בעיית הנישואין והגירושין של היהודים במדינתנו הוסדרה בחוק המדינה בצורה העשוייה, לכאורה, להיות מניחה לחלוטין את דעת הדוגלים בשלטון התורה, שהרי נקבע כי ענייני הנישואין והגירושין של היהודים יוסדרו לפי דין תורה. אולם באה המציאות וטפחה על פנינו, בגלל פרצות רבות שנתגלו במרוצת הזמן ובגלל הוראות-חוקים אחרות שנתקבלו בזמן מאוחר יותר. יש כמה סיבות לכך: ראשית, ההלכה שלנו לא צפתה בעיות רבות המתגלות דווקא בתנאים של עצמאות מדינית, ובעיקר כשליד המיעוט של העם החי בארצו קיימות קבוצות גדולות ורבות של יהודים בגולה, אשר אם מרצון אם מאונס, אם לדאבון ואם להכעיס סידרו במשך דורות, ועדיין מסדרים היום, את בעיות האישות שלהם מחוץ למסגרת ההלכה ואף בניגוד לה. במלים אחרות ההלכה שלנו בענייני נישואין מניחה קיום חברה יהודית הסולדת בכללותה מהפרת מצוות התורה שבכתב ודברי חז"ל ומנהגי הקהילות - בתחום זה כבשאר התחומים - ומטילה סנקציות חומריות, מוסריות או חברתיות על היחידים אשר פורקים עול. דעת קהל חזקה ומגובשת זו היתה בוודאי בין הגורמים שהניאו יחידים, שהיו מוכנים לכך, מלעבור על המסורת היהודית בתחום האישות, ועל כן היה, עד לפני דורות אחדים, מספרם זעום ביותר. הצעד שנעשה כשהועברו הוראות דין תורה בענייני נישואין וגירושין אל תוך החוק המכונה "חילוני", נעשה בהתעלמו - אם בתמימות, אם בקלות דעת, אם בערמה - מהמציאות של תנאים חברתיים שונים לחלוטין מהתנאים שבהם לבשה הלכתנו את צורתה הנוכחית; ועל כן - בדומה לספרי הפוסקים שלנו חסרים בחוק הנדון סממנים רבים, שהם עיקריים בחוק של מדינה - סממנים אשר בודאי אינם מנוגדים ברוחם להלכה, אלא שלא נכללו בה משום שלא היו נחוצים בתנאים של העבר, או משום שלא היתה להם משמעות מעשית. למשל, קביעה מפורשת של מה שמהווה עבירה על החוק ועונשין על העבריינים, אילו היה החוק רוצה באמת ובתמים להיות תרגום, בשפת המשפט המודרני, של הוראות ההלכה, היה צריך לקבוע שהצדדים בקידושין שיש בהם איסור לאו (אשר, כידוע, הם תופסים) צפויים לעונש זה וזה ושהם ייאסרו עד שייפרדו באמצעות גט-פיטורין (בדומה להוראת החוק המאפשרת לאסור את החייב במתן גט או חליצה כל עוד יסרב לבצע את המוטל עליו, שהוא ביטוי מודרני לדברי חז"ל "כופים אותו עד שיאמר רוצה אני"). הצדדים בחיי אישות במקרים שאין קידושין תופסים (עריות, צד לא יהודי) יהיו צפויים לעונש זה וזה. החוק, כפי שנתקבל בכנסת, בא למעשה לומר שאם רוצים יהודים להיות רשומים כנשואים - עליהם לנהוג לפי ההלכה, ולא - יכולים הם לחיות ככל אוות נפשם חיי אישות, ואיש הישר בעיניו יעשה. ברור שאילו עדיין היתה החברה בוחלת בכללותה באנשים המקיימים חיי אישות בניגוד להלכה, לא היה משקל רב ויסודי לסנקציה החוקית, כי ההתבדלות החברתית שהיתה עשויה להיות תוצאה הגיונית של הבחילה, היתה מספיקה כדי לשמור על טהרת החברה בתחום זה. אולם, לא זו בלבד שאין החברה בוחלת בחיים כאלה, אלא אף נושאי דברה של המפלגה הדתית הלאומית, המתיימרת להיות נושא דגל שלטון ההלכה במדינה, אמרו במפורש על במת הכנסת שיש למצוא פתרון לבעיות כגון נישואי כהן עם גרושה - כלומר, במלים אחרות, הם רואים בעמדת ההלכה האוסרת נישואים אלו משהו המפריע את חיי החברה ושיש לסלקו. וכאילו לא היה די בכך, שורת סעיפי החוקים המקיימים את המוסד של "הידועה בציבור והידוע בציבור", באים למעשה לרוקן מכל תוכן את חוק הנישואין והגירושין, ליצור מצב של 'חוטא נשכר' ולעודד את ההפקרות ואת הזימה - עד כדי כך שדברי התורה "ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ" הם אקטואליים ביותר בשבילנו, ואף עברנו אותם! שהרי לפי החוקים שלנו אנו מגיעים למצב שאף המקולקלים שבגויים לא הגיעו אליו בימינו. וכדי שלא ייראו דברי כדברי בלע, אסכם כאן את מצב של חיי האישות במדינתנו, כפי שמצטייר הדבר ממכלול החוקים הקיימים:

