אולם בסיפור מעשה זה לא נסתיימה השלשלת ומעשה אמהות סימן לבנים, יוסף (בראשית, ל"ז) ושמואל (שמו"א, ב', יא-כו, ג'). המקרא אומר על יוסף "והוא נער" וכך מכונה גם שמואל "והנער נער". יוסף הוא הבן הנבחר ולכן: "ועשה לו [אביו] כתנת פסים". וכך גם מתייחד שמואל: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה". ברם, יוסף בדרך שהתוותה לו אמו על מנת לממש את בחירותו מאחיו: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" ומביא עליו את שנאתם: "ולא יכלו דברו לשלם"; לעומתו שמואל אינו מבקש להתעלות על מעמדו למרות העובדות בשטח: "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'... ושמע [עלי] את כל אשר יעשון בניו.. והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים". לפיכך, כאשר דבר ה' נגלה אליהם בלי שהם עצמם מכירים בכך, אצל יוסף "ויחלם יוסף חלם ויגד לאחיו... ואביו שמר את הדבר" יוסף מנצל את חלומותיו להדגשת עדיפותו על אחיו הטוענים כלפיו: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו". אך אצל שמואל: "ויקרא ה' אל שמואל, ויאמר: הנני; וירץ אל עלי, ויאמר: הנני, כי קראת לי... ושמואל טרם ידע את ה'...", הוא מתאמץ להסתיר את דבר ה': "ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי", אף על פי שהדברים מחוורים לעלי: "ויאמר: ה' הוא הטוב בעינו יעשה".

לפי הדגם המוצע ניתן אפוא לראות כי מבנה אחד קושר את מעשה העריכה של היחידה הספרותית בראש ספר שמואל. בראשיתה ציין המספר המקראי את דמותה של חנה המייעדת את בנה לרשת את עלי כתמונת בבואתה של רחל השואפת לכך שיוצא ירכה ירש את יעקב. כלומר, בבואו להנגיד ביניהן משווה הוא לרחל קווי אופי שליליים שיסודם בתכונות אנושיות טבעיות כדי להאיר בהשתקפות בבואתה של חנה בעלת המידות התרומיות המתעלה על המציאות הטבעית. בהתאמה, הלכותיהן של האמהות הן שהתוו את דרכם של הבנים. בדומה ליוסף בטרם נולד נועד שמואל לרשת את מקומו של עלי על פני בניו, על כן חזר המספר בהמשך "סיפור הבבואה" לתקדים של הורשת הבכורה ליוסף על פני אחיו כדי לתאר את אופן מימוש ייעודו של שמואל והקדשתו במקום בני עלי לשרת במשכן ה' ולקרוא בשמו:

"וידע כל איש ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל נביא לה' ... כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה' ".