותר מ- 16.000. מזה היו למעשה רק כ- 1500 עצורים במחנות, בעוד שהשאר נבלעו בין המוני תושבי עיר הבירה. חיפושי הלילה השיטתיים אחרי פליטים יהודים חדלו."10
בסוף 1943 דווח כי נותרו בסלובקיה כ- 14.000 יהודים מתוך כ- 90.000 שהיו שם לפני המלחמה. כ- 10.000 יהודים נמלטו להונגריה, 4.000 מתוכם עצורים במחנות בתור נתינים זרים, 6.000 הסתדרו איך שהוא בתור תושבים הונגרים והם נמצאים ברובם בבודפשט, ויתרם בערי השדה. ועד הקהילה נותן להם סיוע בסכום של 30 פנגו לשבוע שהם בערך 40 כיכרות לחם או רביעית של זוג נעליים.11
בקיץ 1943 אחרי חיסול הגטאות, גברה הבריחה מפולין להונגריה דרך סלובקיה, ובסתיו הגיעו לכמה עשרות אנשים כל יום. 12 כל הפליטים השתדלו להגיע לבודפשט, אשר רק בה הותרה פעילות התנועה הציונית ובה ניתנו שרותי סיוע. מנהיגי הפליטים השתדלו להגיע אל המשרד הארצישראלי בנסותם לתקוע יתד הראשון בהונגריה, על מנת לבססו ולהופכו לגוף המסייע לבני תנועתם, הפליטים, למצוא הצלה. הצלה בהונגריה פירושה, רשיונות עליה וכסף.
יוסף באומר מספר שבבואו לבודפשט פנה ישר למשרד הארצישראלי, כי בביקוריו הקודמים הזהירו אותו שלא ללכת להסתדרות הציונית, מפני ששם ישב איש שהתחייב למסור למשטרה כל דבר לא כשר:
"אמנם משה קראוס היה נוקשה, בירוקרט, אבל לפליטים היתה גישה חופשית למשרד וזה גם שימש מקום מפגש לפליטים ולחברים רבים. התייחס בסבלנות לדבר שלגמרי הוא לא לפי החוק. היה לו הסכם עם השלטונות להעלים עין, לא לחפש אצלו במשרד. עובדה שאצלו לא חיפשה אף פעם המשטרה. היה לו הסכם עם השלטונות שהפליטים שחיים תחת שמות בדויים ומועמדים לעליה לא יתפסו. לא שאלו אותו והוא לא מסר שום אינפורמציה. אם היה צורך סידר פספורט הונגרי זמני ולא ערכו חיפושים אחרי האנשים שלו. היה לגאליסט אבל ברוח הזמן. לא התעלם מן המצב הקיים שבודפשט היא מרכז פליטים".13
פרץ רבס, ממנהיגי ""מכבי הצעיר"" הגיע להונגריה מסלובקיה במאי 1942. הוא קיבל מכתב הסמכה בעינייני הפליטים הסלובקיים ובמיוחד בענייני החלוצים מההסתדרות הציונית הסלובקית, על ידי אוסקר נוימן יושב ראש התנועה הציונית, ומכתב דומה מליאו רוזנטל, מנהל המשרד הארצישראלי בברטיסלבה, ומן הג'וינט הסלובקי. הוא הגיע אל משרדי ההסתדרות הציונית והמזכיר ד"ר בוק סרב לקבלו, תוך איום שיקרא למשטרה. אז פנה רבס למשרד הארצישראלי. הוא הכניס את מכתבי ההמלצות, באמצעות המזכירה לקראוס. קראוס יצא אליו ואמר כי המקום מסוכן עבור פליטים ובקש לרדת לבית קפה קטן, בסמוך, ושם יבוא לפגשו. בפגישתם אמר לו קראוס כי הוא מאד מצטער אך אין לו משאבים לעזור לו. גם בלום נציג הג'וינט, אותו פגש בבית מלון לא נתן לו כל עזרה. ביאושו פנה לטיילת של הפליטים שם פגש את שמעון יזרעאלי, מקבוץ החותרים, שליח ה"איחוד" בהונגריה, והוא היפנה אותו אל יואל בראנד. יואל ואשתו, האנזי, קיבלו את פרץ ואשתו בחמימות רבה ומכאן והלאה הוגשה לפרץ עזרה לאורך כל הדרך הקשה בהונגריה על ידי הזוג בראנד.14
