מאבק דוד בשאול בראי מאבק לאה ברחל

בראשית כ"ט, שמואל א' ט'

שרה בן ראובן

בית מקרא קט, טבת תשמ"ז



תמצית: מאמר זה משווה בין גורלם של רחל ושאול לעומת לאה ודוד. רחל וכן שאול הצטיינו בהופעה מרשימה והיו אהובים אולם לשניהם סוף טראגי. לעומתם, לאה ודוד היו בתחילה בלתי נחשבים וסופם שזכו לבנים ומהם יצאה שושלת מלכים.

אינדקס: בראשית, שמואל א, רחל, לאה, שאול, דוד

רחל היא האישה היפה ביותר בתנ"ך. היא מתוארת הן כיפת מראה והן כיפת תאר (בראשית כ"ט, יז). על שאר הנשים היפות נאמר שהן יפות מראה או טובות מראה או יפות תאר. שרה היא "יפת מראה", רבקה היא "טובת מראה מאד", בת שבע "טובת מראה מאד" ואביגיל "יפת תאר". מכאן משתמע שהמקרא מיחד את יפיה של רחל מעל יפין של שאר הנשים היפות.

רחל זוכה גם באהבה הגדולה ביותר במקרא. רק על שתים נאמר שזכו באהבת בעליהן - רבקה ורחל. אך בעוד שעל יצחק נאמר שאהב את רבקה אשתו לאחר שנשאה לאישה והביאה לאהל שרה אמו, הרי אהבת יעקב לרחל פרחה כבר מרגע פגישתם הראשונה. האהבה אף שינתה את מושג הזמן של יעקב לחלוטין, שנאמר:
"ויעבד יעקב רחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה".
היפה והאהובה מכל האמהות, שהייתה ראויה למעמד האישה החשובה ביותר, ילדה ליעקב שני בנים בלבד, ונקברה בשולי הדרך ולא ליד בעלה בקרב האבות. צרתה לאה, שעליה נאמר כי "עיני לאה רכות", היא שזכתה ללדת ששה בנים ולהיקבר ליד בעלה. יעקב הוא זה שביקש להיקבר ליד לאה בקבר אבותיו שבמערת המכפלה, בבקשתו האחרונה מבניו במצרים טרם מותו:
"ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל מערה אשר בשדה עפרון החתי"... "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה (בראשית מ"ט, כט-לא)

ניתן למצוא בספור המקראי קוי דמיון בין הגורל הטראגי של רחל היפה והאהובה ובין גורלו של שאול, המלך הראשון, שהצטיין בהופעתו המרשימה.

שאול, שהוא בן שבט בנימין, מצאצאיה של רחל, מופיע על במת הספור כשהוא מתואר בשמות תאר המייחדים אותו לטובה מכל דמות מקראית אחרת:
"שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל העם".
גם כשהוא נלכד במצפה נאמר עליו
"ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ויאמר שמואל אל כל העם הראיתם אשר בחר ה' כי אין כמוהו בכל העם".
אולם שאול, המלך הראשון, המיוחד בהופעתו, שהיו לו כל הנתונים להצליח, נכשל ולא הקים שושלת מלכים. את מקומו תפס דוד, אותו נער רועה-צאן שאפילו ישי אביו לא החשיבו ראוי לעבור לפני שמואל. דוד, שהוא משבט יהודה, בנה הרביעי של לאה, זכה לכינוי "אדמוני עם יפה עיניים". דוד ולאה הם היחידים שהמקרא טרח לציין את מראה עיניהם - עיניו היפות של דוד לעומת עיניה הרכות של לאה - להעמידנו על הקשר שבין שני הספורים.

דוד הוא זה שזכה להקים ממלכה גדולה, להנחילה לשושלת יציבה לאורך דורות רבים, ולהיות קשור בזכרון העם בגדולתה של ממלכת ישראל. ואילו שאול רב המעלות, בחירו הראשון של האל, נכשל ולא זכה לממשיכים.

כך גם לאה, שבעלה נשאה שלא מרצונו ולא העניק לה אהבתו, זכתה ללדת ששה בנים ולהיקבר ליד בעלה. סמלי הדבר שדוד הוא מצאצאיה של לאה בעוד שאול הוא מצאצאיה של רחל. ייתכן ויש כאן אף כוונה מפורשת ליצור הקבלה בין שני הספורים, כצידוק למאבק בין דוד ושאול, ולהעדפתו של דוד.