אגרונום יוסי שחר

בעיית החרקים בקטניות

 

מבוא

 

הזרעים המשמשים בסל המזון של האדם משתייכים למשפחות בוטאניות רבות שהעיקריות שבהן הן הדגניים (חיטה, שיפון, שעורה, שיבולת שועל ותירס) והקטניות (שעועית, אפונה, חימצה וסויה).

    גידולים אלה חשופים בטבע למתקפה של מחלות ומזיקים. ידוע לנו שחלק מהמזיקים תוקפים מספר רב של גידולים ונקראים רב-פונדקאים וחלק מהמזיקים אופייניים למין מסוים ולפעמים עקב כך נושאים את שמו של הגידול אותו הם נוטים לתקוף. ידוע גם שחלק מהמזיקים תוקפים את הצמח בעודו בשדה ומזיקים אחרים תוקפים את הזרעים אחרי הקטיף (או הקציר), דהיינו: במחסן ובאריזה הקמעונאית, ונקראים מזיקי מחסן.

 

1. מזיקי שדה ומזיקי מחסן

 

    הצמח, כשהוא בשדה, נתקף ע"י שורה ארוכה של מזיקי שדה. אך, כפי שנבאר להלן, הם לא מגיעים אל הצלחת של הצרכן.

    מבחינה תיאורטית יתכן שלב ביניים במעבר מהשדה למחסן. מרגע שמתחילים למצוא על הצמחים זרעים יבשים בודדים ועד שכל הזרעים בשדה יבשים ומוכנים לקטיף (או לקציר) יכול לעבור פרק זמן של מספר שבועות. בפרק זמן זה העלווה יבשה, הצמח אינו מקבל מים וחלק ניכר ממזיקי השדה אינו פעיל. לעומת זאת, הזרעים כבר יבשים, ובעיקרון הם יכולים להיות מותקפים ע"י קבוצת מזיקי המחסן.

    במציאות, התופעה אינה מתרחשת בקנה מידה נראה לעין. וזאת כנראה לאור העובדה שבתנאי השדה, למזיקים האלה קשה לשרוד (בגלל טמפרטורות קיצוניות, רוחות, היות הזרעים עדיין בתוך התרמילים ועוד). אפשר להתייחס לתופעה כאל תופעה שולית, אם בכלל היא קיימת.

    שרידי מזיקים מהשדה אשר עלולים לעבור עם הזרעים שנאספו למחסנים, ייעלמו מאותן סיבות של תנאים לא נאותים לגידולם (יובש, מחסור באיברים לתקיפה, כגון: עלים, גבעולים, פרחים ושורשים).

    ניתן לסכם פרק זה באמירה שעם הקטיף (או הקציר) ומעבר הזרעים מהשדה למחסן, נעלמים מזיקי השדה, והתבואה מוכנה מכל הבחינות למתקפת מזיקי המחסן, אשר תנאי המחסן מתאימים להתפתחותם ופעילותם.

 

2. טיפול במזיקי מחסן

 

הטיפול במזיקי המחסן הוא נושא בפני עצמו, והוא שונה לחלוטין בטכניקות ובחומרים לעומת הטיפול במזיקי השדה. שיטות הטיפול הידועות הן:

א. מילוי חלל המחסן (האטום) בגאזים רעילים.

ב. ריסוס החלל בחומרי הדברה בעלי לחץ אדים גבוה אשר מביא את החומר לחללים שבין הזרעים ואף למחילות שבתוך הזרעים.

ג. עישון חומרי הדברה בחלל המחסן.

ד. טיפול בגאזים אינרטיים ליצירת אפקט של חנק על החרקים הקיימים, תוך שהוא מאלץ אותם לצאת מהזרעים לחפש אויר.

ה. קרינה מייננת (רדיואקטיבית) לקטילת החרקים.

 

3. מהשדה לצלחת

 

    הזרעים המופרדים משאר חלקי הצמח מובלים במשאיות או במיכלים למפעלים לשם הפרדתם מהתרמילים וניקויים (במידה ויש צורך בכך). משם הם עוברים לאחסון בצובר או בשקים. טיפול זה אורך מספר ימים, ואף שבועות. בזמן זה הזרעים חשופים לנגיעות מזיקי מחסן. פרק זמן השהייה במחסנים תלוי בקצב "משיכת הסחורה" ליצוא או לצריכה של השוק המקומי, ויכול להמשך שבועות ואף חודשים. בפרק זמן זה מקובל לטפל באחת הדרכים שהוזכרו להגנה על היבול. מידת ההצלחה בטיפול תלויה בגורמים רבים:

א. רמת המחסנים (אטימות, אוורור, ציוד).

ב. דרך ורמת הטיפול במזיקים (מניעה וקטילה).

ג. משך זמן האחסון.

 

    מהמחסן עוברים הזרעים בהובלה לנמלים לצורך יצוא, מועמסים על אוניות ומובלים למחסנים בנמל היעד. ב3- הנקודות הללו: נמל המוצא, בטן האוניה ונמל היעד - הזרע חשוף למתקפת מזיקים, ושוב, איכות הטיפול תקבע את איכות המוצר. השלב הבא הוא מחסן היבואן, ממנו מופצת הסחורה למפעלי הניקוי והאריזה הקמעונאית. פרק זמן השהייה בכל אחד משני המחסנים תלוי בקצב זרימת הסחורה לשוק.

    האריזה הקמעונאית מגיעה למפיץ, וזה מעביר אותה לרשתות השיווק. שלב זה מתאפיין בכך שהזרעים נמצאים ארוזים באריזה קמעונאית. בשלב זה יכולות להיות כמה סיבות הגורמות נגיעות בחרקים:

א. אם יש נגיעות פנימית (כלומר, שבתוך הזרעים קיימים חרקים) - תתפתח נגיעות הנובעת מבפנים.

ב. אם אין נגיעות פנימית - המצב טוב, אבל קיימת סכנה ממשית של חדירת חרקים בעלי יכולת לקדוח בעטיפה, להכנס פנימה ולפתח נגיעות.

 

    לסיכום פרק זה - בכל שלב משלבי התנועה של הזרעים הם חשופים למתקפה, ובמציאות זה קורה בדיוק כך.

    בטיפולים המקובלים לקטילת מזיקי מחסן, ההתייחסות היא למניעת נזק כלכלי, כאשר הורגים חרק בדרגתו כבוגר או זחל בהיותו במחילות, הוא נשאר שם משך כל זמן תנועת הזרע מהשדה לצלחת.

    בפעולות המיון והניפוי יש נשירה של חרקים וחלקי חרקים הנמצאים בין הזרעים, אולם אין כיום דרך להרחיק חרק מת מתוך הזרעים. כמו כן אין דרך בדוקה להבדיל בין זרע פגוע, עם חרקים בתוכו, לבין זרע לא פגוע, אא"כ משקלו הסגולי או צורתו שונים באופן מהותי מזרע שלם. כאן עומד הקושי שבהבטחת אספקת זרעים נקיים מחרקים במצב הקיים עפ"י דרישות ההלכה.

    ניתן להרחיק חרקים חיים מזרעים נגועים ע"י שימוש באמצעי חנק, אשר כאמור מאלצים את החרק לצאת ולחפש אוויר לנשימה. פעולה זו מבוצעת בזרעים בשלבים הקרובים לשיווק, כאשר הטיפולים הראשוניים לאחר הקטיף נעשים בגזים רעילים. בשלב הסמוך לאריזה הקימעונאית לא מקובל לטפל בכלל בחרקים.

    שילוב של טיפולים של קטילה / דחיקה / מיון משוכלל, יכולים להביא לתוצאות אשר יעמדו במבחן ההלכתי, וזאת יש לבדוק בצורה מסודרת.

 

4. מחזור חיים של החרק

 

החרק בא לידי ביטוי כגורם מאלח (מנגע את הזרעים) בכל אחד משלבי גלגולו.

    הבוגרת מטילה ביצים על פני הזרע או בתוכו (הנושא יידון בהמשך). מהביצה בוקע זחל. הזחל ניזון, גדל, ובשלב מסוים הוא נכנס לתרדמה בצורת גולם. בשלב הזה הוא משנה את צורתו לחלוטין, ובהדרגה הוא מקבל צורה של חרק בוגר (מתגלם). בגמר ההתגלמות הזו בוקע בוגר מתוך קופסת הגולם ומתחיל את פרק חייו (כולל הזדווגות) עד לשלב הטלת הביצים וחוזר חלילה.

            לצורך ההמחשה נציג כאן את מחזור החיים של חידקונית האורז:

    סה"כ אורך מחזור החיים שלם, מהטלה להטלה - 2-3 חודשים. הנקבה מטילה קרוב ל400- ביצים החל מהיותה בגיל 7 ימים. ואורך חייה של בוגרת הוא 4-5 חודשים.

    פרק הזמן הזה תלוי בגורמים רבים ואופייני לכל חרק בנפרד. מידת הנגיעות של זרעים ממינים שונים תלויה בהרבה מאוד גורמים שעל חלקם עמדנו.

    אולם ישנם עוד מספר גורמים המשפיעים על רמת הנגיעות או רמת שכיחות החרקים, ורובם קשורים לקצב ההתרבות של המזיק וביחס המזיק לזרע מסוים אותו הוא תוקף מבחינת העדפה. לפיכך, יוצא שנוכל למצוא מזיקים מסוימים ביתר שכיחות ובכמות גדולה לעומת אחרים.

 

5. טיפול במזיקים והתפוררותם:

 

כפי שראינו בטבלה (בעמוד הקודם), לגלגולי החרק השונים רגישות שונה לטיפול בחומרי הדברה, וזאת משתי סיבות:

א. מידת פעילותם הביולוגית.

ב. המבנה הפיזיולוגי שלהם.

    מזה נובע גורם מאוד חשוב בהקשר לדרישות ההלכה, והוא מידת התפוררותם ושינוי צורתם עם קטילתם.

    הביצה היא קטנה (כ0.5- מ"מ) ועטופה בקליפה רכה. היא נושמת מעט מאוד ועל כן פחות רגישה לרעלים העובדים על לחץ גאזים. כאשר היא מתה ונשרפת היא מתייבשת מהר מאוד, מצטמקת בתוך ימים ספורים, לפעמים שעות.

    הזחל הוא השלב הכי פעיל מבחינה ביולוגית. הזחל אוכל הרבה ומעטהו רך ורגיש, ועל כן זהו השלב הקל ביותר לקטילה. במותו, הזחל מאבד טורגור (מתח פנים), מצטמק, משחיר, ותוך מספר ימים קטן הוא מאבד את צורתו לחלוטין.

    הגולם נמצא בשלב תרדמה. החרק מוגן אז ע"י מעטה כיטיני קשה ואינו רגיש לחומרי הדברה. זהו השלב הקשה ביותר להדברה. כאשר הגולם כבר מתפגר (עקב חשיפה ממושכת לגז רעיל, הקרנה או חנק ממושך בCO2-) הוא שומר על הצורה החיצונית של הקופסה שלו למשך זמן ארוך. לעומת זאת, החרק עצמו, שהוא החלק הפנימי, מתייבש, ועם הטלטולים של הזרעים הוא מתפורר.

    הבוגר הוא חרק נושם, ולעיתים גם ניזון, ולכן הוא פגיע. יחד עם זאת, עקב ניידותו הרבה, יש לו יכולת התחמקות, ועל כן הדברתו פחות יעילה מאשר הדברת הזחל. במותו מתפוררות הרקמות הפנימיות, ואילו שלד הגוף, העשוי "כיטין", בדומה לגולם, יכול להישאר שלם. עם זאת, הראש יכול ליפול היות שהמפרק המחבר בין הראש לגוף חלש ופגיע. כנ"ל לגבי פרקי הגפיים. התוצאה הסופית היא שאחרי מספר שבועות קטן הבוגר מפורק ומפורר בפנים.