עבודה זו עוסקת בחיי היום יום בחצר בתקופת המשנה והתלמוד בארץ ישראל, כאשר התמקדות היא על תיאור החצר ומתקניה, מיקומם, צורתם ואופן השימוש בהם.
חקר חיי היום-יום מתמקד באדם הפשוט ובמנהגי חייו. מחקר זה עוסק בתיאור החפצים והפריטים ששימשו את האדם ובתיאור אופן השימוש בחפצים אלו. כמו כן נעשה במסגרת המחקר ניסיון לבדוק מי השתמש בחפצים אלו. חקר חיי היום-יום נעזר במספר דיסציפלינות מדעיות ביניהן: ניתוח מקורות חז"ל, תוך שימוש לעתים במחקר פילולוגי, בניתוח ממצא ארכיאולוגי, ובניתוח ומחקר אתנוארכיאולוגי.
מבנה העבודה
בפרק הראשון מובאים בעיקר מקורות חז"ל, במקביל למספר מקורות נוספים. מהם עולה התמונה על החצר ומתקניה. הנקודות שנבחנות הן: מה כוללת חצר לפי מקורות חז"ל מי הם דיירי החצר, וכן, האם קיימת קרבה משפחתית ביניהם. הפרק עוסק במתקנים המוזכרים בחצר: תנור, כיריים, ריחיים, בור מים, אוצרות, ומתמקד בתיאורם, בדרכי השימוש בהם ובעיקר עוסק בשאלה מי מדיירי החצר השתמש במתקנים. כן יבחנו קשרים ויחסי הגומלין בין דיירי החצר.
בפרק השני מובאים ממצאים ארכיאולוגים ומוצגת מהם החצר ומתקניה, ההתייחסות בתחילה היא למכלול החצר ככלל, תוך ירידה לפרטים המצויים לרוב בחצר כתנור, כיריים, ריחיים, בורות מים ואוצרות.
העבודה מתמקדת בממצא בארץ ישראל, אולם לעתים מובאים ממצאים ומקורות מהעולם ההלניסטי, הרומי.
בפרק השלישי מובא מחקר אתנוארכיאולוגי, המתייחס בעיקר לתנורים, שכן ניתן עדיין לאתר אפייה בתנורים גם כיום, כבתקופות קדומות.
בכוונה נקטנו בדרך זו של הצגת כל דיסציפלינה בנפרד, על מנת להימנע מהשפעה תוך כדי עבודה מתחום לתחום. בדרך זו קיווינו להגיע למסקנות מבוססות וחסרות כל פניות.
בפרק הרביעי של העבודה מוצג העימות בין מקורות חז"ל לממצא הארכיאולוגי, תוך הישענות גם על העולה מהמחקר האתנוארכיאולוגי.
הגדרת תחומי העבודה ובעיות מתודולוגיות
עבודה זו עוסקת בתקופת המשנה והתלמוד, המקבילה ברובה לתקופה הרומית והביזאנטית. רוב הדיון מתרכז במאות הראשונות לספירה. אולם יש להניח כי חיים אלו בחצר התקיימו בצורה דומה גם לפני ואחרי תקופה זו, לכן לעתים הובאו ממצאים מתקופות מוקדמות ומאוחרות יותר.
תולדות המחקר
קרויס (קרויס, תרפ"ב) הוא החוקר הראשון בתחום הריאליה התלמודית. הוא גם המקיף ביותר בספריו ומתפרש על פני תחומים רבים מחיי היום-יום. בעבודתו ניתן למצוא פירוט רב בנושא החצר. עם זאת, קיימת בעיתיות בשיטת מחקרו, משום שלרוב אין הוא מבדיל בין תקופות ואזורים גיאוגרפיים שונים. הוא מתייחס למקורות ארץ ישראליים ומקורות בבליים כאל מקשה אחת. כמו כן הוא אינו מבדיל בין מקורות מוקדמים ומאוחרים.
