עשיית חבלה באב ואם לשם רפואה
גשר החיים, חלק ב', פרק א'
ספר אסיא א', 1979
השאלה:
תשובה:
המחבר דן בשלוש פעולות רפואיות: זריקות, העמדת כוסות והעמדת עלוקות. בענין זריקות: המחבר מביא שלושה צדדים להקל:
א. סתם חבלה היא, שיוצא דם החוצה, או נצרר הדם תחת העור ונראה חבורה בחוץ, כדין חבלה בשבת (אורח חיים, סימן שט"ז, סעיף ח'), ואלו בזריקות רגילות, כל שנעשה ע"י מומחה - אין מתקיימים תנאים אלה.
ב. על פי דין תורה ודאי מותר ומצוה לחבול לשם רפואה (ראה בית יוסף, יורה דעה סי' רמ"א, והגר"א, שם, סק"ה), וכל מה שאסרו לבנו במקום שיש אחר - הוא רק חומרא, אם כן במקרה של זריקה, שעל פי רוב אין חבורה - מותר לכתחילה.
ג. אפילו אם נניח, שעשיית זריקה היא בגדר חבלה, הרי מכיון שהבן עושה בחנם ומומחה אחר עושה בשכר, יש לומר, שזה נחשב כאלו אין אחר, כי הדין הוא, שכבוד אב - משל האב, כלומר, הבן לא מחוייב לשכור מכספו, ובמקום שאין אחר, מותר לבן לחבול באביו לשם רפואה.
בתשובתו של הרב הרצוג זצ"ל שם, דוחה הוא את היסוד, שכיון שהבן עושה בחנם נחשב כאלו אין אחר, ואין להניח לו לעשות איסור, במקום שיכל להמנע מכך ע"י תשלום כסף. אך לדעתו, יש לצרף להיתר דעת המנחת חנוך (מ"ח), שאם אמר לו אביו, עשה בי חבורה, לא עבר הבן ולא כלום. ולפי זה, די שאביו או אמו יאמרו לו: "עשה לי זריקה זו ואם תכשל ותעשה חבורה, אני מוחל לך למפרע". ואם הבן מומחה, הרי בדבר קל כהקזה או זריקה, הרי זה מיעוט שלא שכיח, כדי שיקלקל בחבורה וזה נחשב נגדר אונס גדול ופטור לגמרי. (בנגוד להתערבות גדולה, כגון חיתוך בשר או איבר, שזה מעוט שכיח גם ברופאים לקלקל - יהא אסור באביו).
מסקנות המחבר:
מקורות נוספים:
