שמות א'

מאיר גרובר

בית מקרא קי"ג - טבת תשמ"ח

תמצית: מאמר זה דן בריבוי של בני ישראל במצרים, המתואר במילה "וישרצו". אחת הדרכים להגברת הילודה היא קיצור משך זמן ההנקה. מהמילים "מינקת מן העבריות" ניתן להסיק כי השימוש במיניקות היה קיים אצל העברים. יתכן כי תופעה זו מסבירה את הריבוי הגבוה אצל העבריים. אינדקס: שמות, מצרים, בני ישראל

לפי המסופר בשמות א', ז-י, הגורם הישיר לגזירות פרעה היה פחדם של המצרים מן ההתרבות המופלגת של האוכלוסיה הישראלית. שם כתוב:

"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ."

לגבי האמור בשמות א', ז "ובני ישראל פרו וישרצו..." מתעוררות שתי שאלות:
א) במה היה הריבוי של בני ישראל גדול מהריבוי הטבעי של אוכלוסיות אחרות באותה תקופה?
ב) מה גרם לריבוי המפולג של בני ישראל במצרים?

מפרשים כבר עמדו על כך שהביטוי "וישרצו" בוודאי מרמז על כך שבני ישראל במצרים לא התרבו ריבוי טבעי רגיל של בני אדם אלא ריבוי של חרקים או ארנבות. וראוי לציין שהפועל "שרץ" מורה אך ורק על חיות קטנות כגון צפרדעים (שמות ז', כח; תהילים ק"ה, ל), או סרטני ים (בראשית א', כא), או כיוצא בהם (ויקרא י"א, כט, מא-מג) חוץ משני מקרים, והם בראשית ט', ז, ושמות א', ז.

במחקרי על נוהלי ההנקה הדגשתי גם כי האישה הטיפוסית המתוארת גם בסיפורי המקרא וגם ברשימות היוחסין, ילדה ארבעה ילדים בממוצע. כך למשל, יעקב אבינו היה זקוק לארבע נשים - רחל, לאה, בלהה וזילפה - כדי להוליד 13 ילדים. ויש לזכור שהפוריה ביניהן, לאה ילדה רק ששה.

דוגמה אחרת שצויינה על ידי האנתרופולוגית הילמה גרנדקויסט כבר בשנת 1950, הוא מקרה המלך רחבעם שהיו לו 28 בנים, 60 בנות, 18 נשים ו- 60 פילגשים. על פי ספר דהי"ב י"א, יח-כא, אישה אחת ילדה שלושה בנים, ואישה שניה ילדה ארבעה בנים. אם נחלק את 81 הילדים הנוספים בין 76 הנשים והפילגשים הנותרות, יצא שרק 5 מהן ילדו שנים כל אחת, ו- 71 הנותרות יכלו ללדת רק אחד כל אחת.

לאנסט סטון כותב: "הדעה שלפני התקופה המודרנית שרצו ילדים בכל בית נובעת מרושם מוטעה שמקורו במקרים בולטים וחריגים".

ובכן, אפשר להבין שגם חז"ל שהכירו מקרוב את המציאות של ימי קדם. התקשו להבין את כוונת הכתוב הקובע לגבי אבותינו במצרים, "וישרצו". במדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן ה', אנו מוצאים את שני ההסברים הבאים:

ר' ינאי אומר, "כל אחת ואחת יולדת ששה בכרס אחד".
ויש אומרים, "שנים עשר [בכל לידה]".

חז"ל כאן מרמזים על כך, שבדרך הטבע אין להגיע לפוריות של המין האנושי הראויה להיקרא "שריצה", אלא על ידי תופעה יוצאת דופן של נשים רבות, היולדות כמה ילדים בבת אחת כמו חיות - תופעה הקורה היום בעיקר בין נשים עקרות שעברו טיפול בתרופות המיועדות להביא לידי פוריות. הניסיון כבר הוכיח, שככל שמספר העוברים הוא גדול יותר, כן גדול יותר הסיכון לגבי הקיום של כל עובר ועובר.