יזהר הירשפלד, בספריו על בית המגורים הארץ ישראלי בתקופה הרומית ביזאנטית (הירשפלד, תשמ"ז; Hirschfeld, 1995), משלב את הממצא הארכיאולוגי עם מקורות חז"ל וממצאים אתנוארכיאולוגיים ממחקרו על ערביי הר חברון. הירשפלד מתייחס בספרו למכלול השלם של בית המגורים - מרגע התכנון ועד לחיים בו, אולם מקדיש פרק קטן יחסית לחצר ומתקניה. בפרק זה הוא מביא רשימה של הדברים הנמצאים בחצר, ללא פירוט רב. כמו כן, אין הוא מתייחס למקורות ספרותיים רבים.
חוקרים רבים עסקו בתחומים נושקים לחיי היום יום, ביניהם מחקריהם של ברנד, ושאול ליברמן. ברנד מתייחס לכלי חרס וזכוכית ובודק את פרטי החפצים ושימושם בחיי היום-יום תוך התבססות בעיקר על מקורות חז"ל. מתוך מחקריו של שאול ליברמן רלוונטי לענייננו מאמרו על הריחיים המכודנות.
בעיות מתודולוגיות
המקורות העיקריים לעבודה זו הם, כאמור, מקורות חז"ל והממצא הארכיאולוגי, תוך הישענות וביסוס חלק מהדברים על פי מחקר אתנוארכיאולוגי. בבחינתם של שני המקורות יש להתייחס למגבלות כל מקור ולהתחשב בכך בהסקת המסקנות.
ברור שמטרתם של חז"ל לא היתה היסטוריוגרפית, ומטרתם לא היתה למסור לנו פרטים היסטוריים. העולה מכך הוא שקימת מקריות רבה בתיאור חיי היום-יום בחצר, מצד מקורות חז"ל. עם זאת יש לזכור, כי ספרות חז"ל היא ספרות חיה ונושמת, שכוונתה היתה לעסוק בהווה ולהעביר מסר מסוים לבני תקופתה. לכן ספרות זו מגיבה על בעיות שהתעוררו וקובעת הלכות כיצד לנהוג בהתאם למציאות הקיימת באותה תקופה. על פי הלכות אלו ניתן להסיק מסקנות לגבי התקופה כולה. מלבד ההלכות עצמן מהוות האגדות בספרות חז"ל בסיס טוב למחקר. עם זאת פענוח האגדות קשה יותר להבנת הריאליה, שכן ממרחק הזמן מתקשים אנו לעקוב אחר אמירות, שעבור הדרשן וקהל שומעיו היו מובנות מאליהן, בשל התבססותן על חיי היום-יום דאז.
תוך כדי איסוף וליקוט המקורות עלינו להקפיד ולהבדיל, במידת האפשר, בין מקורות ארץ ישראליים ובבליים. הבחנה זו מסובכת, לעתים, שכן גם בתלמוד הבבלי משוקע חומר ארץ ישראלי רב. נקטנו בגישה שברייתא או אמירה בתלמוד הבבלי בשמו של חכם ארץ ישראלי, מהווה לרוב חומר ארץ ישראלי, אולם יש לציין כי לעתים ישנה אפשרות להשתמש במקור הבבלי גם כמפרש ומתרגם, הקרוב לתקופה.
הבחנה נוספת שיש לעשותה היא הבחנה בין תקופות, והגדרת זמנם של המקורות. בעבודה זו אנו משתמשים במקורות רבים כמו: משנה, תוספתא, תלמודים, מדרשי אגדה והלכה. יש צורך לברר זמנו וזמן עריכתו של כל מקור, ולהבדיל בין מקורות קדומים למאוחרים.
מקורות חז"ל, להבדיל מהממצא הארכיאולוגי, מתייחסים לאתנוס היהודי, כך שכל ניסיון של השלכה מספרות חז"ל לאוכלסייה אחרת, חייב להיבדק ולהיבחן היטב.
