|
|
תוצאות מיפקד הפליטים
דב וייס, יוסף וינברגר, מאיר כהנא ויצחק רוט, אנשי ה"מזרחי" וה"פועל המזרחי", פליטים ומקומיים, הודיעו לשפירא ולקרונה על תוצאות המפקד:
"יסוד מוצק לחלוקה צודקת של כספים ורישיונות, אמרנו, שתשמש הגודל של כל משפחה. ועל יסוד הזה באנו לידי הסכם שנעביר מיפקד בין כל המשפחות ... החלוציות של הפליטים. ועדת המיפקד מורכבת מבאי כח כל התנועות מפה.... הפרטי- כלים החתומים ע"י כל התנועות קבעו את היחס הזה:
"החלוץ המזרחי"" 38.3%
ה"שוה"צ" 34.8%
"מכה"צ" 17.8%
"הנוער הציוני" 9.1%
סה"כ: 100%
באי-כח "מכבי הצעיר", "גורדוניה", "קיבוץ המאוחד", הגישו מחאה נגד תוצאות אלו, ובעקב זה הוקם הסכם כללי בקשר עם חלוקת הכספים, שכל הסיעות חתמו עליו מתוך הכרה חופשית:
"החלוץ המזרחי" 33%
ה"שוה"צ" 30%
"מכה"צ", גורדוניה, קיבוץ המאוחד 25%
עקיבא (הנוער הציוני) 12%
סה"כ: 100%
בפרטי- כל של כל ההסכם כתוב מפורש, שמפתח חלוקה זה יש לו תוקף רק לשעת חלוקת הכספים שבפעם הזאת ואין לו כח מחייב לעתיד. אנו מדגישים זאת רק משום שלא ויתרנו על יחס האחוזים דלהלן, אלא משום שהיה לנו צורך דחוף בכספים, ואי אפשר היה להשיג את זה, כי אם בהסכמתן של כל הסיעות, כך בחרנו בדרך זו מפני השלום. אולם ברור שהסכמה הדדית כזו אי אפשר לה שתבוא בשאלות העליה, כי אין לנו רשות לוותר על עלית חברנו לטובת סיעה אחרת. על זה הודענו גם למשרד א"י.... כל הפרטיכלים של המיפקד נחתמו ע"י כל הסיעות בלי יוצא מן הכלל, ואין שום יסוד פורמלי או טכני,להטיל ספק בתוצאות המיפקד. אם נשים לב למספר החלוצים, חוץ מהצופים, שהשתתפו במפקד מה שיש בו מו(.?) מן המכריע מנקודת מבט חלוקת העליה החלוצית נקבל תמונה בערך כזו:טבלת התוצאות הראשונה היא תוצאת המיפקד לצורך חלוקת הכסף ובהם התחשבו גם בצופים. טבלת המספרים השניה היא תוצאת הפשרה כתוצאה מהתנגדות ה"איחוד" לתוצאות המיפקד. טבלת המספרים האחרונה היא לצורך חלוקת רישיונות העליה לחלוצים -פליטים. אלו עתידים לעלות על תקן של רישיונות מלווים (של עלית ילדים), הנקבע על פי יחסי כוחות פוליטים.
"החלוץ המזרחי", 110 חלוצים - 38%
ה"שוה"צ" 110 חלוצים - 38%
"מכה"צ", גורדוניה, קיבוץ מאוחד" 63 חלוצים - 19%
הנוער הציוני א' ב', עקיבא 38 חלוצים - 5%
סה"כ 321 חלוצים - 100% "3
יוסף באומר דיווח על תוצאות המיפקד למנחם באדר ולהייני בורנשטיין בג'נבה ב- 25.11.43:
"האיחוד" בנצלו את מעמדו אצלכם רצה לקבל יותר מאיתנו. הם דרשו לערוך מיפקד בין החלוצים- פליטים. הנה אני מוסר לך את התוצאות:
לנו (ה"שוה"צ")- 38%, ""מזרחי"" גם כן - 38%, "איחוד", "מכה"צ", "דרור" וכו' - 17%, "הנוער הציוני"- (אשר קיים רק על הנייר) - 7%. כאשר אנו מסתפקים רק בפריטט הרי זה ביטוי לרצוננו למנוע ויכוחים ומריבות"4
