אג' מרדכי שומרון

הפיטם של האתרוג

 

    מצוות לקיחת ארבעת המינים בחג הסוכות מהווה סמל להידור בקיום המצוות. היות והתורה נקטה לישנא מעליא בהגדרת פרי האתרוג שנא': "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..." ולא ציינה במפורש שזהו האתרוג - מהוה הפסוק בסיס ללימוד כללי של "זה אלי ואנוהו - התנאה לפני במצוות". מכאן התפשט המנהג של הידור מיוחד במצוות לקיחת ארבעת המינים בהידורים מרובים.

    גולת הכותרת בהידור זה, הוא האתרוג שבקנייתו מוכנים יהודים יראי שמים רבים לשלם דמים מרובים עבור אתרוג מהודר ונאה. בראש כל ההידורים נמצא ראשו של האתרוג - מחוטמו ועד לקצה פיטמתו.

    היות ומוצאים אנו פעמים רבות, שקיים חוסר ידע לגבי ההתיחסות לפיטמתו של האתרוג, אנסה בע"ה לבאר בקצרה את הנושא.

 

א. הגדרת הפיטם

 

    מספר דעות נאמרו בענין:

1. לדעת רש"י והרא"ש, פיטמא היא ראש האתרוג.

2. לדעת רבינו יצחק, הפיטמא היא בעוקצו של האתרוג (בזנבו) ולפיכך אין פסול בנטילת הפיטמא שבראשו, היות ואינו חלק מהאתרוג.

3. לדעת הרי"ף והרמב"ם, הפיטמא היא הדד שבראשו.

4. לדעת הר"ן, הפיטמא היא השושנתא שעל ראש הדד.

 

    נאמר במשנה (סוכה לד ע"ב): ניטלה פיטמתו (של האתרוג) - פסול. ופוסק השו"ע (סי' תרמח סעי' ז ומג"א שם ס"ק ח) שהפיטמא היא העץ שעל ראש האתרוג כמו חוד הדד ותחובה היא בתוכו". השו"ע נקט כשיטת הרמב"ם.

 

ב. דינו של האתרוג שגדל ללא פיטם?

 

    כתב הרמ"א (סי' תרמח סעי' ז): "במה דברים אמורים (שפסול בנטילת פיטמתו)? שהיתה לו פיטמא וניטלה, אבל אם לא היתה לו פיטמא מעולם - כשר. וכך הם רוב האתרוגים המובאים במדינות אלו". והטעם הוא היות וזהו דרך גידולם, אינו בגדר חסר.

 

ג. הפיטם מהבחינה הבוטנית

 

    יש להבין את המציאות הבוטנית של גידול הפרי והיוצרות הפיטם ע"מ להבין באופן נכון את הנושא.

    על עץ האתרוג ישנם פרחים רבים. במרכז הפרח נמצא עמוד העלי ובקצהו הצלקת (אשר תפקידה ללקוט את אבקת הפרחים כדי ליצור את זרעי האתרוג). כאשר הפרי מתחיל להתפתח, חלקו העליון של עמוד העלי מתפתח לפיטם, והצלקת, שהיא החלק שמעליו מתפתחת ל"שושנתא". לאחר מכן גדל ומתעבה חלקו התחתון של עמוד העלי, ובהדרגה הופך לפרי האתרוג. תהליכי הצמיחה הללו, מכוונים ומווסתים ע"י הורמוני צמיחה שונים הנוצרים בצמח ואשר גורמים לנשירת עלי הכותרת הלבנים של הפרח, ולנשירת שאר שלבי ההתפתחות השונים משלב הפרח ועד לשלב הפרי.

 

    בין שאר ההורמונים הפעילים בתהליכים אלו ישנם חומרים האחראים לקשר שבין הפיטם וגוף האתרוג. כאשר הורמונים אלו נמצאים בריכוז מסויים - הפיטם נשאר מחובר לגוף האתרוג. ואילו כאשר ריכוז החומרים שונה - יביא הדבר לניתוקו של הפיטם מגוף האתרוג ולנשירתו. לאחר נפילת הפיטם נוצרת ריקמת הגלדה מיוחדת (בצבע חום בד"כ) אשר סוגרת את הפצע שנותר עם נפילת הפיטם.

    דבר מצוי מאד הוא שעל אותו ענף גדלים אתרוגים בעלי פיטם ואתרוגים ללא פיטם, ואין הדבר תלוי כלל אם האתרוג מורכב או לא, כפי שניסו לטעון בעבר.

    כיום, ניתן ע"י שימוש באמצעים כימיים מלאכותיים לגרום לכך שהפיטם לא ינשור וישאר מחובר לגופו של האתרוג (ע"י הוספת חומר המשמש כהורמון צמחי).

   

    כיצד ניתן להבחין אם הפיטם נשבר ופסול מטעם חסר או שגדל באופן טבעי ללא פיטם?

    תחילה, יש להדגיש כי לכל אתרוג יש פיטם בשלבים הראשונים של גידולו, והשאלה למעשה היא אם הפיטם נפל בעודו מחובר לאילן עקב נשירה טבעית או שהוא נשבר לאחר מכן. כאשר הפיטם נושר בעוד האתרוג מחובר לעץ - נוצרת ריקמת הגלדה (שצבעה חום בהיר) אשר מכסה את מקום הניתוק של הפיטם ואילו כאשר הפיטם נופל לאחר שהפרי נתלש מהעץ או מעט לפני תלישת הפרי - לא נוצרת רקמת ההגלדה ומקום החיבור יהיה חום בתחילה ואח"כ ישחיר. ולפיכך הזיהוי ברור.

 

ד. עצות מעשיות לשמירת האתרוג

 

1.כאשר קונים אתרוג ירוק ומעוניינים שצבעו ישתנה לצהוב - מומלץ להכניס אותו לתוך שקית פלסטיק יחד עם תפוח-עץ למשך מספר ימים. (יש לודא שלא תהיה רטיבות בשקית). ואז הפרי מבשיל וצבעו הופך צהוב.

2. איחסון האתרוג ושמירתו - מומלץ לשמור את האתרוג בכלי סגור (גם כאשר קונים אותו זמן רב לפני החג). אין לאחסן את הפרי במגבת לחה וכדו'. וכל זאת ע"מ שישאר מהודר ונאה במשך כל שבעת ימי החג.

 

    תודתי, למר יעקב צפילביץ (כפר מימון), על עצותיו וסיועו בהבנת הנושא.