הרב יואל פרידמן

הדלקת נר חנוכה משמן תרומה טמאה

 

שאלה

 

נהגו בירושלים, שכאשר מפרישים תרו"מ משמן שהוא טבל - מפרישים את השיעור שחייבים מעיקר הדין, דהיינו 1/50 לתרומה גדולה ועוד 1/100 לתרומת מעשר. ואת התרומה ותרומת המעשר - נותנים לכהן[1]. השאלה היא, מהו השימוש המותר בשמן תרומה? האם מותר להדליק בו נר חנוכה?

 

תשובה

 

צריך להבחין בין שמן תרומה טהורה, שבזה"ז הוא אסור בשימוש, לבין תרומה טמאה שמותר לכהן ליהנות משריפתה (רמב"ם הל' תרומות פ"ב הי"ד, פי"א ה"א).

    הגמ' (שבת כא ע"ב) הביאה את דברי רב:

פתילות ושמנים שאמרו חכמים - אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת... קסבר: כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה.  

וכדעת רב נפסק להלכה ברמב"ם (הל' חנוכה פ"ד ה"ו) והשו"ע (או"ח סי' תרעג סעי' א). ומכאן יוצא לכאורה, שמותר להדליק בשמן תרומה טמאה (להלן: שמן שריפה), כי הוא אחד מהשמנים המנויים במשנה שנאסרו בשבת.

    בשו"ת שער אפרים (סי' לח) כתב שאין להדליק שמן שריפה לנר חנוכה. וטעמו - שכיון שהשמן מיועד רק לשריפה, נמצא ש"כתותי מיכתת שיעוריה", כדין איסורי הנאה, ואין כאן שיעור ההדלקה של "עד שתכלה רגל מן השוק"[2]. אך רוב הפוסקים אמרו שלא אמרינן בכה"ג "כתותי מיכתת שיעוריה" מכמה טעמים:

א. יש אומרים שהחסרון של "כתותי מיכתת שיעוריה" נאמר רק באיסורי הנאה כמו עיר הנידחת וכדו', אך תרומה טמאה אינה מאיסורי הנאה[3].

ב. השיעור של השמן אינו חלק מהותי בקיום המצוה, ורק צריך שידלק פרק זמן מוגדר. ובכה"ג לא אמרינן "כתותיה מיכתת שיעוריה"[4].

    שאלת ההדלקה של שמן שריפה בחנוכה, נידונה בירושלמי (סוף מס' תרומות):

א"ר ניסא... מי שאין לו שמן של חולין - מדליק שמן שריפה בחנוכה.

רוב הפרשנים והפוסקים מבארים שהירושלמי דן בשאלה אם מותר לישראל להדליק שמן שריפה. לשיטה זו יש לפרש את הירושלמי בשני אופנים:

א. אעפ"י שאסור לו ליהנות בתרומה הנאה של כילוי - הישראל אינו נהנה הנאה אישית כי אסור להשתמש לאור נרות החנוכה. הוא גם אינו נהנה מהמצוה כי מצוות לאו ליהנות ניתנו[5].

ב. המשל"מ (הל' תרומות פ"ב הי"ד) כתב בדעת הר"ש והרמב"ם שהאיסור של ישראל ליהנות הנאה של כילוי מתרומה הוא רק איסור דרבנן. לפי"ז הוא מבאר שכאשר אין לו שמן אחר חכמים התירו לו הנאה של כילוי במקום מצוות נר חנוכה.

    וכך פסק הרמב"ם (הל' תרומות פי"א הי"ח):

ומי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה - מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן.

לעומת זאת, כתב המשל"מ שלשיטת התוס' (יבמות סו ע"ב ד"ה לא) שסוברים שהנאה של כילוי אסורה לזר מהתורה - יש לפרש את הירושלמי בכהן, כי לא יתכן שהתירו איסור דאורייתא להדלקת נר חנוכה, ואפי' אם אין לו שמן אחר[6].

    ולשיטה זו, יש לבאר בשני אופנים (אחרים) מדוע ייאסר לכהן להדליק נ"ח כשאין לו שמן אחר:

ג. אנו חוששים שמא יישאר שמן, ואותו שמן ייאסר בהנאה כדין שאר נרות חנוכה, ומביאו לבית הפסול[7].

ד. כיון שקיי"ל אסור להשתמש לאורה - אין הכהן נהנה כראוי מהדלקת הנרות והוה כמפסיד תרומה[8].

 

    לסיכום, נראה שיש להקל, כי אין הכרח לפרש לדעת התוס' שהירושלמי מדבר בכהן (ואפשר לפרשם כפי' א' לעיל), ובפרט שדברי הרמב"ם ברורים ומבוררים. ולכן: מותר לכהן להדליק בשמן שריפה. ואילו לישראל - הדבר אסור, כי בימינו לכולם יש די שמן, ורק במקרה שאין לו שמן אחר - מותר[9].