ר' שמואל עמנואל

מכתב למערכת

על המכון, תרו"מ מנשר הקומביין ועל השמיטה

 

לכבוד מערכת "אמונת עתיך"

כפר דרום, שלום רב וברכה!

 

    רב תודות עבור הגיליונות של "אמונת עתיך", שקראתי בהתענינות ובהנאה. כמדומני שרמתו של הירחון עולה מגליון לגליון ואני מאחל לכם שתצליחו להמשיך ללכת מעלה מעלה בלימודה של תורת הארץ והפצתה.

    ייחודו של "אמונת עתֶיךָ" בא לידי ביטוי בדברים רבים:

* המגוון הרחב של נושאים הנדונים ומתבררים בו.

* עבודת הצוות בבירור שאלות הלכתיות תוך כפיפות למורי הוראה מוכרים.

* קשר הדוק ופורה בין אברכי המכון והחקלאים.

* פתיחות לביקורת ולגישות שונות.

* שאיפה לא לאסור דברים שהותרו בעבר ע"י מורי הוראה מוסכמים, וכלשונו הזהב של מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "אמנם מה שיותר חשוב שאין לשנות ולאסור מה שרבנים ראשונים פסקו" ("עדות אהרן" מהרב אהרן שוסטר זצ"ל, עמ' פב).

    ראוי גם לציין שהפעולות של מכון התורה והארץ והמדרשה מצטיינות ברעננות ויצירתיות, הבאות לידי ביטוי גם מעל דפי "אמונת עתיך".

 

    אינני מוסמך לחוות דעה בנושאים הלכתיים, אבל אוסיף מספר הערות למאמרים בענין הפרשת תרומות ומעשרות מקציר החיטה, שהופיעו בגיליון 4. הנושא הזה קרוב לליבי מאז שהייתי אסמאי אצלנו בשעלבים, ובמסגרת עבודתי עסקתי הרבה בהיבטים המעשיים וההלכתיים של הפרשת תרו"מ מגרעיני תבואה.

    דיון על סדרי ההפרשה של תרו"מ מתבואה מחייב הימצאות רבה בסדרי הקצירה, האיסום וההובלה, השונים בכל משק ואף משתנים משנה לשנה. אפילו במהלך של עונת קציר אחת חלים שינויים ואילוצים בלתי צפויים המחייבים התאמת סדרי ההפרשה למציאות החדשה. ראוי וחשוב להדגיש את הדבר הזה בכל מאמר העוסק בסדרי ההפרשה של תרו"מ מתבואה וגידולי תעשיה, וגם ירקות ופירות. הדבר אמור גם בנושאים אחרים הקשורים בהפרשת תרו"מ, כגון: "גמר מלאכה".

    רכזי הגד"ש והאסם בשעלבים הגיעו למסקנה שאפשר להבטיח הפרשת תרו"מ כדין רק אם מבצעים אותה באסם של המשק ולא בשדה. לכן מחייבים את כל המשאיות לבוא מהשדה אל האסם של המשק בטרם צאתן לאסם של הקונה. אמנם הדבר גורם לפעמים לתרעומת מצד נהגי המשאיות, אבל אעפ"כ עומדים על כך.

    לגבי ההצעה להפרשת תרו"מ מנשר הקומביין, נראה לי שיש גם לדון על השאלה אם אין לגרעינים הנושרים דין של "לקט"[1]. אמנם צויין במאמרו של הרה"ג יעקב אריאל שליט"א שאין בני אדם מלקטים גרגרים מהשדות, אבל יתכן שעדיין לא פרח מהם דין לקט. בזמנו עלתה אצלנו השאלה האם מותר לרעות כבשים על שדה מיד אחרי הקציר או שמא יש לחכות מספר ימים על מנת לא לבטל בידיים את האפשרות של אסיפת גרעיני הנשר ע"י עניים.

 

    לסיום אוסיף הצעה-משאלה לגבי הכיוון של הבירורים בעניני שמיטה. המעיין בספרות הענפה ובמאות המאמרים שנכתבו בענין שמירת שמיטה מאז שנת תרמ"ט, שנת השמיטה שהונהג בה בפעם הראשונה "היתר המכירה". נציין רק אחדים מהם: יש להתאמץ לקיים שמיטה רק כאשר כולם יכולים לקיימה, אסור לפגוע בכלכלת המדינה, גם שומרי שמיטה מסתמכים על היתרים מפוקפקים, אסור לקנות ירקות מערבים ואסור להעסיק ערבים (בשנת שמיטה!), שמירת שמיטה נהפכה "לשמירת קליפות", תופעות שליליות בשיווק פירות ע"י אוצר בי"ד, ערעור על תקנת אוצר בי"ד, ועוד טיעונים שונים ומשונים על סמך הנחות בענין טעם מצוות השמיטה, וסברות במישור הרעיוני, ואפילו הרגשי.

    הרב זאב ויטמן שליט"א כבר הסביר בספרו "לקראת שמיטה ממלכתית" ובמאמרו בגיליון 3, מה חייב להיות הכיוון בשמירת שמיטה ומהם הדרכים כדי להגיע לשכלולה. רצוי, ואף חובה, להצביע על חריגות מהוראת הרבנים ועל תופעות שליליות אחרות שהיו במהלך שנת השמיטה תשנ"ד. אבל הכל מתוך מגמה לתקן ולשפר קיומה של מצוות השמיטה ומתוך הסכמה של "הן לא נזרע" לפי פירושו של "אור החיים" הקדוש. חייבים להכיר בעיקרון שהוראת שעה היא הוראת שעה, ובודאי כאשר היא באה להפקיע קיומה של מצוה חשובה. גם אין להעמיד הצעות לביטולה של המצוה מול הוראות שנתנו ע"י גדולי התורה למען קיומה[2].

    יש לאמץ את הדרך של מרן הגרא"י קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א סי' רפט):

שאנו חייבים להתאמץ בכל כוחנו לסבב פני הדברים, שסוף כל סוף תהיה שבת הארץ הולכת ונקבעת בכל קדושתה על אדמת הקודש. עלינו להשתדל להנחות את הדבר, עד אשר יעלה בידינו בע"ה לבסס את יסוד קדושת השביעית בכל צורתו, כתורה וכמצוה. כי מצוה זו לבד חבתה ככל מצוה ממצוותיה של תורה, הלא עונשה, ומכלל לאו אתה שומע הן, שגם מתן שכרה בצידה, ובה תלוי גלות הארץ ויישובה כמפורש בתורה...

חמשת המילים האלה - "בה תלוי גלות הארץ וישובה" חייבות להתנוסס היום יותר מאי פעם בכל בית מדרש בו דנים על ההיערכות לקראת שנת שמיטה תשס"א. ובעזרת ה' בזכות קיומה של שבת הארץ נזכה לברכת "וישבתם על הארץ לבטח".

 

    ברכת הצלחה ביישום תוכניותיכם החשובות ובהוקרה רבה.