מצב של חיי האישות במדינתנו

א. מי שרוצה להתחתן, חייב לנהוג לפי ההלכה ולפי הוראות הרבנים, עם כל המגבלות שבדבר;

ב. גבר, הרוצה לשאת יותר מאשה אחת, ולקבל עליו את כל ההתחייבויות הנובעות מכך, צפוי למאסר אף אם נשא האשה השנייה בנסיבות שבהן מותר הדבר גם לפי תקנות ר' גרשום;

ג. המקיימים חיי אישות ללא חופה וקידושין - פטורים מכל עונש;

ד. גבר נשוי החי חיי אישות עם אשה אחרת, או אף עם כמה נשים אחרות, ללא חופה וקידושין - פטור מכל עונש, אף אם זנח את אשתו החוקית;

ה. זוג עריות המקיים חיי אישות - פטור מכל עונש;

ו. אשה החיה חיי אישות עם גבר ללא חופה וקידושין - נהנית מזכויות (בעיקר בתחום הדינים הסוציאליים) של אשה נשואה לו כדת וכדין, ואם הגבר נשוי עם אשה אחרת נוטלת אף ה"ידועה בציבור" את הזכויות הנ"ל.

ז. אשה המקיימת חיי אישות עם גבר האסור לה משום ערווה - נהנית אף היא מזכויות מסויימות כאשה הנשואה לו כדת וכדין;

ח. אשה נשואה המקיימת חיי ניאוף - פטורה מכל עונש.

מסופקני אם היה אי-פעם מצב כזה חמור בחיי עם ישראל בתחום חייו המקודש ביותר; ואם אין המציאות כה שחורה כפי שהחוק מאפשר לה להיות, יש - כנראה - לזקוף זאת לזכות בני עמנו שאינם מנצלים במידה מופרזת את ההפקרות שהחוק מאפשר להם, ושבכל זאת ניצוצי הקדושה עדיין חזקים בלבם. אולם אין נסיבות אלו פוטרות אותנו מהחובה לתת את דעתנו על המצב האיום של התחיקה ולמצוא לו פתרונות.