מנהיגי הפליטים שהגיעו להונגריה החלו במאמצים להשיג ניירות, תעודות הרשמה דומות לאלה של המשטרה, תעודות לידה וספרי עבודה. דאגה למקומות עבודה ובמיוחד דאגה לאפשרות לינה בשביל אלה שאך הגיעו. עבודה זו נוהלה ע"י שמחה הונוואלד, מנהיג ה"שומר הצעיר", שעמד בראש מנגנון מרכזי לכל חברי ה"חלוץ". לאחר ששמחה הונוואלד והחברים שעסקו בעבודה זו נאסרו, עמדו הפליטים הציוניים בפני קשיים נוספים. כספם תם. יהודי בודפשט לא הסכימו להשכיר דירות לפליטים באשר סיכנו על ידי כך את חייהם. במחנות ההסגר בבודאפשט וסביבתה ניתן היה לבקר, לשלוח חבילות מזון ואף קבלו רשיון יציאה לשעות אחדות. מצב המחנות בשאר חלקי הארץ היה קשה יותר. אלי שאיו ממנהיגי הפליטים, חבר "מכבי הצעיר" בסלובקיה, דווח כי קניית כרטיסי מזון באופן שחור עולה פי שנים, מחירי הדירות גבוהים מאד. מאחר והפליט צריך להחליף תדיר את דירתו, בגלל חשד, הוא מפסיד את שכר הדירה, כן צריך שיהיו בידי פליט סכומים ברזרבה לשוחד זה או אחר.15
מסתיו 1942 חלה חובת גיוס על 10 שנתונים לשירות עבודה צבאית. כדי להתחמק משירות זה ניסו להשיג ניירות נוצריים או ניירות מזויפים המראים כי הינם בגיל צעיר יותר16
צדוק ראב הגיע לבודפשט, עם סיפוח דרום סלובקיה להונגריה ב- 1939. הוא גר קודם המעבר להונגריה, בכפר קטן בדרום סלובקיה. בבודפשט הצטרף לגרעין בני עקיבא "משואות א'" אשר קודם לכן עשה הכשרה במישקולץ, ואחר כך עבר לבודפשט לקראת עליה. כאשר ב- 1942 החלו להגיע הפליטים הסלובקים, הפך להיות נער השליח של מאיר כהני, איש ה"חלוץ המזרחי"" בבודפשט. כהני הביאו כדובר סלובקית, שימלא שליחויות במשרד הפנים. לשם כך חזר צדוק אל כפר הולדתו למזכיר הכפר, שעמו היו למשפחתו יחסי ידידות קרובים וגנב חותמת של הכפר. בימים רגילים חותמת זו, של מקום המגורים, הוטבעה על תעודות לידה. עתה, השתמשו בה כדי לזייף תעודות לידה של פליטים.17
ראשוני חברי "בני עקיבא" הגיעו מסלובקיה להונגריה ביולי - אוגוסט 1942 ומעריכים את מספר חברי תנועת הנוער "בני עקיבא" שהצליחו להמלט להונגריה מקיץ 1942 עד תחילת 1944 בכ - 300 חברים. מספר זה תואם את הערכותיו של אשר כהן את מספר הפליטים החלוצים, ערב כניסת הגרמנים להונגריה, בכ- 600 לכל היותר, כאשר ל"בני עקיבא" היו מספר פליטים חלוצים, לפחות, כמספר שאר חברי התנועות. כהן מעריך את מספר הפליטים היהודים בכ- 10.000 - 15.000.18 (הערכה זו תואמת את הערכתו של רנדולף ברהם.) הערכה שונה בדבר מספר הפליטים החלוצים היתה למשה קראוס אשר העריך את מספר הפליטים החלוצים מסלובקיה בכ- 200 ועוד עשרות בודדות מפולין, כלומר פחות ממחצית מן ההערכה הקודמת. "אני יודע את המספרים בבטחון כי הפליטים הסתובבו תמיד במשרד הארצישראלי והכרתי את כולם אישית... הרשימות שלהם לצורך העליה עברו תחת ידי ואין להניח שהם היו משמיטים אפילו שם אחד"19. הערכה קרובה יש גם ליוסף באומר. במפקד הפליטים שנערך ב- 25.8.43 התפקדו כ- 1000 חברים. להערכתו, מתוכם היו חברי תנועות, ממש, רק כ- 300.20
ארגון הפליטים וה"מקומיים" במסגרת הציונית ההונגרית.
