ירחמיאל ברגמן

בית מקרא נז, טבת תשל"ד

תמצית: מאמר זה מפרש את הביטוי "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" המופיע בדיני שומרים בפרשת משפטים. אינדקס: שמות, שומרים

הביטוי "במלאכת רעהו" מופיע רק בפרשת השומרים. משמעותו המלאה של ביטוי זה "במלאכת רעהו" והשימוש בו דווקא בפרשת השומרים, ורק בה, לא הובהרו על ידי הפרשנים.

תרגום אונקלוס לפסוק ז: "אם לא אושיט ידיה במה דמסר ליה חבריה", לכאורה - בחפץ או בפיקדון שמסר לו חברו. הקושי נשאר, מלאכת רעהו - חייב להיות משהו שונה ואחר מאשר החפץ או הפיקדון, המודגמים בפרשתנו על ידי כסף או כלים או שור וחמור וכד'.

תרגום יונתן בפסוק ז שונה בפירושו: "דלא אושיט ידיה בעיסקא דחבריה". רש"י איננו מפרש את הביטוי כשלעצמו ובנפרד אלא בפסוק ז ד"ה ונקרב: "שלא שלח ידו בשלו", ובפסוק י ד"ה שבועת ה': "והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו". יהיה עלינו עוד לברר מדוע שינה רש"י בפירושו בין פסוק ז לפסוק י.

ר' אברהם אבן עזרא בפסוק ז ד"ה במלאכת רעהו מפנה את הלומד לבראשית ל"ג, יד, באומרו: "כמו לרגל המלאכה אשר לפני" ושם, בראשית ל"ג, יד, הוא מפרש: "לרגל המלאכה. בעבור המקנה שהוא מלאכתי. והקרוב אלי כי פירוש המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכוחו וברשותו. גם הממון יקרא כך. כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו". אם כך, יש כאן הרחבה במשמעותו של המונח "מלאכת רעהו" - מה שיוכל אדם לעשות בכוחו וברשותו. הפרשנים שצויינו - וגם אחרים, עד כמה שידוע לי, לא הסבירו מדוע דווקא כאן, וכאמור רק כאן, בפרשת השומרים, השתמש הפסוק בביטוי חד פעמי זה "מלאכת רעהו" וכן לא הסבירו את משמעותו המדוייקת של ביטוי זה בהקשרו המיוחד: "אם לא שלח ידו".

כבר התוספות בבבא מציעא מ"א ע"ב ד"ה חדא - מציינים את המיוחד שבצירוף מונחים אלה באומרם: "לפי שיש כל כך תיבות בזה כמו בזה (היינו בפסוק ז ובפסוק י) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"; בזה קבעו תוספות כי חמש המילים "לא שלח ידו במלאכת רעהו" מהוות יחידה משמעותית אחת - ואין להבינן אלא תוך ראייתן בהקשרן המיוחד.

מן הפרשנים החדשים, מ.ד. קאסוטו ¹ - איננו מסביר כלל את הביטוי "מלאכת רעהו", אלא מפנה אותנו לחוקי חמורבי, אולם אין ללמוד מהם את פירושו של הביטוי הפרובלמטי הזה אצלנו. מ.צ.סגל ² מפרש: "במלאכת - ברכוש" והוא מפנה את הלומד לדה"ב י"ז, יג: "ומלאכה רבה היה לו (ליהושפט) בערי יהודה", אולם גם שם מובנו של הביטוי איננו ברור וחד משמעי כלל וכלל.

להבהרתו המלאה של הביטוי "מלאכת רעהו" נפנה אל הרישא של הפסוק: "אם לא שלח ידו", שליחות יד מהי?