המקורות הארכיאולוגיים
כפי שהודגש, המקורות הארכיאולוגיים לא מייצגים רק את האתנוס היהודי, אלא גם את האוכלוסייה הפגנית, הנבטית והנוצרית. זהו אחד מייתרונותיהם של מקורות אלו. בעבודה זו, בין השאר, אנו מבקשים לבדוק, האם קיימים הבדלים אתניים בממצא החצרות. המחקר הארכיאולוגי הוא שייתן לכך את התשובות.
הדוחות הארכיאולוגיים מציגים תיאור פרטני וממלאים את חובת הדיווח. יש ללקט מתוך הדוחות את הפרטים הקשורים לנושא החצר, אולם לעתים ישנה התעלמות או התייחסות דלה ותיאור מצומצם מאוד של הממצא בחצר1.
הממצא האתנוארכיאולוגי
בעבודה זו נעשה מחקר אתנוארכיאולוגי, בשל הקושי להבין את דרך עבודת התנורים נבדקה אפייה בתנור מסורתי. התנור שנבדק דומה בצורתו לתנורים המוכרים מהממצא הארכיאולוגיים. כמו כן תהליכים ושמות החלקים, שהוזכרו על ידי בעלת התנור דומים לשמות ולתהליכים המוכרים ממקורות חז"ל. במחקר (הירשפלד, 1987. Hirshfeld, 1995; אביצור, 1976) נעשה שימוש רב בחקר המסורת הערבית, במידת הצורך נעזרתי במחקרים אלו.
אני תקווה כי בעבודה זו ייבנה נדבך נוסף להבנת חיי היום יום של קדמונינו, בתקופת המשנה והתלמוד.
1. כך הדבר בעיקר לגבי תנורים הזוכים לתיאור סתמי של: "נמצא טבון בחצר".
חקר חיי היום-יום מתמקד באדם הפשוט ובמנהגי חייו. מחקר זה עוסק בתיאור החפצים והפריטים ששימשו את האדם ובתיאור אופן השימוש בחפצים אלו. כמו כן נעשה במסגרת המחקר ניסיון לבדוק מי השתמש בחפצים אלו. חקר חיי היום-יום נעזר במספר דיסציפלינות מדעיות ביניהן: ניתוח מקורות חז"ל, תוך שימוש לעתים במחקר פילולוגי, בניתוח ממצא ארכיאולוגי, ובניתוח ומחקר אתנוארכיאולוגי.
מבנה העבודה
בפרק השני מובאים ממצאים ארכיאולוגים ומוצגת מהם החצר ומתקניה, ההתייחסות בתחילה היא למכלול החצר ככלל, תוך ירידה לפרטים המצויים לרוב בחצר כתנור, כיריים, ריחיים, בורות מים ואוצרות.
העבודה מתמקדת בממצא בארץ ישראל, אולם לעתים מובאים ממצאים ומקורות מהעולם ההלניסטי, הרומי.
בפרק השלישי מובא מחקר אתנוארכיאולוגי, המתייחס בעיקר לתנורים, שכן ניתן עדיין לאתר אפייה בתנורים גם כיום, כבתקופות קדומות.
בכוונה נקטנו בדרך זו של הצגת כל דיסציפלינה בנפרד, על מנת להימנע מהשפעה תוך כדי עבודה מתחום לתחום. בדרך זו קיווינו להגיע למסקנות מבוססות וחסרות כל פניות.
בפרק הרביעי של העבודה מוצג העימות בין מקורות חז"ל לממצא הארכיאולוגי, תוך הישענות גם על העולה מהמחקר האתנוארכיאולוגי.
הגדרת תחומי העבודה ובעיות מתודולוגיות
תולדות המחקר
יזהר הירשפלד, בספריו על בית המגורים הארץ ישראלי בתקופה הרומית ביזאנטית (הירשפלד, תשמ"ז; Hirschfeld, 1995), משלב את הממצא הארכיאולוגי עם מקורות חז"ל וממצאים אתנוארכיאולוגיים ממחקרו על ערביי הר חברון. הירשפלד מתייחס בספרו למכלול השלם של בית המגורים - מרגע התכנון ועד לחיים בו, אולם מקדיש פרק קטן יחסית לחצר ומתקניה. בפרק זה הוא מביא רשימה של הדברים הנמצאים בחצר, ללא פירוט רב. כמו כן, אין הוא מתייחס למקורות ספרותיים רבים.