בסלובקיה היתה קיימת מסגרת "החלוץ" שהיתה מורכבת מ"מכבי הצעיר", ה"שומר הצעיר", ו"העובד", ויצרו את גוש "ארץ ישראל - העובדת", שהופיע כלפי חוץ כגוף פוליטי אחיד. מפא"י לא היתה קיימת בסלובקיה. מערכת היחסים בין התנועות בסלובקיה היתה תקינה. דב וויס (צחור) סיפר על מערכת יחסים טובה וידידותית בין התנועות. חברי "מכבי הצעיר" ובני עקיבא גרו באותו מעון (בהכשרה ?).22 בבוא הפליטים הסלובקים להונגריה הם מצאו חיבור פוליטי בין ה"איחוד" (מפא"י) ו"כלל - ציונים" מחד, ומאידך גיסא את ה"שומר הצעיר" וה"מזרחי"".
מנהיגי הפליטים הסלובקים ביקשו ליצור ועדה משותפת בין התנועות "מכבי הצעיר", ה"שומר הצעיר" וה"פועל המזרחי". התביעה הגיעה גם מלשכת הקשר בקושטא, נציגת ועדת העזרה וההצלה בארץ ישראל, אשר החלה את קשריה עם יהדות הונגריה בדצמבר 1942. עד מהרה התברר כי קשיים רבים עמדו בדרך להקמתה של ועדה כזאת. יוסף באומר כתב לקושטא:
"עד כה לא עלה בידנו ליצור ועדה משותפת בעלת סמכות מלאה שתייצג את ההגירה החלוצית כלפי חוץ. כל נסיון נתקל בזה, שלא יכולנו לבא לידי איחוד. במקום שהיו ניגודי אינטרסים כמו, חלוקת כספים ומקומות עליה... כך קרה שכל תנועה ותנועה נאלצה לחפש אפשרויות לשיתוף פעולה עם האחות בהונגריה, ... התחלנו במו"מ על שיתוף פעולה בעיקר במה שנוגע להעברת חברים מכאן ובעינייני עליה ב'. פה יהיה אפשר למצוא פלטורמה משותפת עם חברי "האיחוד". פרץ רבס, מצד "מכה"צ" וגם יואל (בראנד) משתדלים ליצור איתנו גוש "א"י - העובדת", אני מטיל ספק בהצלחת המאמצים האלה ".
בהמשך המכתב הסביר י. באומר את הסיבה לחוסר היכולת להגיע לאיחוד הכוחות בין כל תנועות השמאל החלוציות. לדעתו, ב "איחוד" ההונגרי נמצאים אנשים, אשר הפוליטיקה הציונית היא להם ענין של פרופסיה, הם בעלי אמביציה פוליטית חזקה ולכן אינו מאמין כי יהיו מסוגלים לגשר על הניגודים. "אני כותב לך כל זאת שלא תידון אותנו על יסוד אינפורמציה חד צדדית שאתם מקבלים מחברי ה"איחוד". 23
וכך בפועל, כל תנועה פוליטית הפכה להיות חלק מתנועת האם המקומית ההונגרית. פליטי ה"שומר הצעיר" עבדו במשותף עם מנהיגי ה"שומר הצעיר", במיוחד עם סילאג'י והונוואלד. אנשי "מכבי הצעיר" הצטרפו למפלגת "האיחוד". ואנשי ה"פועל המזרחי" הסלובקים הצטרפו לתנועת ה"מזרחי" ההונגרית. ראשית הקשר היה בהגשת העזרה שהגישה התנועה המקומית לאחותה הסלובקית. מן הארץ ומקושטא חזרו וביקשו לאחד את כל כוחות השמאל בהונגריה אך המאמצים לא צלחו. כאשר התבקש יוסף באומר להסביר את פשר הקשיים להתאחד הוא תלה זאת בהצטרפות "מכבי הצעיר" למפלגה ההונגרית אשר לדעתו, היא זו שהביאה לפירוד העמוק ב"החלוץ". המבוגרים של מפא"י דאגו לפליטים של ה"מכבי" והמציאו להם כספים וגם עזרה חוקית, עזרו להם לחדור אל המוסדות והגופים היהודים.
