נאומו של רבשקה בתעלת הברכה עליונה היא תעודה רבת ערך להבנת מדיניותה של אשור;
הנאום מעיד:
א. כי אשור - אף שהייתה המעצמה הגדולה במזרח התיכון - לא סמכה רק על החרב.
ב. היא נקטה בדרך השידול והשכנוע, כלומר - בלוחמה פסיכולוגית, וניסתה דרך זו במצור ששמה על ירושלים.
למבצע זה הועיד סנחריב את השר רבשקה, שידע עברית (יהודית בלשון הכתוב) וכנראה שהצטיין כנואם. רבשקה הגיע לירושלים עם חייל כבד ועם נאום מוכן. הוא לא הפעיל את צבאו, ובתחילה השמיע את הנאום כדי לשכנע את חזקיהו להיכנע. הוא דבר בלשון ברורה וכיוון את דבריו להגיונם של יושבי ירושלים.
א. הוא ניתח עובדות וסיכויים;
ב. השתמש באנלוגיות פוליטיות;
ג. בהבטחות ובפיתויים;
ד. השתמש באירוניה ובלגלוג;
ה. ופה ושם שרבב הפחדה והטעייה.

כדי לעמוד נגד אשור דורשים לירושלים שלושה דברים: בטחון, עצה וגבורה. הוא אומר:

"מה הבטחון הזה אשר בטחת... אך דבר שפתים עצה וגבורה".

בלשוננו היום היינו אומרים: בטחון - זו עזרה צבאית; עצה - תכנון והכנה להתגוננות; גבורה - עצמה צבאית. וכי בירושלים הנצורה כל זה מצוי? מאין יכולה ירושלים לצפות לבטחון, לעצה ולגבורה?

מסקנתו הראשונה של רבשקה היא, שאין לבטוח בעזרת מצרים:

"הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה..."

לביסוס מסקנה זו אין רבשקה מביא ראיות, אין הוא מצביע כי במקרה פלוני מצרים לא עמדה בהבטחתה. יש לציין כי בשאלה זו יש תמימות דעים בין רבשקה לבין ישעיהו הנביא, אולם הנימוקים שונים: הנביא שולל זאת מבחינה דתית-לאומית, ואילו רבשקה - מבחינה מעשית-מדינית.

אין לבטוח בעזרת אלוקי ישראל

"וכי תאמר אלי אל ה' אלוקינו בטחנו, הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו".

רבשקה שמע על הרפורמה הדתית של חזקיהו אבל לא הבין אותה. חזקיהו הרס את הבמות, המצבות והאשרה כדי לבסס את האמונה והפולחן לאל אחד. מסתבר שהמושגים של אלוקים אחד ופולחן במקום אחד בלבד הם למעלה מתפיסתו של איש נכרי.

רבשקה ממריד את העם נגד המלך: חזקיהו אינו מסוגל להציל את ירושלים ואין לבטוח בו:

"אל ישא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם, ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הצל יצילנו ה'"

זו מסקנה ללא נימוקים.

אין בכוחה של ירושלים לעמוד בפני כוחה של אשור. רבשקה מלגלג על כחה הצבאי של ירושלים ואומר:

"ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם";

אין לירושלים כוח צבאי ואין לה גם תכנית כיצד להתמודד אם צבא אשור.

הדברים נאמרים בקול, חיילי חזקיהו אשר על החומה שומעים ותוקף אותם רפיון ידים.
אין לירושלים אפשרות כדי להתמודד עם אשור, אין לה אלפים סוסים ואין לה אלפים רוכבים;

"ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים"

אבל הסיכוי לכך קלוש, לא ממקור עצמי ולא ממקור חיצוני תשיג ירושלים אמצעי לחימה; אין כל סיכוי שירושלים תוכל לעמוד בהתמודדות עם סנחריב.

