הרב יעקב אפשטיין

מרור של מעשר ראשון מספק*

 

א. שיטת הריטב"א במצה ומרור

 

    בפרק 1 של המאמר, עמד הרה"ג יעקב אריאל שליט"א על מחלוקת הראשונים בענין מצה גזולה, והזכיר שלשיטת הריטב"א (סוכה לה. ע"א ד"ה אלא) יוצא בה ידי חובתו בין משום גזל ובין משום מצוה הבאה בעבירה. בפרק 2 לימד הרב שהוקש מרור למצה, ולשיטת הריטב"א עולה שיש בעיה של מרור גזול רק במרור של מע"ש למ"ד ממון גבוה הוא (כמש"כ הריטב"א לגבי מצה). וטעמו, שהגזילה היא הלעיסה, ואילו המצוה מתקיימת רק בשעת הבליעה.

    ויש להעיר,שעפ"י טעמו של הריטב"א במצה גזולה להכשירה, נראה שייאסר מרור הגזול. במצה - הנאת גרונו ומעיו היא קיום המצוה של אכילת מצה, אבל במרור - המצוה מתקיימת דוקא בלעיסה, כמאמר רבא (פסחים קטו ע"ב): "בלע מצה - יצא. בלע מרור - לא יצא". וכן נפסק להלכה בשו"ע (סי' תעה סעי' ג). וא"כ, מרור גזול פסול, הן משום "לכם" והן משום מצוה הבאה בעבירה. פסול "לכם" נובע מכך שהלעיסה, שהיא השינוי הקונה - היא המכניסה את המרור לרשותו, וע"כ הוא יצא בגזול. (אא"כ נאמר שבאים כאחד, וצ"ע). וכן פסול משום מצוה הבאה בעבירה, שהרי ע"י קיום המצוה הוא עושה עבירה. וכמו שכתב הריטב"א עצמו:

ואי משום מצוה הבאה בעבירה - לא אמרו זה אלא כשהמצוה סייעה בעבירה, שבקדושת המצוה הוא קונה אותו והוציאו מרשות הקונה...

וזה מה שקורה במרור גזול, ולכן נראה שאף לדעת הריטב"א לא יוצאים בו.

 

ב. ספק גזול במרור לשיטת היראים

 

    בפרק 3 דן הרב אריאל שליט"א להכשיר מרור שיש ספק אם חייב בנתינת מעשר ראשון, ואינו ניתן ללוי משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה. ור"ל, אעפ"כ נחשב שלו לענין "מצתכם", ולענין מרור שהוקש למצה. לכאורה ניתן להקשות על כך משיטת היראים (הובאה במג"א סי' תרלז ס"ק ג, וכן כתב המלחמות בפרק לולב הגזול, עפ"י הבנת וכ"כ הגרי"פ פערלא בביאור לסה"מ לרס"ג). לדעת היראים, אף למ"ד גזל נכרי מותר - מ"מ לא מקרי "לכם". וכאן, הבעלות לכאורה  לא עדיפה  מהבעלות בגזל נכרי. ולשיטת היראים הבעלות שהתורה דרשה ב"לכם" היא בעלות מושלמת שאין עליה שום ערעור.

    אלא שיש לחלק, שכן מצה שאולה כשרה (עי' סי' תנד, ט"ז ס"ק ד, ומ"ב ס"ק טו). וא"כ הבעלות שהתורה דרשה במצה היא דוקא בעלות שלא באה באיסור גזל אבל לא שלא יהא בה ממון אחר. וא"כ אולי נפק"מ לכאן, שאף לשיטת היראים מצה מגזל נכרי או בספק שאומרים בו הממע"ה - תהיה כשרה משום "מצתכם".