הרב אהוד אחיטוב

יין בביעור שביעית ובביעור מעשרות

 

שאלה:

    דעת בית הלל (מע"ש פ"ה מ"ו) היא, שתבשיל הרי הוא כמבוער ואין חיוב לבערו בביעור המעשרות. ומוסיף הירושלמי (שם ה"ג) שביין ותבלין כולם מודים בדבר. א"כ, מדוע ביין של שביעית חלה חובת ביעור?

 

תשובה:

    ראשית יש לברר מה פירוש הדבר ש"יין הרי הוא כמבוער", ומתוך כך לבאר את הדין בשביעית.

 

א. יין בביעור מעשרות

    יש שתי שיטות בפטור של תבשיל ויין מביעור מעשרות:

    א. מדובר על תבשיל או יין של מע"ש שהם בעין, והם נחשבים כמבוערים מפני שמזדרזים לאכלם קודם שייפסדו[1]. וביין קיים טעם נוסף, שכן שותים ממנו הרבה[2].

    ב. מדובר רק על יין ותבלין של מעשר שני המעורבים בתבשיל. לדעה זו, כשהם בעין - חייבים לבערם[3].

מפשט לשון הרמב"ם (מע"ש פי"א ה"ט) נראה שפוטר מביעור אף יין ותבשיל של מע"ש כשהם בעין[4]. אולם יש סוברים שאינו פוטר מביעור יין ותבשיל של מע"ש אלא כשהם בתערובת[5].

 

ב. יין בביעור שביעית

    בשביעית לעומת זאת הדין שונה, שהרי פסק הרמב"ם שאם חרובין של שביעית נתנו טעם ביין של ששית, - יש לבער את היין בזמן ביעור החרובין, מפני שחובת ביעור היא אף על טעם של שביעית[6]. וכן פסק החכמת אדם (שערי צדק סי' יט סעי' כג) שיין של שביעית חובה לבערו בזמן ביעור הענבים[7].