השאלה:

רופא, שרוצה לפתוח קליניקה בבית-דירות משותף, האם יכולים השכנים לעכב בעדו, בטענה שזה יפריע מנוחתם עקב ריבוי מבקרים מהחוץ?

תשובה:

במסכת בבא בתרא, כ"א, א', נאמר:

"אחד מבני חצר, שבקש לעשות רופא אומן וכו' - בני חצר מעכבים עליו". ופירש רש"י: "מפני שמרבה עליהם קול נכנסין ויוצאין" - וברמב"ם (הלכות שכנים, פרק ו', הלכה י"א), נפסק : "אחד מבני מבוי שאינו מפולש, שבקש להעשות רופא אומן וכו' בני מבוי מעכבים עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים. וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן".

לעומת זאת, מבואר בגמרא שם וברמב"ם, שמותר ללמד תנוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישון מקול התינוקות של בית רבן. והוסיף הטור, שהוא-הדין לכל דבר מצוה, שאין השכנים יכולים למחות. לאור זאת סבורים רבים מהאחרונים, שגם רופא בהיותו עוסק במצות רפוי - אין השכנים יכולים לעכב בידו. ומה שכתוב בגמרא וברמב"ם, שמוחים ביד רופא, הכוונה למוהל, וההבדל בין רופא למוהל הוא בכך, שהמוהל יכל ללכת לבית האנשים הצריכים לו ולכן יכלים שכניו למחות בידו, בעוד שלגבי רופא אין תירוץ שיזמינוהו הזקוקים לו לביתם, כי לא כל חולה יכל לעמוד במחיר שידרש עבור בקור בית. ובפרט אם רוב החולים הם יהודים, שמצוה מוטלת על כולם לרפאותם - אין השכנים יכולים למחות.

מסקנה:

"לכן מכל הנ"ל נראה לענין נידוננו, שהשכנים אינם יכולים לעכב בידי הרופא מפתיחת המרפאה (הקליניקה) לרפוי חולים, אשר למעשה יהיו כולם, ועכ"פ רובא דרובא יהודים".

מקורות נוספים:

ספר אסיא ד', 266 - 274 ; תחומין, ג, 255 ואילך.