הרה"ג יהושע. י. נויבירט שליט"א

הרב משה דוד מכבי לוונטהל

בציר ענבים בחול המועד*

 

הקדמה:

    פיצלנו את מכתבי הרבנים כדי להקל על הקוראים, והצמדנו תשובה לשאלה. השאלות לקוחות ממכתבו של הרב משה לוונטהאל, ואילו התשובות הן של הרה"ג יהושע י. נויבירט שליט"א.

    כדי להבין את הדיון בשאלות דלקמן, הקדמנו לבאר כמה עקרונות בהלכות חול המועד, מתוך "שמירת שבת כהלכתה" (ח"ב).

 

א. היתר מלאכת "דבר האבד" (פרק סז):

1. במלאכה גמורה (דהיינו: שיש בה טורח) מותר רק כאשר יש חשש שיפסיד מן הקרן. ובמלאכה שאינה גמורה מותר גם להרווחה אם יוציא חלק מהכסף לצורך שמחת החג (סעי' יט והע' צז).

2. ספק דבר האבד - מותר גם כן (סעי' א). לדעת המהרש"ג (ח"ב סי' י ד"ה וכיון, מובא שם הע' ב) התירו גם כאשר החשש להפסד הוא על צד המיעוט. אך יש חולקים על כך (שם).

3. במידת האפשר יש לעשות את המלאכה בצינעה (סעי' ח).

 

ב. היתר מלאכות לצורך אוכל נפש (פרק סו):

1. מלאכות אלו הותרו רק לצורך אכילה בחג בלבד ולא לצורך ימי החול שאחריו (סעי' ו).

2. מי שעושה מלאכת אוכל נפש לצורך מכירה לאחרים, ומוכח מתוך מעשיו שכוונתו לצורך המועד - מותר אף בפרהסיא. אם לא מוכח כך - מותר רק בצינעה, ואף אם כוונתו לצורך המועד (סעי' יג).

3. העושה מלאכה לצורך אוכל נפש - אינו צריך לצמצם ולעשות את הכמות המינימאלית ההכרחית, אלא שיש בהיתר זה כמה תנאים (סעי' י-יב).

 

א. דבר האבד

 

1. בציר שהוא למניעת הפסדים וגם לעשיית רווחים:

 

    שאלה: כיון שענבי הר חברון אפילות הנה, מצויים אנו מידי חוה"מ סוכות בעיצומו של הבציר. שאלתנו לכת"ר האם מותר לנו להמשיך את הבציר בחוה"מ?

הבה"ל (סי' תקלג סעי' ג ד"ה אסור) כתב שמה שהתיר השו"ע (או"ח סי' תקלז סעי' טו) קצירת שדה בחוה"מ בדבר האבד - הוא דוקא בפסידא ולא לשם עשיית רווח, כיון שליקוט היא מלאכה גמורה.

ונשאלת השאלה: בימינו, שהחקלאות עתירת הון - רוב ההכנסות ממנה הולכות להחזר הוצאות, ומיעוטן - לרווח. וא"כ בנד"ד מדובר בליקוט שהוא גם לשם החזר ההוצאות וגם לשם רווח. האם בכה"ג מיקרי דבר האבד?

    תשובה: לא מגדירים "דבר האבד" ביחס להשקעות אלא ביחס למה שיש עכשיו. ואם הוא עלול להפסיד מה שיש לו עכשיו - זה נקרא "דבר האבד". מה שכתב בביה"ל (סי' תקלג סעי' ג ד"ה מותר) שאסור ללקוט בחול המועד לשם רווח - מיירי דוקא בפירות של הפקר. אבל בפירות שלו - מותר לו ללקוט אם הם עלולים להיפסד. ועל כן מיקרי "דבר האבד" ומותר.

 

2. ספק  דבר האבד

    שאלה: רוב הענבים ראויים כבר להיבצר בחוה"מ. ככל שהם נשארים יותר זמן על העץ טיבם יורד במידה מועטת, אך ערכם הכלכלי עולה. ולכן, מחד גיסא, החקלאי מעונין לאחר את הבציר. מאידך גיסא, אפשרות של ירידת גשמים אחרי סוכות יכולה לפגוע באופן חמור בבציר: הן מבחינת הנזק לפרי והן מצד שלאחר הגשם קשה לעבור בכרם, ומצד זה החקלאי מעונין להקדים את הבציר כמה שיותר. ובכן רק ימים יגידו אם אכן היה זה דבר האבד או לא. האם זהו בגדר ספק דבר האבד שהתיר המהרש"ג (ח"ב סי' י ד"ה וכיון) גם אם יתברר אחר המועד שלא היה זה דבר האבד כלל.