"... כך קיבלו יחד עם העזרה גם את הקו הפוליטי של המפלגה... והפסידו לגמרי את עצמאותם. מאז החלה ההגירה שלנו הם נוקטים בפוליטיקה של רדיפת בצע ולזה היו כל האמצעים כשרים. יש מקרים שבאנו עם חבר "מכבי הצעיר" לידי הסכם בשאלות יסודיות ולמחרת באו וביטלו את הכל, כי המפלגה לא אישרה. כך קרה לי שאלי שאיו, אשר הייתי רגיל אצלו שההן שלו היה הן והלאו - לאו, בא אלי בהזדמנות אחת ואמר לי "ובכן הנני בן אדם המשנה את דעתו בין 24 שעות" מאז הננו מוכרחים לקבל גם את דבריו בזהירות ובהסתיגות כמו אצל שפרינגמן... הם מוכרחים לפעמים לנקוט עמדה נגד רצונם והכרתם, כי המשמעת המפלגתית מחייבת זאת."24
על אף החיבור והקשרים בין התנועה המקומית לתנועת הפליטים נראה כי גם כאן מצויים היו קשיים: "בלתי אפשרית התמזגות בין שתי התנועות "מכבי הצעיר" המקומית ו"מכבי הצעיר" - פליט ולכן נשארו כקבוצה נפרדת עם ארגון ועיניינים נפרדים". והסיבות לכך כפי שנאמר בתחילה:
א. תנאי החיים של שתי הקבוצות כה שונים. היהודים מושרשים פה ויש להם בטחון קיום מסוים.
ב. ההתפתחות של התנועה החלוצית בסלובקיה הרבה יותר מתקדמת מאשר התנועה בהונגריה. זו ההונגרית צעירה ולא מפותחת מבחינה חלוצית ובעיקר אידאולוגית.
ולכן קיימת תנועה אחת עם שתי הנהלות שמקיימות שיתוף פעולה נרחב ביניהם. ה"איחוד" מכיל את המבוגרים ששייכים למפלגה ואת תנועת הנוער "דרור" ו"מכבי הצעיר" - פליטים. כלפי חוץ מיוצגת התנועה על ידי המבוגרים, שמואל (שפרינגמן), יואל (בראנד), משה (שוויגר)"25
עם בואם של הפליטים ולאחר התארגנותם הראשונית, הם ביקשו ליטול חלק פעיל בארגון מפעל ההצלה. פעולתם בכוון זה הביאה להחרפת הויכוחים שהיו קיימים בזירה הפנים ציונית- הונגרית בנושא הרכב המשרד הארצישראלי ואופן חלוקת הרשיונות. ועתה נוסף הויכוח על הרכב ועדת ההצלה בבודאפשט, הגדרת סמכויותיה ואופן חלוקת הכסף שהגיע מקושטא.
המאמצים להגיע לידי הסכם בין ה"שומר הצעיר" ו"האיחוד", בגיבוש חזית "ארץ ישראל - העובדת" נותרו ללא תוצאה ממשית עד עלייתו של יוסף (יושקו) באומר לארץ בפברואר 1944, והחלפתו בידי רפי פרידל (בנשלום).
ניסיונות ה"איחוד" לשינוי מבנה המשרד הארצישראלי.
לפי העדויות של קראוס, קורניאנסקי ורפי בנשלום ההרכב הושלם בשלב מסויים שכן הרכב המשרד הארצישראלי היה כדלהלן:
נשיאות המשרד: שלמון מיהאי ("מזרחי"), אוטו קומוי (ציונים כלליים), ארנו סילאג'י ("שומר הצעיר").
בהנהלה (ועדת המשרד ארצישראלי) ישבו תשעה חברים נציגי המפלגות:
שלושה מה"מזרחי" - י. שלמון, כהנא, שלום שפירא.
שלושה מה"ציונים הכלליים" - י. רוט, קומוי, בורשידי (ברושי).
שניים מה"שומר הצעיר" - שמחה הונוואלד, סילאג'י (או דוד קמן)
אחד ממפא"י - שפרינגמן.