חוקרים רבים עסקו בתחומים נושקים לחיי היום יום, ביניהם מחקריהם של ברנד, ושאול ליברמן. ברנד מתייחס לכלי חרס וזכוכית ובודק את פרטי החפצים ושימושם בחיי היום-יום תוך התבססות בעיקר על מקורות חז"ל. מתוך מחקריו של שאול ליברמן רלוונטי לענייננו מאמרו על הריחיים המכודנות.
בעיות מתודולוגיות
ברור שמטרתם של חז"ל לא היתה היסטוריוגרפית, ומטרתם לא היתה למסור לנו פרטים היסטוריים. העולה מכך הוא שקימת מקריות רבה בתיאור חיי היום-יום בחצר, מצד מקורות חז"ל. עם זאת יש לזכור, כי ספרות חז"ל היא ספרות חיה ונושמת, שכוונתה היתה לעסוק בהווה ולהעביר מסר מסוים לבני תקופתה. לכן ספרות זו מגיבה על בעיות שהתעוררו וקובעת הלכות כיצד לנהוג בהתאם למציאות הקיימת באותה תקופה. על פי הלכות אלו ניתן להסיק מסקנות לגבי התקופה כולה. מלבד ההלכות עצמן מהוות האגדות בספרות חז"ל בסיס טוב למחקר. עם זאת פענוח האגדות קשה יותר להבנת הריאליה, שכן ממרחק הזמן מתקשים אנו לעקוב אחר אמירות, שעבור הדרשן וקהל שומעיו היו מובנות מאליהן, בשל התבססותן על חיי היום-יום דאז.
תוך כדי איסוף וליקוט המקורות עלינו להקפיד ולהבדיל, במידת האפשר, בין מקורות ארץ ישראליים ובבליים. הבחנה זו מסובכת, לעתים, שכן גם בתלמוד הבבלי משוקע חומר ארץ ישראלי רב. נקטנו בגישה שברייתא או אמירה בתלמוד הבבלי בשמו של חכם ארץ ישראלי, מהווה לרוב חומר ארץ ישראלי, אולם יש לציין כי לעתים ישנה אפשרות להשתמש במקור הבבלי גם כמפרש ומתרגם, הקרוב לתקופה.
הבחנה נוספת שיש לעשותה היא הבחנה בין תקופות, והגדרת זמנם של המקורות. בעבודה זו אנו משתמשים במקורות רבים כמו: משנה, תוספתא, תלמודים, מדרשי אגדה והלכה. יש צורך לברר זמנו וזמן עריכתו של כל מקור, ולהבדיל בין מקורות קדומים למאוחרים.
מקורות חז"ל, להבדיל מהממצא הארכיאולוגי, מתייחסים לאתנוס היהודי, כך שכל ניסיון של השלכה מספרות חז"ל לאוכלסייה אחרת, חייב להיבדק ולהיבחן היטב.
המקורות הארכיאולוגיים
הדוחות הארכיאולוגיים מציגים תיאור פרטני וממלאים את חובת הדיווח. יש ללקט מתוך הדוחות את הפרטים הקשורים לנושא החצר, אולם לעתים ישנה התעלמות או התייחסות דלה ותיאור מצומצם מאוד של הממצא בחצר1.
הממצא האתנוארכיאולוגי
אני תקווה כי בעבודה זו ייבנה נדבך נוסף להבנת חיי היום יום של קדמונינו, בתקופת המשנה והתלמוד.
הערה:
1. כך הדבר בעיקר לגבי תנורים הזוכים לתיאור סתמי של: "נמצא טבון בחצר".