תוצאות אלו טפחו על פניהם של אנשי ה"איחוד". בסיס טענותיהם ותלונותיהם הממושכות נשמט. הם לא יכלו לקבל את התוצאות וראו בהן מירמה וזיוף. 5 יוסף באומר הוסיף: "התוצאות לא היו נוחות ל"מכבי הצעיר", אחרי שאנו היינו שהתנגדנו למיפקד. דב וייס ואני החלטנו, שהכספים ורישיונות העליה יחולקו באופן שווה לכל שלוש התנועות. למרות התוצאות הגרועות עבורם הם לא סבלו מן התוצאות... המיפקד היה רק לגבי המצב הנוכחי, לאותו הזמן, לאלה שהיו בבודאפשט. יתכן שאם המיפקד היה נערך בינואר 1944 חלקם של ה"נוער הציוני" היה גדול יותר כי באותה תקופה הגיעו פליטים מבנדין. בסה"כ התפקדו כ- 1000 איש, אך ההערכה שחברי תנועות ממש היו בסה"כ כ- 300. לכל תנועה היו חברים רבים שהיו ספק חברי תנועה. "6 ממכתבו של דב וייס ניתן ללמוד כי הוא לא היה מוכן לחלוקה שווה של רישיונות העליה, כפי שטען באומר.7
גם ה"כלל - ציונים" קיבלו את תוצאות הבחירות ללא תלונה בולטת : "...הגענו לחלוקת הכספים לפי המיפקד מיום 25.8.43. אנו מקבלים רק 12%. ליסוד חלוקת האחוזים קובע ההבדל בין פליטי סלובקיה ופולין עליו כתבנו כבר... חוץ מזה רוב חברנו הגיע כבר אחרי המיפקד"8
אנשי ה"איחוד" סרבו לקבל את תוצאות המפקד. אלי שאיו התלונן כי המפקד התנהל באופן לא הוגן על ידי תכסיסים פוליטים ואין ספק בדבר כי תנועתם היא הגדולה בתנועות החלוציות ולכן:
"...אם ידרשו מאיתנו מחיר של ויתור של חברים לעליה לא נסכים לכך, כי אם, נעביר את הרשימה אליך באופן מיוחד ולא ע"י קראוס למשרדו של ברלס, ואנחנו בטוחים שתעשה הכל שלא יארע לנו עוולה בעליה....9כאן נשמעה בפעם הראשונה הדרישה לעקוף את המשרד הארצישראלי באמצעות חברי ועדת ההצלה בקושטא. במכתב נוסף תבעו אנשי ה"איחוד" ההונגרי: "שידרשו מן הסוכנות לא לאשר מניפולציה לא צודקת של הרוב, במיוחד כי מדובר בעליה ובחיים של המעטים האחרונים מן התנועה הגדולה והחשובה ביותר של הציונות כולה, שזכות קדימה לה בענין עליה... מפלגה היחידה שפועלת למען עזרה והצלה, אך נמצאת במיעוט במשרד בבודאפשט בגלל מזימות מפלגתיות."10, שפרינגמן, אשר כפה את המפקד, הסביר בראיון בסוף שנות ה- 70 מדוע לדעתו לא נערך מפקד:
"אני שמרתי על הכסף (או נתתי לשמירה) ואילו הוא (יואל בראנד) חילק בין התנועות, לפי המפתח של המשרד הא"י, המפתח הזה כמובן לא התאים למציאות, ואני דרשתי שיערכו מפקד. כולם סרבו, אך עמדתי ע"כ בתוקף. סיבת הסרוב לדעתי היתה שהמנהיגות של התנועות נהנו בעצמם המהכסף אך לאחר שסרבתי לחלק כסף בלי מפקד הגענו לבסוף להסכם חתום... שיערך מפקד. למרות ההסכם הזה מפקד לא נערך.שפרינגמן סתם ולא הסביר את סיבת אי קיום המפקד. אפשר שהתלונות על אי הגינות בדרך קיום המפקד, כפי שה"איחוד" התלונן עליו, היא הסיבה לקביעתו זו של שפרינגמן. חיזוק לכך ניתן למצוא בדברי פרץ רבס, איש "מכבי הצעיר" אשר טען שיש להתייחס בהסתייגות אל המפקד. לדבריו, ה"שומר הצעיר" היו אלופים בפיברוק. כאשר הוא ניהל את מחלקת הילדים בבודפשט 1944 וקיבל את הדין וחשבון של מספרי הילדים בבתי הילדים, שעל פיהם היתה חלוקת האוכל והמשאבים "אז אם היו להם שלושים ילדים הם הודיעו על שישים ילדים. בחרו בפרץ רבס להיות ראש מערכת העזרה כי ידעו שאנשי "מכבי הצעיר" הם אנשים הגונים..."12
שאלה: אבל במכתבים לקושטא כותבים שערכו מפקד אם כי את תוצאות המפקד לא מצאנו, את עצם עריכת המפקד גם אישרו לי חברים שאתה קורא להם "מנהיגי התנועות".