אין לפרש שליחות יד במובן של גניבה, דהיינו שהשומר נשבע שלא הוא גנב את הפיקדון, כפי שמקובל להסביר, והובא פירוש זה גם אצל מ.צ. סגל - כאפשרי, שהרי אין להניח שהחוק יקבע לפעולה זהה אחת, גניבה, שני מונחים שונים: גם גניבה וגם שליחות יד. ועוד, שלח יד ב- מופיע:

שמואל א'
כ"ד, ז: לשלח ידי בו
כ"ד, יא: לא אשלח ידי באדני
כ"ו, יט: מי שלח ידו במשיח ה' ונקה
כ"ו, יא: משלח ידי במשיח ה'
כ"ו, כג: ולא אביתי לשלח ידי במשיח ה'
שמואל ב'
א', יד: איך לא יראת לשלח ידך במשיח ה'
איוב
כ"ח, ט: בחלמיש שלח ידו
ל', כד: אך לא בעי ישלח יד
תהילים
נ"ה, כג: שלח ידיו בשלומיו
קכ"ה, ג: למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם
אסתר
ב', כא: ויבקשו לשלוח יד במלך
ג', ו: לשלוח יד במרדכי לבדו
ו', ב: אשר בקשו לשלוח יד במלך
ח', ז: על אשר שלח ידו ביהודיים
ט', ב: לשלוח יד במבקשי רעתם
דניאל
י"א, מב: וישלח ידו בארצות.

בכל המקומות הנ"ל, ושרק בהם בלבד מופיע הביטוי: שלח יד ב- אין אף מקום אחד שאפשר יהיה לפרש בו שלח יד - במובן של גניבה! מחוץ אולי לאסתר ט', י, טו, טז. ובבזה לא שלחו את ידם, אולם גם פסוק זה ייחלש הרושם של התנהגות היהודים אם נפרש - שלא גנבו את הביזה!

מאלף במיוחד הוא הפסוק בבראשית ל"ז, כב: ויד אל תשלחו בו, שם ברור הוא שאין הכוונה - לא לגנוב את הנער; ואמנם האחים מקבלים את עצתו של יהודה, אין הם שולחים יד בנער, ובכל זאת נאמר אחר כך, (מ' טו): כי-גנב גנבתי מארץ העברים, ברור אם כן ששליחות יד איננה גניבה! וזה מוכח גם מהפסוק האחרון בתנ"ך, בו מופיע הביטוי "שלח יד", אבל בפיעל, והוא משלי ל"א, ט: ידיה שלחה בכישור, ברור שאין הכוונה - גניבה!

שלח יד יש לפרש כפי שהסבירו חז"ל: "פגיעה ב...", פירוש זה מתאים בכל המקומות המובאים לעיל, ובמשמעותו המורחבת גם - פגיעה בכוחו וברשותו של אחר, כפי שציין זאת אבן עזרא בפרשת שומרים. שלח ידו - היינו פגיעה ברשותו של המפקיד או בעל החפץ, אבל לא על ידי גניבת החפץ, אלא על ידי שימוש בו, בחפץ שאיננו שלו, שלא כחוק!

אשר גולאק ³ מגדיר זאת כך: "הנפקד אינו רשאי להשתמש בחפץ המופקד. שימוש שנעשה שלא כדין הוא שליחות יד בפיקדון, שהיא נחשבת כגזילה, ומגדילה את חיובי הנפקד במה שהיא מטילה עליו אחריות בעד כל אונסי החפץ".

חז"ל החמירו במיוחד בשליחות יד; בבא מציעא מ"א, ע"א: "לוי סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון" זאת אומרת, שאם השומר שלח יד בפיקדון, היינו השתמש בו ללא רשותו של המפקיד, אף על פי שלא חיסר דבר מן הפיקדון בשימוש זה, הרי נתחייב אפילו באונסין, ואם הפיקדון נגנב, נגזל, נשבר או מת (במקרה של בעלי חיים), גם ללא אשמתו של השומר, ואף ללא שום קשר בין מה שקרה לשליחות ידו של השומר, היינו לשימושו שלא כחוק בפיקדון, אחראי השומר ויהיה חייב לשלם למפקיד עבור הפיקדון.