אמנם פה ושם נשמעים קולות בכוון זה, ואחד הנועזים ביותר היה בוודאי קולו של זאב פלק, במאמריו על ענייני אישות ("דעות" כו-כז); ואולם מאמרים אלו, כמאמרים רבים אחרים של אנשי החוגים ה"דתיים", מתעלמים מבעיית יסוד: האם הרתיעה מפני מוסד "הנישואין האזרחיים", או משהו דומה - רתיעה שהיא טבעית לכל יהודי שזיק תורתו מקונן בלבו - מצדיקה את המצב הנוכחי, שיש בו מן המגרעות שבנישואין אזרחיים וכמה מגרעות נוספות? הבעיה של נישואי כהן וגרושה היא רק אחת מן הבעיות - ולא החמורה ביותר - בתחום האישות, חמורות יותר, וללא פתרון לפי ההלכה, הם חיי האישות של העגונה וחיי האישות של יהודי עם גויה ולהפך; ועליהן מתווספת בעיית הקידושין שניתנו ללא השתתפות רב - בעיה שביסודה היא יותר מנהלית מאשר הלכתית, אך היא בעלת משקל רב במציאותנו. מר פלק דלה ממקורות ההלכה והפסיקה היהודית כל מיני דעות מקילות בענין כהן וגרושה, שאילו נתקבלו על דעת החכמים, היו עשויות לפתור את הבעיה הספציפית והנדונה, אם כי יש לפקפק מאוד אם מוצדקת הנחתו שלכהן אסורה הגרושה בתור אשה אך לא בתור פילגש, הנחה הנראית מנוגדת לרוח ההלכה, ובודאי מנוגדת להרגלים המגובשים בעם; אך אף אם נניח שעמדתו נכונה, ההנחה והתקווה שהרבנים שלנו יסכימו ללכת בדרך של קולא שהוא מציע, לאחר שכל דרכם היא ללכת בכיוון של חומרות, נראית כתלושה מן המציאות; אילו היו הרבנים מוכנים ללכת בדרך מעין זו, אז היו יכולים אף לחשוב ברצינות על חידוש הלכה, בהתחשבות בשינויים שחלו בחיי העם ושאין באפשרותנו לבטלם, ולא היו מתעוררות בעיות רבות. אך לא כאן המקום להאריך את הדיבור על כך, וחושבני שלאור המצב האיום של חוקי האישות יש למצוא פתרון-פשרה, אשר לא יפגע - לפחות באופן פורמלי - בהלכה, יצמצם למינימום את הרעות ויסלק דברים נוראים שבחקיקה שלנו שמהם סולד בוודאי הרוב המכריע של היישוב ושאליו הגיע רק כדי לאזן את מה שמביאה ההתנגדות הנוקשה לכל צורה של הסדר פורמלי של חיי האישות, שלא בצורת החופה וקידושין כדת משה וישראל.

לאור המצב הנוכחי, אין ברירה אלא להסכים - באיזו צורה שהיא - להסדר ולרישום של חיי אישות מחוץ למסגרת החופה והקידושין כדת משה וישראל ובשורות הבאות אציע בקווים כלליים מעין תכנית בכיוון זה. יש גם לזכור, שאחת הבעיות המתעוררות כשקיימים "נישואין אזרחיים" היא שאף על פי שלא היו חופה וקידושין כדת משה וישראל, מניחים שאין אדם "עושה בעילתו בעילת זנות" ולכן בשעת בעילתו הוא מתכוון לקדש את אשתו, וכתוצאה מכך אף "נישואין אזרחיים" המתבטלים טעונים גט פיטורין, לפחות מספיקא, כדי שתהיה האשה מותרת לשוק - ובזאת אתחשב בתכניתני.

תינתן אפשרות להסדר חיי אישות מחוץ למסגרת החופה והקידושין כדת משה וישראל. לא הייתי מציע לקרוא לזה "נישואין אזרחיים" כי היה בכך משום טשטוש גבולות עם הנישואין כדת משה וישראל, שהם הנישואין היחידים המוכרים בעמנו ומשום חיזוק הדעה המוטעית הגורסת שאין לתורה חלק ונחלה בחיים האזרחיים; השם הנכון היה אולי "פילגשות", אך אין הוא מתקבל על הדעת בגלל הנימה שקיבל מונח זה בזמן האחרון; נראה לי שהשם הנכון יהיה אולי "חיתון" (פועל שהתורה משתמשת בו אף לגבי חיי אישות שאינם לפיה - ראה דברים ז, ג) - ובשם זה אשתמש להלן לשם פשטות. חיתון - אשר פרטי הפרוצדורה שלנו ייקבעו בחוק של המדינה - יהיה אפשרי לאחר שבני הזוג יצהירו במפורש כי "אינם רוצים להיות נשואים כדת משה וישראל", (ייתכן שפרוש הצהרה כזאת הדוחה בפרוש קדושין הוא שמבחינה הלכתית, בני הזוג עושין בעילתם "בעילת זנות". ואולי בכך יוסר הספק בענין הצורך בגט פטורין. ואולם דבר זה צריך עיון מעמיק וחקירה הלכתית מקפת גם כי לפי דעתי הצנועה טרם נדון המקרה של יחידים המצהירים שאינם רוצים להיות נשואים כדמו"י). חיתון לא ייערך כשיש בו משום עבירה על עריות, כשאחד מבני הזוג קשור לאדם ממין אחר בנישואין כדת משה וישראל, בחיתון או בנישואין לפי חוק מדינה זרה; יותר חיתון של עגונה לאחר שבעלה הוכרז כנפטר לצורכי חוק המדינה, ולאחר שבני הזוג יוזהרו כי בניהם יוכרזו כספק ממזרים (מצב גרוע משל ממזר!), אם תישאר האשה עגונה לפי דין תורה, או כממזרים אם יתגלה כי בעל האשה חי; ואזהרה דומה תינתן ל"מתחתנים" בכל המקרים האסורים מבחינה הלכתית (כגון: כהן וגרושה ונישואי תערובת).

