הרב יעקב אפשטיין

נתינת נבילות לעובדים זרים

 

שאלה:

    את הנבילות מהלול מקובל לתת לעובדים זרים (תאילנדים) שעובדים במושב בשכירות. האם מותר לעשות כן? והאם יש לפחות לעובדים משכרם על כך?

 

תשובה:

 

א. בפשטות נראה שהתאילנדים אינם נחשבים כגרים תושבים, (אף למ"ד שקבלת הגוי יכולה להיעשות בינו לבין עצמו ולא בפני בי"ד: עי' משפט כהן סי' נח). זאת, מפני שהם אינם מקימים את ז' מצוות בני נח, שהרי הם אינם מקפידים שלא לאכול אבר מן החי. וגם לא נראה שיראת א-להים עליהם.

משמעות הקביעה שאין הם כגרים תושבים, היא שאין מצווים להחיותם (עי' רמב"ם עבודת כוכבים פ"י ה"ב, מלכים פ"י הי"ב) ולגמול איתם חסד. ולהיפך, יש לדון אם חל עליהם איסור "לא תחנם" - שלא לתת להם מתנת חנם (ע"ז כ ע"א).

ב. נאמר בתורה (דברים יד כא):

לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי.

ומובא בספרי (פרשת ראה פיס' ק):

מלמד שנותנה במתנה לגר תושב. מנין אף לנכרי? ת"ל: "לנכרי". ומנין שמוכרה לגר תושב? ת"ל: "או מכור". ומנין אף נתינה לנכרי? ת"ל: "לנכרי". כשתמצא לומר - מוכרה ונותנה במתנה לנכרי ולגר תושב. ר' יהודה אומר: דברים ככתבם.

כלומר, דעת ת"ק היא שהן מכירה והן מתנה - מותרות לנכרי. ולדעת ר' יהודה מתנה מותרת רק לגר תושב, ולנכרי - במכירה דוקא. ומחלוקתם היא בשאלה אם מותר לתת מתנת חינם לנכרי שאינו גר תושב. הרי"ף השמיט את ענין מתנת החינם ופסק כת"ק, ולשיטתו מותר לתת מתנת חינם לגוי. וכן פסקו הרמב"ן והריטב"א. לעומת זאת, הרמב"ם (עבודת כוכבים פ"י ה"ד, זכיה ומתנה פ"ג הי"א) והרא"ש פסקו כר"י. הטור (יו"ד סי' קנא, חו"מ סי' רמט) והשו"ע (שם הי"א) פסקו כדעת הרמב"ם והרא"ש, שאסור לתת לנכרי מתנת חינם.

ג. התוס' והרא"ש (ע"ז כ ע"ב) מביאים מהתוספתא (ע"ז פ"ג) שבנכרי המכירו מותר לתת אף בחינם. ואף ר' יהודה מודה בכך, מפני שזה נחשב כמכירה ולא כמתנה. כמו כן הם מסיקים שמתנה הניתנת מפני דרכי שלום אינם כמתנת חינם, וממילא אין איסור "לא תחנם" בנתינתה, וכן נפסק בשו"ע.

 

מסקנה:

       

     כשהפועלים עובדים במושב - מותר לתת להם את הנבלות, ואין בכך מתנת חינם אלא כעין מכירה. בנוסף לכך, הדבר מביא לחיסכון ניכר למושב (הדלק הדרוש לשריפתן, כפי שאמר לי הלולן). לכן, אין זו מכירה מוסווית אלא מכירה בפועל. וממילא מותר לתת את הנבלות גם לעובדים ממושבים אחרים.