ובכן, בעוד שרש"י (1105-1040) הולך בעקבות ר' ינאי, נכדו של רש"י - הרשב"ם (1174-1085), נוקט שיטה אחרת. כדרך הדמוגרפים המודרניים מונה הרשב"ם ארבעה גורמים שיכולים להביא לידי פוריות מופלגת: א) יותר מן הממוצע נכנסו להריון; ב) פחות מן הממוצע הפילו; ג) כל הילדים והילדות שנולדו הגיעו לשנות הפוריות; ד) לא זו בלבד שהם הגיעו לשנות הפוריות, אלא שהם האריכו ימים, כך שהם המשיכו ללדת ולהוליד יותר מן הרגיל.

הניסיון של הרשב"ם לזהות את הגורמים האפשריים לריבוי מופלג של האוכלוסיה מתאשר מן המחקר של פריש משנת 1975. מחקר זה מדגיש את העובדות הבאות:
1) כדי שהמחזור הנשי יהיה תקין, גוף האישה חייב להכיל 47 ק"ג של שומן; בלי מינימום זה, האישה או הנערה, לא תיכנס להריון;
2) האישה זקוקה לחמישים אלף קלוריות נוספות כדי לקיים את העובר עד ללידה;
3) האישה זקוקה לכמאה ועשרים קלוריות נוספות כדי להניק את התינוק לפחות ארבעה חודשים.

זאת אומרת: שהגורם העיקרי שיכול להביא לידי התופעות שהרשב"ם מונה אותן הוא תזונה יתירה. אבל, המחקר הדמוגרפי של שנות ה- 80 של המאה הזאת הוכיח שאין הבדל משמעותי בין הפוריות של חברה זו או אחרת, שאפשר להסביר אותו על יסוד הבדלים בתזונה. לעומת זאת, חוקרים רבים טוענים שהגורם העיקרי לפוריות הנמוכה של הנשים בחברות כפריות ובחברות של מלקטים, הוא ההנקה הטבעית במשך תקופה ארוכה. ההנקה גורמת לאי פוריות במשך תשעה חודשים אחרי הלידה בממוצע.

אבל, אם היולדת תמסור את התינוק שלה למינקת, כפי שעשו נשים רבות במסופוטמיה בימי חמורבי (1750-1792 לפנה"ס), או באיטליה במאה ה- 14 לספירה, או בצרפת במאה ה- 18 ובמאה ה- 19 ובמקומות רבים אחרים בתקופות שונות, פוריותה של היולדת תגדל ב- 60 אחוז בממוצע. לדברי המומחים בנושא, "הנקה טבעית יכולה למנוע יותר לידות מכל אמצעי המניעה מלאכותיים ביחד!" ולכן חוקרים כבר הצביעו על כך שבתקופות מסויימות מסרו משפחות את התינוקות שלהן למיניקות מתוך כוונה להגדיל את הפוריות. ידוע לנו על כך שאמהות שמסרו את התינוקות שלהן למיניקות ילדו לא ארבעה ולא ששה ולא שמונה, אלא שמונה עשר ילדים.

סיפור יציאת מצרים בשמות ב', ז-ט מעיד על כך שמסירת תינוקות למיניקות שקיבלו שכר עבור שירותן, הייתה נהוגה אצל בני ישראל בארץ מצרים, כמו אצל השכבות המבוססות בחברות עירוניות במקומות רבים בתקופות שונות:

"ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך. ותקח האישה הילד ותניקהו".

אם נקבל את ההנחה שפיסקה זו אכן מעידה על כך שמסירת תינוקות למיניקות הייתה ממוסדת אצל בני ישראל במצרים, אולי תופעה זו תסביר למה הריבוי של האוכלוסיה העברית במצרים היה מעל ומעבר לריבוי הטבעי המקובל.

---