הרבנות לא תסדר חופה וקידושין כדת משה וישראל לכל אדם הקשור בקשרי חיתון או נישואין לפי דיני מדינה זרה, לא משום שהיא תכיר בחוקיות מעשים אלה לפי התורה, אלא משום שאותו אדם נשא על עצמו התחייבויות הנוגדות את חובות אדם נשוי בישראל ולא השתחרר מאותן התחייבויות. יתכן ואף רצוי שהרבנות תפקיע בדיעבד קדושי-חיתון, אם יתברר שמבחינה הלכתית הצהרת החיתון הנ"ל איננה תופסת.

בני אדם הקשורים בחיתון ישאו בזכויות ובחובות הדדיים דומים לזכויות ולחובות של נשואים כדת משה וישראל.

בתעודת הזהות יירשם במעמד האישי "נשוי" או "מחותן", הכל לפי צורת הקשר הקיימת.

יבוטלו כל סעיפי החוק המקנים זכויות ל"ידועה בציבור" ול"ידוע בציבור".

העקרון כי הנישואין והגרושין של בני העדה היהודית מתקיימים לפי ההלכה יהא שריר וקיים והם ימשיכו להתנהל לפי המצב הקיים. אך חיי אישות מחוץ למסגרת נישואין כדת משה וישראל או חיתון יהיו אסורים והעבריינים ייענשו בעונש פלילי; העונש יהיה חמור יותר כאשר קיים איסור ערוה בין בני הזוג, וכשאחד מהם לפחות קשור בקשרי נישואין או קידושין או חיתון - ואולי יהיה העונש חמור יותר כשהצד הקשור בכך הוא האשה, יתכן כי יהא מקום להנהיג תקנה הקיימת בכמה מקומות (אם כי יש המפקפקים בה) המבטלת מעיקרא קדושין שלא נערכו בפני רשות רבנית.

אין מניעה שבני זוג שהתקשרו בחיתון - אשר חיי אישות על פיו הינם כמובן עבירה על ההלכה - יסדירו את היחסים בצורת חופה וקידושין כדת משה וישראל, אם הם מותרים זה לזו ואם יחזרו בתשובה.

התרת הקשר בין בני זוג, בצורת חיתון, תהיה על פי פרוצדורה שתקבע בחוק ושתסדיר גם את הזכויות הדדיות של בני הזוג הנפרדים. חלו חופה וקידושין לפי דת משה וישראל אחרי החיתון, לא יותר הקשר בין בני הזוג אלא בצורת גט פיטורין, אשר יתיר ממילא גם את קשר החיתון.

הנהגת שיטה כזאת תשים אמנם קץ למונופולין הפורמלי וחסר התוכן של הרבנות בענייני האישות, אך מצד שני תבטל כמעט את כל הדברים הרעים שמניתי לעיל, מבלי להוסיף אפילו אחד עליהם; תטיל איסור מפורש ועונש מתאים על הניאוף, דבר שהוא מותר לפי החוק הנוכחי; וכן תטיל עונשים על מעשי זימה שהתורה אסרה אותם ושמהם בוחלים כיום כל בני תרבות בכל העמים, ושאינם אסורים בחוק המדינה; תימנע הערבוביה העשויה להיווצר לפי המצב הנוכחי של החוק, שלפיו ההסדר הפורמלי של חיי האישות הוא למעשה דבר של רשות, המביא רק החמרות על המתקשרים בו; בדרך זו תימנע במידה רבה ערבוביה בענין היוחסין (כהונה, ממזרות, שייכות או אי-שייכות לעם ישראל).

מיותר לומר שאף הנהגת החיתון לא תמנע מהחרד אל דבר ה' להתייחס אל הקשורים בקשר כזה כאל עבריינים, להתנגד מקשירת קשרים חברתיים אתם, לנהל תעמולה למען העדפת הנישואין כדת משה וישראל - וכל זה יהווה חלק ממסכת הפעולות הרבות שהכרחי וחיוני לעשותן כדי להחזיר את המוני עם ישראל אל תורתם ואל אלקיהם - דבר שמבלעדיו לא יהיה קיום למדינת ישראל לאורך ימים.