נציגים אלה התחלפו ולעיתים שלחו המפלגות ממלאי מקום. 27 הנציג העשירי של הבלתי מפלגתיים, היה חבר ה"שומר הצעיר" ונציג נוסף לתנועה החלוצית הגדולה ביותר, איש ה"מזרחי", שישבו בועדה ללא זכות הצבעה. (קורנאנסקי טען שהם כן היו בעלי זכות הצבעה.)28 כך יצא שבפועל הוועדה מנתה: ארבעה נציגים ל"מזרחי", שלושה נציגים ל"שומר הצעיר", שלושה נציגים ל"ציונים הכלליים", נציג אחד ל"איחוד". (האיחוד כלל את : פועלי ציון, דרור- החלוץ הצעיר, הבונים, גורדוניה, המכבי הצעיר, תכלת לבן. חלק מן התנועות היו קיימות מחוץ להונגריה ועם בא הפליטים המשיכו להתקיים. לא ידוע מה היה מספרם של כל אחד מן התנועות.)
המפתח לחלוקת העליה דרך הונגריה היה בהתחלה: 42% למזרחי, 27% להשוה"צ, 19% לכלל ציונים ו- 12% לאיחוד. כעבור זמן ניכו מהמזרחי 2% והוסיפו ל"איחוד". למזרחי נשארו אפוא 40% ולאיחוד היו 14%. 29 ההרכב היה למורת אנשי ה"אחוד" והם פנו לארץ להתערב למען שינויו:
"..... הח' שפרינגמן כבר פנה אליכם רבות וגם לג'נבה כדי להתערב ולדרוש אינטרבנציה במשרד א"י ותוצאה איננה. המזכיר של המשרד, מר קראוס עומד על העמדה שהוא לבדו ולעצמו רשאי לנהל את כל העיניינים של המשרד וגם חלוקת רשיונות עליה ואנו דורשים שהמשרד א"י יעמוד תחת השגחת ההסתדרות הציונית ושלמפלגות תהיה אפשרות וזכות להשתתף בהנהלת המשרד... אנו מבקשים להתקשר עם הסוכנות כדי לברר את מצבו של המשרד וכדי לדרוש מהסוכנות שתודיע את עמדתה כלפי שאלה זו... "30
שפרינגמן ושוויגר, כותבי המכתב, התלוננו על עבודת היחיד של קראוס במשרד ובקשו לחזור למצב של תלות המשרד הארצישראלי בהסתדרות הציונית ההונגרית, מצב שכנגדו נאבקו שנים ראשי המשרד, ברגי ארמין, פניאש וקראוס. שליטת ההסתדרות הציונית בהונגריה אמורה היתה להקל על אנשי "האיחוד" להגביר את כוחם במשרד ולשנות את יחסי הכוחות במשרד לטובתם, שכן ההסתדרות הציונית נשלטה בידי אנשי ה"כלל ציונים", בני בריתם הפוליטים של ה"איחוד".
תלונות אנשי ה"איחוד" הופנו אל מנהיגים בארץ, בעיקר אל אליהו דובקין, וסגנונם מאד תקיף, שונה מן הנוסח המנומס של חברי ה"פועל המזרחי" והמר של אנשי ה"שומר הצעיר", כפי שעולה מקריאת כלל מכתביהם. ".... תודיעו טלגרפית למ. קראוס ותנו לו הוראה שלפני הכל יאפשר את נסיעתו של שמואל שפרינגמן מפני שאישיותו חשובה מאד... אני משתומם מאד שלא התקבלה הודעה בענין מ, קראוס. נתן (שוואלב) לא פעל שום דבר עד כה. זה שלושת רבעי שנה פעולתו רק מהבטחות שלא קוימו. תורו לו לשנות את התנהגותו זו.31
במכתבים נוספים32 התלוננו חברי ה"איחוד" על יחסו השרירותי של קראוס ולכן ביקשו לארגן מחדש את המשרד הארצישראלי. ברלס, שישב בראש המשלחת בקושטא, קיבל מכתב מירושלים לצוות על קראוס למנות ועדה לסידור שיתוף ה"ציונים הכלליים", ה"מזרחי" והשמאל והתבקש לחקור את התלונות שהועלו על ידי אנשי ה"איחוד" נגד קראוס.33
כדי לחזק את טענותיו כנגד קראוס שלח שפרינגמן לקושטא תכתובת בין קראוס ופרייברגר, ראש הקהילה בזאגרב, אודות כשלון יציאת ילדי זאגרב דרך בודאפשט, ובו הוכיח שקראוס מותקף לא רק בעיניינים מפלגתיים ושהוא איש שאיננו ראוי לאמון שהוא מקבל מברלס. וכן: "לא מתאפשר לנו ולא לקולודני ("ציונים כללים") לעבוד עם קבוצת קראוס של הדתיים ועם יערי (ה"שומר הצעיר") בשטחים אחרים, כאשר קראוס רק דואג לעמדת הכוח שלו ויערי דואג רק להבטחת מספר סרטיפיקטים גדול יותר". שפרינגמן הציע, על כן, את השנויים הבאים במשרד הארצישראלי:
1. למנות את משה שוויגר לנשיא המשרד הארצישראלי, תפקיד בלתי מאויש עד כה.