תשובה: אני טוען שמפקד ממש לא נערך אף פעם, ועל זה היו ויכוחים רבים... "11
לאור התוצאות הלא נוחות, המוגדרות כמירמה, פנו, אפוא, אנשי ה"איחוד" לוניה הדרי בקושטא, ובקשו את עזרתו לעקוף את המשרד הארצישראלי בענייני עליה, על מנת שידאג להם ישירות שלא דרך קראוס וברלס, וכל זאת בתוקף היותם התנועה הגדולה ביותר והנושאת העיקרית בעול פעולות העזרה וההצלה. עריכת המיפקד היתה לשווא שכן תוצאותיה לא הביאו להפסקת הויכוחים על שיעור התמיכה והרישיונות. מ. צ. קאדרי מראשי תנועת "בני עקיבא" בבודאפשט, באותה עת, הוסיף כי בסופו של דבר חלוקת הכסף לא נעשתה על פי תוצאות מיפקד הפליטים מפני שאנשי ה"איחוד" לא הסכימו לקבל את תוצאותיו, שהיה בהן הוכחה כי טענותיהם לאורך חודשים, על היותם הגדולה בתנועות, אינה נכונה. לדבריו, לא חילקו את הכסף בין תנועות "החלוץ" על פי המיפקד הרישמי האחרון, אלא חילקו לפי הוראות שבאו מן הארץ.13
ההוראות שבאו מן הארץ קבעו כי מאחר ואין אפשרות לעשות מפקד (מדוייק) ומאחר ויש פליטים וגם בהם צריך להתחשב, יש לבטל את תוצאות המפקד, וכל התנועות החלוציות תחיינה מן האמצעים העומדים במידה שווה. התוצאה המעשית הראשונה לגבי ה"מזרחי" היתה ירידה מ- 42% ל- 25%. מאחר וב"איחוד" חלו פילוגים, הרי חילקו את התנועה הקטנה ביותר ל- שניים: "דרור - הבונים" ו"מכבי הצעיר". היה צריך, אם כן, לחלק את העוגה ל-חמש יחידות וכך ירדה ה"מזרחי" ל- 20%, בחלוקת הכסף".14 ההוראה מן הארץ, ביטלה את ההחלטה שעליה הסכימו התנועות, בעקבות תלונות ה"אחוד" על תוצאות המפקד, והחזירו את המצב לקדמותו, מצב אותו ביקשו לקיים ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" מלכתחילה, כלומר, חלוקה שווה של הכסף בין הפליטים.
הציפיה כי תוצאות המפקד יעניקו ל"איחוד" את האישור הנכסף לשינוי חלוקת הרישיונות במשרד הארצישראלי -התבדתה. מכאן ואילך החלו אנשי ועד ההצלה בקושטא להתערב בחלוקת רישיונות מקושטא תוך עקיפת המשרד הארצישראלי.
זמן מה לאחר פרסום תוצאות המפקד הגיעה מקושטא הוראה לחלוקת רישיונות עליה לפליטים עבור שלושה עשר מלווים לשתי קבוצות ילדים (כ- 150), שעמדו לעלות. החלוקה היתה כדלהלן:
א.קיבוץ מאוחד, גורדוניה - ארבעה רישיונות,
ב. כלל א', ב', עקיבא - חמישה רישיונות.
ג. ה"שומר הצעיר"- שני רישיונות.
ד. ה"פועל המזרחי" - שני רישיונות.
שתי התנועות הקטנות ביותר זכו למספר המלווים הגדול ביותר.
וינברגר, אונגר, וייס, חברי ה"פועל המזרחי" קבלו על כך שחלוקת הרישיונות, שנעשתה בקושטא, פגעה בתקנון המשרד הארצישראלי. "מצד העיקרון... קביעת חלוקת הרישיונות בקושטא פרושה פגיעה בסמכותה של הועדה הארצישראלית דהכא. מה שמתנגד לתקנון.... אם נזכה באחד הימים לעלות ארצה נידרוש כמובן הסבר להתנהגות זו".15
כניסת יוסף באומר למשרד הארצישראלי.
בכך הפך יוסף באומר, לראשונה, למנהיג פליטים שייצג במשרד הארצישראלי את התנועה המקומית ההונגרית. הדבר מעיד על האמון שרכשה לו התנועה המקומית ועל מידת התערותו בחיי התנועה בהונגריה. הוא שימש בתפקיד זה כ-- 7 חודשים. העליה המקווה לא התגשמה אך מאוקטובר 1943 החלו בעלית תשע משפחות מידי שבוע ובהם כחמישים נפשות.
