הרב יהודה זולדן

ברכת שהחיינו בנטילת אתרוג מורכב (תגובה)

 

    הדיון במאמרו של הרב אליעזר מלמד (אמונת עתיך 5 עמ' 33-34) נסוב אודות ברכת "שהחיינו" על פרי מורכב, שהרכבתו אסורה, שעה שרוצים לאכלם. מסקנתו היא להקל ולאפשר לברך.

 

    יש לציין שבסיכומו של דבר הדבר שנוי במחלוקת. מנהג ירושלים הוא לברך שהחינו על פרי מורכב, כפי שכותב בשדי חמד (מערכת ברכות סי' ב' אות ז בשם ספר פרי האדמה). ויש שנהגו שלא לברך, כשיטת בעל הלכות קטנות.

 

    הרב קוק זצ"ל בספרו "עץ הדר" (סוף אות כה) מבחין בין ברכת "שהחיינו" על אכילת פירות מורכבים לבין ברכת "שהחיינו" בנטילת פרי מורכב למצוה כדוגמת אתרוג בחג סוכות:

יש מקום לומר דלענין שהחיינו דברכת מצוה, י"ל דהכל מודים לדברי הלכות קטנות דראוי שלא לברך אמורכבים, אפילו אם נאמר דיוצאים בהם ידי חובת מצוה.

לדעת מרן הרב זצ"ל, יש להבחין בין ברכת "שהחיינו", שעניינה שמחה - בין מצב שבו השמחה היא חומרית לבין מצב שבו השמחה היא רוחנית. כשהשמחה היא חומרית, כשהוא אוכל פרי מורכב, על אף שנעשה מעשה איסור - סוף סוף הוא נהנה, ועל כן רשאי לברך, לפי השיטות החולקות על בעל הלכות קטנות. אבל כשהשמחה היא רוחנית - אין לברך שהחיינו משני נימוקים, וז"ל הרב זצ"ל (עץ הדר, סוף אות כג):

איך נברך על ענין שהיה יותר ראוי לו שלא יבוא לעולם ולא יתעביד ביה איסורא, וקל וחומר שקשה לברך שהחינו שבא רק על שמחה שלמה?

נימוקים דומים העלה הרב זצ"ל, שלא לומר הלל עם אתרוג מורכב (סוף אות לג):

דכולי עלמא מודו שמצוה גמורה כמו אתרוג, שאומרים עליו את ההלל - אי אפשר בפירות עבירה.

אי אפשר להלל לה' בפירות כאלו.

    בפועל כשלא היתה ברירה והרב קוק זצ"ל בעצמו נאלץ לקחת אתרוג מורכב, הוא כותב שביום הראשון יצא ידי חובת הברכות בשמיעתן מאיש אחר. (עפ"י מכתב הנמצא בכתב יד, נוסח המכתב נמצא בהקדמה לעץ הדר השלם עמ' 19 בהע' 9 ).

 

    לסיכום: גם המתירים לברך "שהחיינו" על אכילת פרי מורכב, יודו שאין לברך "שהחיינו" בנטילת אתרוג מורכב למצוה[1].