2. לפטר את צבי סילאג'י, נציג ה"שומר הצעיר", מנשיאות הוועדה, המתפקד כבר 4 שנים נגד רצון ה"אחוד", ולהחליפו ביואל בראנד.
3. לדאוג, שאם הדבר לא יצא אל הפועל, שלפחות יואל בראנד יקבל את הזכויות המלאות של חבר בנשיאות המשרד הארצישראלי.
4. לתת מיד הוראה לקראוס להרשות לחברי הנשיאות עיון בספרי החשבונות ולתכתובות.
5. בעת חלוקת הסרטיפיקטים יש להבטיח פריטט עד הבחירות לקונגרס הבא, כלומר: " מתן רבע מן הקולות לקולודני ("כלל - ציונים"), יואל (בראנד - "איחוד"), צבי (סילאג'י - "שומר הצעיר" ) ו"מזרחי". "עומדים על (שליחת) הוראות טלגרפיות ברוח זו".34
בכך בקש שפרינגמן למנות איש "איחוד" כנשיא, לפטר את סילאג'י מן הנשיאות של המשרד ולהושיב תחתיו איש "איחוד" אחר, ולבסוף לשנות את אופן חלוקת הרישיונות, שהיתה מבוססת עד אז על יחסי הכוחות הפוליטים משנת 1939, ולחלקם באופן שווה בין ארבעת התנועות.
הרצון לשנות את הרכב הוועדה נבע לדעת אנשי ה"איחוד" ולדעת אשר כהן,35 מסיפוח השטחים להונגריה שהביא להכפלת מספר יהודי הונגריה והמחנה הציוני. נוצר חוסר איזון בולט,לדעתם, בין המצב בפעילות הממשית לבין המצב שאותו הקפיאו תוצאות הבחירות משנת 1939, ואשר התנהל בהתאם להם. המערכת הפוליטית אשר הציבה את ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" מצד אחד ואת "איחוד"- מפא"י ו"הציונים הכלליים" מצד שני, נוצרה מתוך יחסים במשרד הארצישראלי המבוססים על תוצאות הבחירות אשר לא שיקפו אחרי 1940 את מה שהתרחש במציאות, ובפרט לא את ההתפלגות התנועתית בין הפליטים אשר היו האוביקט העיקרי לכל הפעולות הציוניות.
תלונות "האיחוד" עד סיפוח השטחים להונגריה, התרכזו בעיקר במשה קראוס, המנהל באופן שרירותי ועל דעתו את המשרד. עתה נוספה הטענה כי יחסי הכוחות שונו, עם הסיפוחים ובא הפליטים. טענה זו תהפוך להיות מרכזית ובעלת משקל ותמצא אוזן קשבת ומנה גדושה של הבנה אצל וניה הדרי (פומרנץ) ומנחם באדר, חברי "ארץ ישראל- העובדת" וחברי המשלחת בקושטא, אתם נמצאו אנשי ה"איחוד" בהונגריה בקשר הדוק, וכן אצל דובקין וקפלן מנהיגי מפא"י בארץ ישראל. (זאב שינד, חבר ועד ההצלה, היה חתום רשמית על רב המכתבים, אך כפי שיוכח הוא לא היה מעורב בפועל בקשר עם הונגריה.)
אם כן, שני מוקדי הכוח העיקריים בהונגריה באותה עת, המשרד הארצישראלי וועדת העזרה וההצלה, אינם יכולים להבחן בנפרד שכן הם היו שלובים ואחוזים זה בזה במציאות של הונגריה בשנת 1943-1944. דרכי הניהול והפעולה של האחד השפיעו על האחר.