גם משרת מזכיר שני לקראוס עדין לא אויישה. ההחלטה, עליה הורה קפלן עוד במרס 1943, אשר דיברה על שלושה מזכירים במעמד שווה, נתקלה בבעיות. בפברואר 1944 ניסו למנות את לזר שטיין כמזכיר שני לקראוס. "הפעולה אינה קלה ביותר אבל אולי נצליח ואז יוכלו להשתנות הרבה דברים. אם כי בדרך כלל החלוקה האמיתית של רישיונות העליה נעשית כאן (קושטא) ולא אצלם עכשיו.",17 הודו בקושטא בפני חבריהם. ואולם לפתע הופיע שטיין בקושטא, לתדהמת אנשי ועדת ההצלה שם. הללו הורו: "שקומוי והועדה של המשרד יפנו למחלקת העליה ולברלס בדרישה למנות מזכיר שני לקראוס עם ציון השם. רצוי שהוא יהיה חבר המפלגה. לפי כל הסימנים ישנו כעת רקע ליצירת גוש "ארצישראל- עובדת" במדינתכם. צריך אולי גם לקרב את אנשי "הכלל הפרוגרסיבים", בכל אופן לשבור את השחור המשתלט"18. דרישת אנשי ועדת ההצלה בקושטא מחבריהם בבודאפשט לבצע את השינוי של מזכיר נוסף במעמדו של קראוס, על ידי פניה לברלס, מלמדת על הקשיים בהם ניתקלו בקושטא ביישום רצונם.
שינוי נוסף שביקשו להכניס במשרד הארצישראלי, היו מנהיגי הפליטים הפולנים, אונגר וקורניאנסקי, בדרכם לארץ ישראל. הפליטים הפולנים רצו להגדיל את השפעתם בבודאפשט מול כח הפליטים הסלובקים. הם ידעו כי בבודאפשט עצמה לא היו יכולים לבצע את השינוי ולכן ביקשו לעשות זאת ישירות דרך ברלס. בקושטא הם ניפגשו עם ברלס ושם הוחלט להקים ועדת פליטים ליד המשרד הארצישראלי. הועדה אמורה היתה להיות מורכבת מהחברים: שאיו, עוזיאל ליכטנברג, י. באומר, המייצגים את כל תנועות הפליטים. בסמכות הועדה יהיה להחליט על המועמדים לעליה מבין הפליטים. במקרה הצורך בהכרעה מיוחדת יימסר הדבר לקביעתו של קומוי.19 קיום הועדה לא היה מעשי מפני שזמן קצר לאחר עלית אונגר וקורנאינסקי עלו כל מנהיגי הפליטים המוזכרים כחברים בועדה. וכן מהסיבה : "שקראוס לא היה מסכים ולא היה סובל שיקום עוד גוף לידו שיפריע ויתערב בחלוקת הסרטיפיקטים"20
קושי נוסף שעמד בפני הממשרד היה רצונו של קומוי להשתחרר מן המשרד הארצישראלי:
"בעית משרד פלשתינה היא אחת השאלות שלא יכולתי לפתור עדיין. גם הניסיון להשתייך בעצמי לועד הא"י לא עזר, לכן ביקשתי לשחרר אותי כי יתר תפקידי לא מאפשרים לי להשתתף בדיונים האינסופיים ולפקח בצורה שתאפשר לי לקחת אחריות....האנשים שעלו הם בראש וראשונה אנשים עשירים ולכן התפשטה השמועה שרק כסף יתן אפשרות לעליה. אנשים מסויימים שקיבלו סרטיפיקט וויזה טורקית הציעו מקומות בודדים למכירה תמורת סכומים גדולים..."21קומוי, בלשונו העדינה, לא הטיח בכתובת ברורה את סיבת חוסר יכולתו לפקח על המשרד הארצישראלי. ספק אם היה מודע לכך שרשימת העולים נקבעה בארץ ישראל ובקושטא.