    תשובה: קשה לראות את המצב הזה כ"דבר האבד". שהרי מצד אחד החקלאי רוצה דוקא לאחר משום טעמים כלכליים, וייתכן שיקבלו מחיר גבוה יותר אם ידחו את הקטיף לאחר החג. ומצד שני, החשש לגשם הוא לא ממש ספק, שהרי באמת אין חשש כ"כ שירדו גשמים דוקא ביום אחר סוכות, והימים יגידו. ומשום חשש רחוק של אולי גשם בשמחת תורה לא חיישינן, דלא איכשר דרא שה' יתברך יקבל תפילותינו מיד. וגם אם ירד גשם - לא כל כך הרבה עד שא"א להכנס לכרם. מה שכתב המהרש"ג להקל בחשש הפסד, מלבד שיש חולקים עליו - אינו נוגע כלל לענייננו. ופשוט שיש לחלק בין חשש סביר לנזק לבין ספקולציות שיש בהן צדדים מעורפלים לכאן ולכאן. ולא יתכן להתיר מלאכות בחול המועד בגלל חשבונות כאלה.

 

3. בציר בצינעה

    שאלה: במידה והבציר מותר, האם חייב להעשות בצינעה (ובפרט שהוא אולי דבר האבד)?

   תשובה: מובא שם במ"ב (ס"ק כג) בדבר שכו"ע ידעי שהוא עושה את המלאכה לצורך החג - מותר אפילו בפרהסיא. וה"ה לדבר שכו"ע ידעי שיש בו משום דבר האבד, אם אכן הוא כך.

 

ב. מלאכת אוכל נפש לצורך המועד

 

1. מצד שבשוק יש מן הסתם מספיק ענבים אחרים

    שאלה: השו"ע (או"ח סי' תקלג סעי' א)  התיר לטחון קמח לצורך המועד מבלי לצמצם בדיוק את הכמות הנחוצה למועד. המשנ"ב (ס"ק טו) הרחיב היתר זה גם לשאר המלאכות.

נשאלת השאלה: האם בציר הענבים שלנו מוגדר כצורך המועד, כאשר מן הסתם גם בלעדנו יהיה לצרכן ממי לקנות ענבים לחג?

    תשובה: הציבור בעיר רוצה הרבה ענבים (עי' שו"ע סי' תקלט סעי' יא), וממילא מותרת הבצירה, ויש בו צורך יו"ט. ולא צריך לעשות את החשבון שגם אחרים יבצרו, מפני שבסופו של דבר קונים את הכל.

 

2. בציר בצינעה

    שאלה: השו"ע (או"ח סי' תקלג סעי' ה) כתב על בציר לצורך המועד שצריך להעשות בצינעה. האם ה"ה בנד"ד, או שמא נד"ד מוגדר כמלאכה שמוכח לרואה שהיא לצורך המועד (משנ"ב ס"ק כ) דומיא דמאפיית לחם, שא"כ מותר יהיה לקיים "בציר משפחתי" ולהזמין את המשפחות המטיילות באיזור?

    תשובה: צינעא, ראה לעיל (אות א סעי' 3), וכל שבוצר לצורך אוכל נפש ודאי מותר. שכל שמטרת העבודה ידועה - א"צ לעשות בצינעא. ומכיון שאמרנו שהבציר מותר משום אוכל נפש, אין שום צורך לעשות בצינעא.

 

3. בציר ערב הושענא רבה

    שאלה: הבציר האחרון של חול המועד, בערב הושענא רבה, ספק אם הוא משווק עוד לצרכן לפני יו"ט, האם על בציר שלם אפשר לומר שאינו חייב לצמצם?

    תשובה: ערב הושענא רבה - כנראה הכוונה ליום כ' בתשרי, שהוא יום לפני הושע"ר. ואם יש סיכוי סביר שהפירות יגיעו לשוק עוד לפני סוף החג - מותר. אבל אם הסיכוי קלוש - זה לא נקרא אוכל נפש לצורך החג. ולא התירו מלאכות בחול המועד על ספקולציות. ובהושע"ר עצמו באמת אסור לבצור, שכן אין בו משום אוכל נפש, כי אי אפשר להגיע לשוק באותו יום. וכן אין זה בגדר דבר האבד, וכנ"ל (אות א סעי' 2).