"אשר על המס"

שמואל ב' כ, כד; מלכים א' ד, ו

נחמן אביגד

תמצית: ניתוח של כתובת החרוטה על חותם עברי "לפלאיהו אשר על המס" מלמדנו על קיומה של עבודת מס בשלהי ממלכת יהודה וכי פקידים מיוחדים היו מופקדים עליה. אינדקס: שמואל ב, מלכים א, חותם, מס, מס עובד

וזה נוסח הכתובת:

לפלאיהו / מתתיהו
(של) פלאיהו (בן) מתתיהו

המלה "בן" חסרה, כמקובל בחותמות. השם התיאופורי פלאיהו, המורכב מן היסודות "פלא" ו"יהו", מופיע במקרא בצורה מקוצרת: פלאיה (נחמיה ח', ז; י' יא).
בצדו השני של החותם כתובה כתובת בעלת שלוש שורות, הכוללות את שם הפקיד ואת תוארו:

לפלאיהו / אשר על / המס

התואר "אשר על המס" ידוע מן המקרא, אך זו הפעם הראשונה שהוא מופיע במקור חיצוני. במקרא מכוון הלשון "מס" לעבודת כפייה בשירות המלך, והוא שם נרדף למס עובד. גם באכדית משמשת המלה MASSU בהוראה זו. בכל ארצות המזרח הקדמון הייתה נהוגה עבודת כפייה, ואחרי כיבוש כנען קיבלו בני ישראל את השיטה מן הכנענים והטילו מס על האוכלוסיה הכבושה. עם כינון המלוכה נהפכה עבודת המס למוסד ממלכתי מאורגן, ודוד מינה שר מיוחד על עובדי הכפייה, הלא הוא "אדורם (אשר) על המס" (שמואל-ב' כ', כד). בימי שלמה הגיעה עבודת המס לשיאה בעקבות ביצוע עבודות הבנייה הנרחבות. עתה הוטלה עבודת המס גם על בני ישראל: "ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש" (מלכים-א ה', כז). עובדי מס אלה נשלחו ללבנון לכרות עצים לבניית בית המקדש ובית המלך בירושלים. האיש שניצח על המלאכה היה אחד משרי שלמה: "אדנירם בן עבדא על המס" (מל"א ד', ו; ה', כח), הזהה עם אדורם, פקידו המנוסה של דוד. בתפקיד זה שימש אדורם גם תחת רחבעם אחרי פילוג הממלכה. אחת הסיבות לפילוג הממלכה בישראל הייתה עבודת המס שהוטלה על העם, ואין פלא אפוא, שאדורם אשר על המס סוקל ונהרג כאשר שלח אותו רחבעם אל המורדים בישראל (מל"א י"ב, יא).

במקרא לא נזכר עוד פקיד שנשא בתפקיד זה אחרי אדורם, ויש חוקרים הרואים בכך סימן, שעבודת המס בוטלה, ועמה גם המשרה. אבל יש רמזים ברורים לקיום עבודת כפייה ביהודה גם בתקופה המאוחרת. כך, למשל, מאשים ירמיהו את המלך יהויקים במעשה דומה באומרו:

"הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו" (ירמיה כ"ב, יג).

על השימוש בעבודת כפייה אפשר ללמוד, כנראה, גם ממכתב מימי יאשיהו, שנתגלה במצד-חשביהו אשר ליד יבנה-ים. במכתב זה, הכתוב על חרס, מתאונן עובד חקלאי, כי המשגיח החרים את מעילו בטענה, שלא מילא את מכסת עבודתו בקציר. התלונה הופנתה אל שר שהיה, כפי הנראה, מסוג שרי המסים ששמו המצרים על בני ישראל (שמות א', יא).

החותם שלפנינו הוא העדות הארכיאולוגית הברורה היחידה על קיומה של עבודת מס בישראל. זמנו המשוער של כתב החותם הוא המאה הז' לפני סה"נ, ובידינו אפוא עדות, כי גם בשלהי תקופת המלוכה נהגה עבודת מס ביהודה, וכי פקידים מיוחדים היו מופקדים עליה.
דומה, שפלאיהו בן מתתיהו אשר על המס שימש בתפקידו תחת אחד המלכים המאוחרים ביהודה. רק בדרך ההשערה אפשר לומר אולי, שהיה זה המלך יהויקים, שעליו אנו יודעים, שנהג להטיל עבודת כפייה.