לצורך בדיקת התועלת ותופעות הלואי של תרופות חדשות, עושים בתחילה ניסיונות בבעלי חיים, ואחר כך בבני אדם מתנדבים.

לפי החלטת ההסתדרות הרפואית העולמית בהצהרת הלסינקי, 1964, סעיף 3, חייב הרופא להודיע למתנדב מראש על תופעות לואי שליליות אפשריות והמתנדב צריך להסכים לניסוי בכתב.

במאמר זה נידונו בעיות אחדות הקשורות בנושא זה:

א. האם מותר ליהודי בריא להתנדב לניסויים כאלו?

נימוק האיסור- מכניס עצמו לסכנה.

נמוקי ההיתר- יש מצוה להציל נפש הזולת, ואפילו להכניס עצמו לספק סכנה, כגון כשרואה אדם טובע בנהר חייב לנסות להצילו, גם אם מסכן את עצמו (רמב"ם, הלכות רוצח, פרק א', הלכה י"ד, ובכסף משנה, שם). גם כאן תכלית הניסוי למצוא תרופה להצלת נפשות.

אולם אפשר לדחות את הדמיון, כי בטובע בנהר בודאי ימות ללא עזרת המציל, בעוד שכאן- כשאין חולה בפנינו- קיים ספק אם יפיקו תועלת כל שהיא מן הניסויים.

ב. האם מותר לרופא יהודי לבצע ניסיונות כאלו? ומה דינו כשיגרום נזק למתנדב?

נימוק האיסור- מכניס את המתנדב לסכנה.

נימוק ההיתר- הרופא במיוחד מחוייב להציל נפשות- (פירוש המשניות להרמב"ם, נדרים פרק ד', משנה ד').

אולם ייתכן, שאסור לרופא לעבור על איסור רק כדי להרחיב את ידיעותיו, כשלא נמצא חולה מסוכן לפניו.

ג. האם מותר לנסות תרופה חדשה על חולים?

במקרה כזה יצטרכו לערוך ניתוחי מתים, כדי לקבוע את כל צדדי השפעת התרופה. לצורך זה צריך הרבה מאוד ניתוחי מתים, כדי להגיע למסקנות סטטיסטיות מדעיות, והשאלה היא האם ניתוחים כאלו מותרים. לדעת המחבר, אין לערוך ניסיונות כאלו ביהודים ובפרט בישראל, כדי לא להיכנס לשאלת ניתוחי - המתים.

ד. האם רשאים להשתמש בתרופה חדשה בחולה קשה, שתרופות שגרתיות לא הועילו?

לדעת המחבר, אם נוהגים בזהירות - הדבר מותר, ולמעשה ההבדל בין תרופות מנוסות וחדשות הוא כמותי ולא איכותי. כי לכל תרופה ולכל ניתוח יש סיכון ותמיד יש לשקול את התועלת והרווח לעומת ההפסד והנזק.

מסקנה:

"נראה לי, שמותר לרופא להשתמש גם בתרופה שהיא עדיין בגדר נסיון במקרה כנ"ל".

מקורות נוספים:

ראה לעיל עמ' 260, 262 וכן ספר אסיא ג', 281 - 294, 350 - 352 ; שו"ת אג"מ, חיו"ד, ח"ב, סי' קע"ז, ענף ד' ; שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' ק"א ; נועם, יז, תשל"ד, עמ' ק"ס ; תורה שבעל פה, יח, תשל"ו, עמ' י"א ; שנה בשנה, תשל"ו, עמ' 149 ; תחומין, א, עמ' 530, שו"ת יחוה דעת, ח"ה, סי' ס"ד.