רבשקה לא הסתפק שניתוחו על הבטחון, העצה והגבורה שכנעו את הצבא היושב על החומה והוא נוקט בקו חדש - השוואות פוליטיות בין ישראל לעמים:

"איה אלוקי חמת וארפד? איה אלוקי ספרוים? וכי הצילו את שמרון מידי"?!

אלה הם דברי רהב של שליט כובש עולם. אולם ההערכה כי ירושלים אינה ארפד זרה להכרתו של רבשקה האשורי, אין הוא יודע כי ירושלים נתייחדה באמונה באל אחד, בניגוד לכל העממים סביב, וכי הצלחתה תהיה מיוחדת.

רבשקה הוא אמן ההסברה והוא מביא עוד נימוק כדי לשכנע את העיר להיכנע.
סנחריב מתיימר להיות שליח ה': "המבלעדי ה' עליתי על הארץ הזאת להשחיתה"?! זהו מקרה יחיד שעובד אלילים מציג את עצמו כשליח אלוקי ישראל. כבר בפסוק ז' הביע רבשקה את דעתו שאלוקי ישראל לא יעזור לירושלים משום פגיעה בבמותיו ובמזבחותיו. אם כן - מה התועלת לשמש שליחו של אלוקי ישראל, שאינו מסוגל לעזור? זה היה תכסיס בלתי הגיוני; ואולם יתכן שהגיעו אליו דברי הנבואה של ישעיהו: "הוי אשור, שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי".

עתה נוקט סנחריב בדרך הפיתוי וההבטחות:

"צאו אלי, ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו".

בדברים אלה הוא בא לגרות את

"היושבים על החומה לאכול את חראיהם ולשתות את שיניהם"

והעתיד הצפוי להם אינו רע כלל וכלל:

"ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים".

אין הוא מסתיר מעם יהודה את המדיניות האשורית: חילופי אוכלוסין, אבל היא לא תהיה לרעתם של הגולים.

כדי להגביר את כוח השכנוע שבדבריו משתמש רבשקה בלשון לגלוג. הוא מזלזל במצרים שהיא משענת קנה רצוץ, הוא לועג לירושלים שאין לה אפילו אלפים רוכבים, הוא מזלזל באלוקי חמת, ארפד, ספרוים ושמרון.

אין הוא משתמש בלשון בוטה, כי הלגלוג יש בו כדי לקרב את הצבא שעל החומה להיכנע.

רבשקה יודע מן הנעשה בירושלים, הוא גם יודע על הרפורמה הדתית של חזקיהו ואין בנאומו דברי כזב. ואולם הוא כנכרי אינו מבין את הייחוד של אלוקי ישראל ואינו מעריך כראוי את הרפורמה של חזקיהו ומתיימר להיות שליחו של אלוקי ישראל.

נאומו אינו בנוי על הטלת פחד, הוא מכיל כמה יסודות למשא ומתן. מטרתו של רבשקה היא לערער את בטחונם, לשכנע אותם לפתוח את שערי העיר בלי שפיכות דמים.

וכיצד הגיב העם על החומה לדבריו?

שתיקה, לפי הוראה מגבוה.

"ויחרישו, ולא ענו אתו דבר, כי מצות המלך היא לאמר: לא תענהו".

האם זה מעיד על מבוכה או על ציות?

לא כן תגובת שלושת השליחים אל רבשקה: אליקים, שבנא ויואח: הם גילו מורך לב כאשר בקשו מרבשקה:

"דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על החומה".

הם קרעו את בגדיהם, התכסו בשק, פחד תקף אותם. גם חזקיהו נפעם מנאומו של רבשקה ואמר:

"יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה...".

את התשובה המוחצת לנאומו של רבשקה השמיע ישעיהו: אין הוא מתווכח עם רבשקה ואינו משיב על ראשון ראשון ואחרון אחרון. תשובתו היא רגשית ומוחצת: "בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון..."

להגיון המערבי של צאצאי ישעיהו אין תשובה זו מספקת, אבל ליושבים על החומה מול מחנה אשור היה בזה עדוד רב.