מרן הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל*

סילוקם של צדיקים

 

    מצינו שסילוקם של צדיקים קשה לפני הקב"ה מחורבן בית המקדש, דאילו התם נאמר: "והפלא ה' את מכותיך", ואילו הכא כתיב: "הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא" (איכ"ר א לז).

 

    ירידת העם בחורבן ביהמ"ק - ירידה נוראה ונפלאה היא כאחד. נפלאה היא באשר למרות הירידה יש בה גם נס נסתר, כדברי חז"ל:

"מזמור לאסף" - וכי מזמור הוא? כך אמר אסף: לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ואבנים, ולא בבניו? (ילק"ש).

כי גם בחורבן ביהמ"ק הותיר ה' לנו שריד כמעט. ובו בזמן ששפך חמתו על עצים ואבנים, כבר עמדה מוכנה יבנה וחכמיה, נמשכת שושלת התורה למרות חורבן המדינה. ויבנה זו עסקה בהתקנת תקנות, שכחוט השני עברה בהן התקוה של "מהרה יבנה ביהמ"ק". ואם אמנם "שכינתא בגלותא" הרי נחמה גדולה בזה שכל מקום שגלו שכינה עמהם. ועל כן עם גודל הירידה צויין גם הפלא של "הסתר אסתיר" - "ותרד פלאים".

 

    גדולה מזה מיתת צדיקים שבה נאמר "הפלא ופלא", כשבעוון הדור נלקח הצדיק, בעוד שאין נראית התמורה. כלל נקוט בידינו "וזרח השמש ובא השמש" - עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. אולם כשהשמש באה מבלי שנבחין בזריחה חדשה, כשמסתלק הצדיק והחלל נשאר ריק - שינוי הוא מדרכו של עולם. פלא הוא, ירידת פלאים של הפלא ופלא, ירידה המסוכנת פי כמה מחורבן ביהמ"ק. באשר חורבן העם - חורבן מקדש הרוח הוא, אשר בו התנחמנו בהשפך חמת ה' על עצים ואבנים.

    אף אנו עומדים במצב של "הפלא ופלא". אבידה שאין לה תמורה, מי ומי ינהיג הדור? מי ומי ינהל הספינה ביד אמונים?

    נשמור לכל הפחות מכל משמר על ירושתו הרוחנית. בעלי תורה יתעמקו ביתר שאת בגנזי חדריה, בעלי עבודה וגמילות חסדים ימלאו תפקידם ביתר מסירות, וכולנו יחד נאחז בכל עוז בהגדרתו את התקופה כ"ראשית צמיחת  גאולתנו". יהא זה המצפן אשר לפיו נכוון דרכנו כלפי חוץ וכלפי פנים כאחד.

 

    יהא זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים עד יקום לגורלו לקץ הימין.

 

 

 

 

 

.