בית שמאי, בבא מציעא מ"ג, ע"ב, מחמירים במיוחד ואומרים שאפילו החושב לשלוח יד בפיקדון; אומנם לפי פירוש רש"י ותוספות שם, כוונתם של בית שמאי - לא חשב, אלא אמר, בכל אופן חייב השומר באונסין מהיום בו אמר לשלוח יד בפיקדון, היינו להשתמש בו, ואם נאנס הפיקדון חייב השומר באחריותו! גם בית הלל, החולקים על בית שמאי ואומרים: אינו חייב (באמירה בלבד) עד שישלח בו יד, מחמירים בשליחות יד וקובעים (ב"מ, מ"ד, ע"א): אמר לעבדו ולשלוחו לשלוח יד בפיקדון - חייב באונס, אף על פי שבדרך כלל מקובל אצלנו "אין שליח לדבר עבירה". וכך פוסק הרמב"ם ⁴: "השולח יד בפיקדון בין ששלח יד בעצמו או על ידי בנו ועבדו ושלוחו הרי זה גזלן ונתחייב באונסין. ונעשית הגזילה ברשותו כדין כל הגזלנים. חשב לשלוח יד בפיקדון אינו חייב באחריותו עד שישלח יד. ומששלח יד נתחייב בו אף על פי שלא חסר ממנו כלום, אלא נטל הפיקדון ממקום למקום ברשותו כדי לשלוח בו יד חייב ששליחות יד אינה צריכה חסרון".

לפי כל הנ"ל יובן כעת הביטוי "מלאכת רעהו": השומר שלח ידו ב... היינו פגע! אבל במה? בפיקדון עצמו - לא, שהרי לא החסיר ממנו כלום! ואף לא קילקלו, לפי מה שהעלינו. השומר אף לא פגע בבעלותו של המפקיד, שהרי לא הייתה לשומר שום כוונה לקחת את הפיקדון לעצמו, הוא גם לא פגע ברשותו של המפקיד, שהרי הפיקדון כבר נמצא ברשותו של השומר, מאז שקיבל את הפיקדון לשמור עליו, במה אם כך - פגע השומר? אך ורק - ב"מלאכת רעהו", היינו במלאכה, בשימוש רעהו, שרק רעהו בלבד רשאי לבצע אותם, במלאכה זאת ובזכות שימוש זו של רעהו - פגע השומר ובגלל פגיעתו זו במלאכת רעהו הרחיבו הגדילו את אחריותו של השומר על הפיקדון וחייבו אותו על כל מה שיקרה לפיקדון, גם ללא כל אשמה מצידו על מה שקרה - וזה בגלל פגיעתו של השומר ב"במלאכת רעהו"! ⁵

כעת מובן גם שהביטוי "מלאכת רעהו" אין לו מקום אלא אצל השומרים בלבד! אדם אחר, לא שומר, המשתמש בחפץ שאיננו שייך לו, ללא רשות הבעלים ולא כחוק, גם אם איננו מתכוון לגנוב את החפץ, העביר את החפץ לשרותו, אם גם רק לשם שימוש בו, ולא פגע ב"מלאכה רעהו" בלבד, כמו השומר. וכך מהווה הביטוי "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" יחידה משמעותית אחת, מוגדרת ומסויימת - שאין לה מקום אלא בשומרים בלבד, ולפי עומק הסברם של חז"ל.

הערות:

1. פירוש על ספר שמות הוצ' ספרים ע"ש מאגנס ירושלים תשי"ד.
2. תורה, נביאים וכתובים מהדורה ספרותית, ערוכים ומפורשים עם מבואות מאת מ. צ. סגל, הוצ' דביר, תל אביב, תש"ט.
3. אשר גולאק, יסודי המשפט העברי על פי מקורות התלמוד והפוסקים, הוצ' דביר, ת"א תשכ"ז, ח"ב עמ' 191, סעיף 3.
4. משנה תורה להרמב"ם הוא היד החזקה, הוצ' ספרים פרדס, ירושלים, תשי"ז, הלכות גזילה ואבידה פ"ג הי"א.
5. רש"י השהה את פירושו המלא לשליחות יד במלאכת רעהו עד לפסוק י, העוסק בשומר שכר, והוא חייב בגניבה ואבידה, ועל כן מוכח מן הפסוק עצמו שלא שלח יד - אין הכוונה לגניבה, אלא לשימוש, שהרי בגניבה מדובר במפורש בפסוק יא: "ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו".