בערוך השולחן, סימן של"ו, סעיף ב', נפסק:

"ומיהו אסור להתעסק ברפואות אלא אם כן הוא בקי ויש לו רשות מבית-הדין, והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה, שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים, וגם לא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן כשהזיק הריהו שופך דמים".

הדיון סובב סביב שני התנאים האלו:
א. רשות בית דין להתעסקות ברפואה.

ב. שלא יהא שם גדול הימנו במקצוע הרפואה.

בענין רשות בית הדין: מערוך השולחן משמע, שעצם ההתעסקות ברפואות אסורה בלי רשות בית-דין, אפילו אם הוא בקי, בעוד שלפי השולחן ערוך התנאי היחיד להתעסקות הוא בקיאות, ורק לענין פטור מתשלומים כשהזיק - תלוי ברשות בית-דין.

באחרונים יש כמה שיטות בהגדרת בית-הדין לענין נידוננו:
א. מדובר בבית-דין של רופאים המסמיכים אותו לרפא מחוץ לתחומם.
ב. בית-דין רגיל, שאשורם מהוה הסכמה וקבלה של הצבור, שירפאם כפי ידיעתו - הן לתקון והן לטעות.
ג. בית-דין רגיל, המאשר כתב סמיכה של הרופא מרופאים מובהקים ממקום אחר.
ד. בספר בית הלל (על יורה דעה, סימן של"ו, סעיף א') כתב: "אם קבלו אותו באיזה קהל וגם יש לו כתב מרופאים מומחים, שקורין בל"א דאקטריעט (דוקטורט) זהו מיקרי רשות בית-דין ופטור מדיני אדם".

"ולפי כל האמור יתיישב, שלא שמענו בזמן הזה, שמישהו ידקדק על כך, שהרופא יקח רשות בית-דין... יש לומר גם-כן, שבטל זה בזמנינו, היות ואין בתי-הדין בקיאים ברפואות, או זאת גם, דאשור הממשלה, שאנו נמצאים תחת ידה, לכתב ההסכמה כפי שנהוג, מועיל זאת לנתינת רשות בית-דין".

איך מייעצת ההלכה לבחור ברופא: כשמדובר על מחלות ידועות, שדרך רפואתם מפורסמת, על פי הכתוב בספרי הרפואות ומפי רבותיהם ומומחיהם הגדולים - יש להקל. ומה שמזהירין האחרונים ללכת רק לרופא היותר מומחה ואם לאו - הוא נחשב כחובל בעצמו - כל זאת יכול להתרחש רק במקום, שאין פקוח ממשלתי, מה שאין כן בזמננו, שמענישים כל רופא הסוטה מדרכי הרפואה המקובלות - יש להתיר להתרפאות אצל רופא כזה, אע"פ שיש מומחים ממנו.

"אומנם מצד הרופא חובה קדושה מוטלת עליו להיות זהיר מאוד בצעדי דרכי הרפואה, ובמקום של איזה ספק שהוא בדרכי הטפול - להתייעץ עם מי שגדול ממנו ולא להתבייש מפני המלעיגים. וכדיין הדן את הדין, ועוד ביותר מזה צריך הרופא לראות תמיד את עצמו כחרב חדה המונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו".

מקורות נוספים:

ספר אסיא ב', 67 - 68; החיד"א, שיורי ברכה, או"ח, סי' שכ"ח, ס"ט; שו"ת עולת שמואל, סי' ק"ח; הרפואה והיהדות, עמ' 6 - 265; סיני, כרך כ"ז, עמ' רכ"ב; ועוד.