על הקושי בהבנת הביטוי "כי ברע הוא" יעידו המפרשים, שמצאו צורך לפרשו. אלא שמעיקרא לא הוציאו את המלה "ברע" מפשוטה, אלא תמהו על ניסוחו של הביטוי ויישבו את תמיהתם בהנחה, שהביטוי הוא מעין מקרא קצר, שהשלימוהו: "בדרך רע הם הולכין תמיד" (רש"י), "שכבר הן בענין רע, נצמדים לגילולי מצרים" (ספורנו), (Revised Standard Version) They are set on evil, "בתוך הרע הוא שרוי" (עמוס חכם, "דעת מקרא"), ובאחרונה הוצע על ידי דוד בן רפאל חיים הכהן פתרון על פי הערבית, לפיו אין המלה "ברע" צירוף של מלת היחס "ב" עם השם "רע", אלא שם תואר "ברע" במשמע נדיב. יוצא ש"כי ברע הוא" = כי נדיב הוא, ונימוקיו עמו.

הדברים שלהלן אין כוונתם להוסיף על הפירושים, אלא להציע שיטה, שתסייע לנו להבין את הביטוי, שהכתוב שם בפי אהרן.

עלינו לשים לב, שעשיית העגל תוארה פעמיים: פעם אחת על ידי המספר, והוא תיאור אובייקטיבי, בפס' א-ז, ופעם אחת בפי אהרן, והוא תיאור סובייקטיבי, בפס' כא-כד. ומסתבר שהכתוב לא שם דברים בפי אהרן כדי להוסיף אינפורמציה לקורא - כי זו כבר נמסרה לו בתיאור הראשון - אלא כדי לצייר את התנהגותו של אהרן במצב הנתון. העמדת התיאורים שורה מול שורה תסייע לנו להבחין בהבדלים שביניהם:
בולטת מגמת אהרן להעלים את חלקו בעידוד העם להביא זהב לעשיית העגל, ואת חלקו בעשיית העגל. אחר שתיאר את תביעת העם כלשונה, לא הביא את כל דבריו אל העם, אלא קיצר: "ואמר להם: למי זהב, התפרקו!". ולא סיפר, שאמר: "והביאו לי!", והסתפק ב"ויתנו לי" - במקביל ל"ויביאו אל אהרן" - כאילו מיוזמתם נתנו לו. ולא אמר "ואקח מידם", אף על פי שלקח מידם, ככתוב בשורה המקבילה. ולא תיאר את שקידתו בעשיית העגל - כפי שתוארה למעלה: "ויצר אתו בחרט, ויעשהו עגל מסכה" - אלא אמר: "ואשליכהו באש, ויצא העגל הזה" - כאילו מעצמו נעשה. והעלים לגמרי את יוזמתו בבניית המזבח ובעשיית החג לכבוד העגל.

לענייננו חשוב לסכם לפי שעה: כשאהרן עמד נבוך מול משה, אשר האשימו בהחטאת העם, הוא התאמץ להדגיש את חלקו של העם בחטא מחד, ולהעלים את חלקו שלו ככל האפשר מאידך.

הוא פתח את דבריו במשפט "אתה ידעת את העם, כי ברע הוא", והוא כאומר: אם סבור אתה, משה, שאני הוא שהבאתי על העם חטאה גדולה, וכי העם נקי - דע לך, "כי ברע הוא". ומסתבר שלא השלים את מה שביקש לומר, כי היה נבוך, לכן חזר והחל לתאר את מהלך האירועים מתחילתם: "ויאמרו לי" וגו'.

ואנו נשים לב, שהשורה "...העם, כי ברע הוא" מקבילה לשורה "ויקהל העם על אהרן" שבתיאור האובייקטיבי. ונעיר, שהצירוף "נקהל על-" מתאר בכל מקום (מלבד יח' לח, ז) אסיפת עם מאיימת (ראה במדבר ט"ז, ג; י"ז, ז; כ', ב; יהושע כ"ב, י"ב (כאן משמש הצירוף "נקהל אל-" במשמע "נקהל על-"); ירמיה כ"ז, ט), וגם כאן מתוארת התקהלות מאיימת, שאהרן חשש ממנה, ופעל כפי שפעל. ומסתבר שבאומרו "כי ברע הוא" ביקש לתאר את התקהלות העם אליו.

משה לא קיבל את תשובת אחיו, שביקש להעביר את האשמה על העם, גם אם ראה את העם שאומנם פרוע הוא, כי לדעתו אהרן הוא שפרעו. לכן התעלם מתשובתו וממנו עצמו, ופנה בקריאה אל העם: "מי לה' - אלי!" (כה-כו).