כאשר התאפשרה עליתו של יוסף באומר לארץ ב- 19 בפברואר 1944, הוא כתב לצבי פלדי מסלובקיה שיבוא להחליפו. במשך שתי שנות שהותו בבודאפשט לא הכיר יוסף באומר את רפי פרידל (בנשלום) ומשה אלפן. בתקופת הגירושים בסלובקיה חיו השניים במקום סתר. "כתבתי לסלובקיה והדבר נודע לרפי ומשה אלפן, הם ניצלו את ההזדמנות ועברו להונגריה". יוסף באומר התבקש על ידי מנחם באדר ווניה הדרי לבקש ממחליפו לפרק את הקשר שהיה קיים בהונגריה בין ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר". לדברי באומר, הוא לא עשה זאת, רק אמר למחליפו, רפי בנשלום, לעשות כראות עיניו.22 מקושטא כתבו: "עם בואם (עליתם) של חברים מכל התנועות שהיו אצלכם "לוחמים " גדולים אני מקווה לסדר את הסיכסוכים ולסיים את השידוך בין ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר" למען יווצר גוש אמיתי של "א"י העובדת" יחד עם ה"שומר הצעיר". 23 ואכן רפי בנשלום, בדרכו החדשה, קיבל את הקו שבו רצו זמן כה רב ועד ההצלה בקושטא ובהונגריה, ומוסדות השמאל בארץ ישראל. הוא החל את תפקידו במשרד הארצישראלי, כנציג ה"שומר הצעיר". בתפקיד זה שימש כחודש ימים, עד כניסת הגרמנים להונגריה במרס 1944. לדבריו: "איך שקיבלתי ירושה זו לא התלהבתי מזה ולא פיתחתי את זה והגענו לסטאטוס קוו אחר של שיתוף פעולה בין ה"שומר הצעיר", "מכבי -הצעיר", "דרור- הבונים" - מפלגות השמאל."24
בן גוריון התייחס לאי שיתוף הפעולה בהונגריה באחת מועידות ההסתדרות בנגחו את ה"שומר הצעיר", המשמש אופוזיציה למפא"י בהונגריה.25 עובדה זו מעמיקה את ההבנה בדבר חוסר יכולתו של מנחם באדר להשלים עם הקואליציה המוזרה, בעיני איש ארץ ישראל, שקיימו אנשי תנועתו בהונגריה.
הערות:
1. 3.11.43 Z1063/HII מס' 141 א. קושטא.
2. שפרינגמן דיווח לראשונה על עריכת המיפקד ב- 21.5.43 דב וייס דיווח לראשונה על עריכת המיפקד ב- 22.6.43. ראה לעיל פרק "המיפקד".
3. תאריך לא ידוע,כנראה לאחר 26.9.43 Z1063/HII מס'103 א. קושטא.
4. הייני בורנשטיין,האי שווויץ - פעילות עזרה והצלה בשנים 1939-1946. מורשת, עמ' 167. (להלן: האי שוויץ.)
5. אשר כהן,המחתרת החלוצית. עמ' 56, כתב: "על תוצאות מפקד באוגוסט ידוע לנו רק מעדויות בע"פ". ולא היא.
6. ראיון עימי. וכן: H3C7 1.11.78 ראיון לאשר כהן. מרכז תעוד, אוניברסיטת חיפה.
7. Z1063/HII מס'103 א. קושטא
8. 3.11.43 Z1063/HII מס'141. א. קושטא.
9. 9.11.43 Z1063/HII מס'143.א.קושטא
10. S6/640/3 10/11/43.אצ"מ
11. 28.12.78 H3C21/5 מרכז תעוד, אוניברסיטת חיפה. ראיון לאשר כהן.
12. 31.7.97. בראיון עימי
13. 27.7.97. ראיון עימי
14. 10.1.78 H3C21/2 מרכז לתעוד, אוניברסיטת חיפה. הקלטת פעילי בני עקיבא במחתרת.
15. ללא תאריך Z1063/HII מס'103. א.קושטא
16. 18.10.96ראיון עם יוסף באומר.
17. 23.2.44 Z1063/HV מס' 179, א. קושטא. מכתב ללא חתימה אל צבי גולדפארב ואלי שאיו.
18. 15.3.44 Z1063/HVI מס' 198 א.קושטא. ללא חתימה אל הלל דנציג ומשה שווייגר.
19. 21.1.44 Z1063/HV מס' 156 א.קושטא. לא ברור מדוע מקומו של נציג ה"מזרחי" נפקד.
20. 18.10.43. ראיון עם יוסף באומר.
21. 16.1.44L15/282 אצ"מ
22. 18.10.96, 2.8.98 ראיון עימי.
23. 23.2.44 Z1063/HVI מס' 179, א.קושטא. ללא חתימה אל צבי גולדפארב ואלי שאיו .
24. 16. 8.96. ראיון עימי.
25. 18.10.96. ראיון עם באומר.