את בעית המשרד הארצישראלי בשנת 1943 - 1944 יש להבין בעיקר על רקע פעולת לשכת הקשר בקושטא, ובמיוחד ועדת השנים היא ועדת ההצלה, שחבריה היו: וניה הדרי (פומרנץ) ומנחם באדר, וכן ועדת העזרה וההצלה בהונגריה ובמידת מה בלשכת החלוץ בג'נבה.
הערות:
1. 28.6.43, S6/7839 אצ"מ. דו"ח שנרשם בידי פקידי הסוכנות היהודית מפי יהודים שעזבו את הונגריה זמן קצר קודם לכן.
2. RANDOLPH BRAHAM THE POLITICS OF GENOCIDE VOLUME I PP 103/
3. אינציקלופדיה השואה,ערך סלובקיה.
4. 25.4.43 D.1 592/6 מורשת.
5. 18.10.96. ראיון עימי
6. 18.5.43, L15/261 אצ"מ. אלי שיו.
7. 19.1.43, S6/3366 אצ"מ, נלקין בדו"ח שמסר.
8. 25.4.43, D.1. מורשת.
9. 12.4.43. Z1063/H.I מס' 26. ארכיון קושטא, לוחמי הגטאות. (להלן:א. קושטא). דב וייס אל הנהלת ה"מזרחי" בא"י.
10. K11/449 אצ"מ. קראוס משה, תולדות חיים.
11. 24.11.43, א' ב' S26/1190 אצ"מ. אהרון קסטנר
12. דינה פורת, הנהגה במילכוד,ספרית אופקים עם עובד, ת"א 1986. עמ' 257-256.
13. 18.10.96. ראיון עימי.
14. 31.7.97 ראיון עימי.
15. 18.5.43 L 15/261 אצ"מ. אלי שאיו למזכירות התנועה ולחבר הקבוצות בא"י.
16. אחרי 1943, 4713.3 D.I מורשת. יוסף ( יושקו) באומר.
17. ראיון עימי, 11.7.96
18. כהן, מחתרת חלוצית, עמ' 56.
19. 28.12.78. H3c21/1המרכז לתעוד, אוניברסיטת חיפה. ראיון עם אשר כהן.
20. 1.11.78 שם. ראיון עם אשר כהן.
21. 18.10.96 ראיון עימי. A1003 מורשת, אברי גולדברגר מתאר שם את סילאג'י כזקן, הוא מעריכו בשנת 1939 כי הוא היה בן 35 - 40.
22. H3C22/7, אוניברסיטת חיפה, מרכז תעוד הסטורי. פליטים בנ י עקיבא.
23. אחרי 10.3.43, D.1.4713/3 מורשת.
24. 20.8.43, D.1.956. מורשת. יוסף באומר אל מנחם באדר.
25. 18.5.43, L15/261 אצ"מ אלי שאיו אל חברים יקרים.
26. 25.8.43, L15/126 אצ"מ. ב- 1942 התפטר ד"ר אוסטרן באופן רישמי מהנהלת המשרד. מיקלוש, נשיא ההסת"דרור"ת הציונית ונציג הבילתי מפלגתיים ניפטר, ונציג החלוצים פןטר ע"י המפלגות. בגלל חילוקי דעות אי אפשר היה לשחזר את הרכב המשרד. בשלב מסויים ב- 1943 הרכב הוועדה כלל 11 איש.
27. 28.12.78H3C21/1 אוניברסיטת חיפה, מרכז תעוד הסטורי. ראיון של אשר כהן עם משה קראוס. .
28. קורנאנסקי, בשליחות חלוצים,עמ' 174.
29. קורניאנסקי, בשליחות חלוצים, עמ'174.
30. 20.20.43, ש' I, אצ"ד.
31. 15.1.43, Z1063/HI א.קושטא. אנשי ה"איחוד" בבודאפשט אל שארקה מאנדל בלאט, לשכת הקשר בקושטא.
32. 20.2.43, 5.2.43, Z1063/HI א.קושטא.
33. 26.1.43, S6/1640/3. אצ"מ.
34. תאריך לא ידוע,. Z1063/HI מס' 25' א. קושטא. שפרינגמן, קאסטנר ובראנד אל מען בלתי ידוע.
35. אשר כהן, "לדמותה של ועדת העזרה וההצלה בבודאפשט בראשית דרכה", בתוך, ילקוט מורשת, חוברת כ"ט עמ' 148
