קביעת ממזרות על פי בדיקת רקמות

הרב שלמה אבינר
הרב מרדכי הלפרין

אסיא ס"ז-ס"ח, שבט תשס"א
הודפס ללא ההערות

תוכן המאמר: הרב שלמה אבינר: הרב מרדכי הלפרין: השלמה לדיון תמצית: האם אפשר לקבוע ממזרות על פי בדיקת רקמות? מילות מפתח: בדיקת רקמות, ממזר.

שאלה:

אדם שהיה נשוי ואב לילדים התגרש מאשתו. לאחר זמן נולד בלבו ספק שמא הילד הקטן שנולד לאשתו לפני הגירושין אינו בנו. הלך ועשה בדיקת רקמות, וגילה שאכן כך הדבר, והילד אינו שלו, אלא ממזר. האב אינו מעונין לגלות לאיש שהילד ממזר, אך רוצה לדעת האם מוטלת עליו חובה לפרסם את הדבר. ואין שמחה כהתרת הספקות.

תשובה:

לו היו הוכחות הלכתיות שהילד ממזר, היתה אכן מוטלת עליו חובה לפרסם את הדבר כדי לא להכשיל את עם ישראל וכדי לא להרבות ממזרים, וזה גם היה מועיל לממזר שתהיה לו זכות חיים כיון שאינו גורם נזק לאומה. וכך המנהג לפרסם את הדבר בברית מילה של ממזר , ואפילו לקרוא את שמו 'כידור' על-שם הפסוק 'כי דור תהפוכות המה'.
הרבה מגדולי הפוסקים של דורנו קבעו שבדיקת דם ורקמות ביחס לקביעת אבהות אינה תקפה מבחינה הלכתית; הלא המה הג"ר בצמ"ח עוזיאל, הגרא"י וולדנברג, הגרי"מ אהרנברג , הגר"מ קליין ועוד. אם כן, מבחינה הלכתית הילד אינו נחשב ממזר על פי חבל רבותינו גדולי דורנו אשר מפיהם אנו חיים.
ולכאורה יש לתמוה, הלא מבחינה מדעית הוא אינו בנו, כיון שהבדיקות האלה מדויקות בהסתברות גבוהה ביותר! אלא שענייני הלכה אינם נקבעים על פי קני-מידה מדעיים החומקים מן העין האנושית, ולא ניתנה תורה לא למלאכי השרת ולא לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ; לא יתכן שלפני מאה שנה הילד הזה לא היה ממזר, ועתה הוא נהפך לממזר עקב תגלית מדעית. כל התורה ניתנה על פי ראיית בני אדם. כך למשל אות בספר תורה שהיא שלמה למראית העין הינה כשרה גם אם במיקרוסקופ אפשר לגלות בה סדק. וכן הילד שלנו הינו כשר , והוא בנו של אביו, כי התורה ניתנה על דעת בני אדם, על פי עדויות הלכתיות רגילות.
יתר על כן, גם לדעת רבותינו שפסקו שאפשר לסמוך מבחינה הלכתית על בדיקת דם לקביעת אבהות, כגון הגריא"ה הרצוג, הגר"ע הדאיה והגרח"ד רגנשברג, הרי זה רק כדי לקבוע שהאבא אינו אביו של הילד; אך כתב הגרח"ד רגנשבורג שאין בכך הוכחה שהילד הוא ממזר , כי אולי הבועל הוא גוי, ואז הילד אינו ממזר כל זמן שהאם אינה מודה בפרוש שהנואף הוא יהודי, אלא אם היא שותקת. לכן אין דין האם והבן שווה, כי אף אם ניתן לבדיקה תוקף הלכתי יתכן שתיאסר האשה על בעלה, כי ברור שהיא זינתה, אך אין זה קובע שהילד ממזר.
ועוד נימוק שלישי: הרי אין לנו כאן ראייה ממש שראינו במו עינינו, אלא רק "ידיעה בלא ראייה". ידיעה כזו מועילה בדיני ממונות, אך לגבי ממזרות קיימת מחלוקת ראשונים אם היא מועילה. לדעת תוס' היא מועילה, אך לדעת המאירי והרמ"ה אינה מועילה. לכן יש לנו כאן עוד ספק שמצטרף.
מלבד זאת הבדיקה אינה בטוחה לחלוטין, וישנה אפשרות, אמנם קלושה מאוד, של טעות.
לכן, הילד אינו ממזר, ואין לדבר על דבר זה עם אדם לעולם. וגם אין לעסוק במחקרים הלאה כדי להוכיח שהוא ממזר.

הרב מרדכי הלפרין

ראה סידרת מאמרים בנושא זה בספר אסיא ה, ב- JME, וראה עוד בנשמת אברהם , תחומין; אנציקלופדיה הלכתית-רפואית. ויש לציין להערת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספר אסיא שם ובנשמת אברהם שם שדינה של בדיקה זו היא מכוח "רוב" ו"ספק" ולכן אפשר להשתמש בה רק כסניף בלבד, ולא כבירור ודאי. אולם מאוחר יותר כתב הגרש"ז אויערבאך והובאו דבריו בנשמת אברהם שם:

"וכעת כתב לי הגרש"ז אויערבאך (שליט"א) [זצ"ל]: אך אם הבדיקה הזאת מפורסם ומקובל בכל העולם ע"י הרבה נסיונות ברורים לדבר אמת וברור, מסתבר שגם מצד ההלכה אפשר לסמוך על זה, עכ"ל. ואמר לי הגאון (שליט"א) [זצ"ל] דה"ה לגבי קביעת אבהות המובא לעיל ס"ק א".

ראוי להוסיף כי לפני יותר מעשור הזדמן לי לשוחח עם דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב אליעזר שפירא זצ"ל, זמן קצר אחרי שהרכב בראשותו ביטל פסק דין של ביה"ד הרבני בחיפה שהסתמך על בדיקת הרקמות לפטור אב מתשלום מזונות. לדבריו הוסבר לו שהבדיקה נעשית על פי הערכה סובייקטיבית ולא על פי מדדים אובייקטיבים חד משמעיים. לאחר שתיארתי לפניו את תהליך הבדיקה שהיא כיום אובייקטיבית וחד משמעית, ענה לי בצער, שאילו הטוענים, נציגי הצדדים, היו מביאים לפניו את המידע הזה בזמן, היה פסק הדין משתנה.

לסיכום, אם כן, שלוש דעות בנדון: