[1] נושא זה התבאר בהרחבה ביחס למעשר עני, בספר "התורה והארץ" (ח"ב עמ' 84-97).

[2] מחיר המעשר נקבע עפ"י מחירו הסיטונאי הריאלי בשעת ההפרשה, בניכוי מחיר חומרי האריזה, שהם בוודאי אינם מעשר. המחיר נקבע עפ"י הערכה מראש, מבלי להכנס להתחשבנות מדוייקת, ובהסתמכות על ההיתר שנא' בגמרא לקבוע את המחיר ב"שער הזול".

[3] עפ"י הגמרא שם: "דכיון דכי לית ליה לא יהיב ליה...".

[4] עי' "התורה והארץ" ב' (עמ' 93).

    הראשון שיהיה ברשותו לאחר מכן.

[5] אחת הבעיות המעשיות הקשות שיש להתמודד עמה היא דרך הקנאת המעשר ללוי. הגמרא שם מציעה שתי אפשרויות מעשיות: (א) במזכה להם ע"י אחר. (ב) במכירי כהונה ולויה.

    מכיון שקשה להבטיח שבכל הפרשה ייעשה קנין - קבענו את הלוי כ"מכירי לויה" של החברה. ישנן שתי שיטות בין הראשונים בשאלה מה עושה "מכיר". (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 88-89). לכן, הלכנו כאן בשלוש דרכים:

    א. הבטחה ללוי שיקבל את המעשר. הבטחה זו מועילה מדין "מתנה מועטת" (עפ"י שיטת תוס', ב"ב קכג ע"א ד"ה הכא, וכך הורה לנו הראשל"צ, הגר"מ אליהו שליט"א).

    ב. חזקה, ע"י נתינה שלוש פעמים רצופות. בנד"ד, שזו השנה החמישית שאותו לוי מקבל את המעשר - יש חזקה הנמשכת כבר יותר משלוש פעמים. (וכך הורה מו"ר הגר"א שפירא שליט"א עפ"י שיטת רש"י, גיטין ל ע"א ד"ה במכרי).

    ג. פרסום, שיגרום לכך שהלויים האחרים יתייאשו מלקבל את המעשר לעצמם. פרסום זה נעשה, בין השאר, ע"י פרסומו של נוהל זה בחוברת זו (עפ"י דבר אברהם, ח"א סי' א' אות ו' בהג"ה).

    מושג זה, של "מכירי לויים" - הוא עמום בהלכה. לכן יש בין הפוסקים שמעדיפים שלא להסתמך עליו. וכך שמעתי בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א. ומסיבה זו נקטנו בדרך קנין נוספת.

[6] דרך קנין זו, הוצעה ע"י הרה"ג דוב ליאור שליט"א (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 84). יתרונה המעשי הוא בכך שניתן לבצע את הקנין באופן חד-צדדי ללא צורך בהתקשרות עם אדם נוסף.

[7] כך הורה לנו הרה"ג דוב ליאור שליט"א.

[8] חצרו של אדם קונה לו גם שלא מדעתו (רמב"ם זכיה ומתנה פ"ד ה"ח). הקנין חל רק אם החצר משתמרת (שם ה"ט). נחלקו המחבר והרמ"א (שו"ע חו"מ סי' ר סעי' א) אם החצר צריכה להיות "משתמרת לדעתו" של הקונה, או שדי בכך שהיא משתמרת ע"י המוכר (ועי' ש"ך ס"ק א שנקט שזהו ספיקא דדינא). הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לנו להקל. ועי' מאמר הרב שמואל דוד ("התורה והארץ" ב' עמ' 60).

[9] לכתחילה, אסור להקנות מעשר בחליפין, מפני שזוהי דרך מקח וממכר (רמב"ם מע"ש פי"א הי"א). הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדנ"א תרומות סי' טז) העיר, שבזה"ז, קנין הסודר אינו "חליפין" במובן זה, ואינו אלא כעין "סיטומתא". מכיון שכך, סמכנו על קנין זה רק בדיעבד - ורק לרווחא דמילתא, לאחר שנעשה כבר קנין ע"י "מכירי לוי" - לגבי מעשר שכבר הופרש ונמצא במחסנים ובחדרי קירור שונים, שחלק מהם אינם בבעלות החברה אלא נשכרו על ידה.