מעבדת מכון התורה והארץ

 

איך לנקות כרוב מחרקים?

 

    הכרוב הוא אחד הירקות הנגועים ביותר בחרקים. במעבדה הצטבר נסיון רב בבדיקת כרוב (לבן ואדום). ולאחר קבלת התשובות על השאלות ההלכתיות יהיה אפשר לתת הנחיות מעשיות. להלן מסקנות המחקר:

 

א. הנגיעות: בכרוב נמצאים בעיקר תריפסים וזחלי תריפס. התריפס הוא חרק בצורה של "מקל" קטן בצבע שחור-חום, באורך של כ1- מ"מ וברוחב של כ-0.2 מ"מ. זחל התריפס הוא קטן יותר בצבע בז', והוא דומה הרבה יותר לצבע של העלה. לפעמים אפשר לראות סימני נגיעות, שהם כתמים שחורים קטנים המופיעים בריכוזים על גבי הכרוב ו"צלקות" בולטות בצבע לבן-צהוב. ישנם סימנים נוספים שנדרש נסיון כדי להבחין בהם.

            הכרוב האדום קל יותר לבדיקה. על הרקע הכהה של העלים, התריפסים נראים בהירים, ולכן קל לזהות אותם. צריך לשים לב לכך שלפעמים יש שם אקריות. האקריות הן עכבישים קטנים מאד. הם נראים כמו נקודה קטנה, ומזהים אותם רק ע"י התנועה שלהם על גבי העלה.

            הנגיעות בכרוב קיימת בכל עונות השנה. גם בחודשי החורף הקרים ניתן לראות נגיעות ברוב ראשי הכרוב. ההבדל בין העונות מתבטא בעיקר במספר החרקים בכל ראש ובעומק החדירה.

 

ב. הבדיקה: מהנסיון שהצטבר במעבדה התברר שהדרך היעילה ביותר היא בדיקה תחת (או מול) מנורת שולחן (עדיף מנורה פלורוסנטית, שאינה מסנוורת). חשוב להדגיש שקשה לזהות את זחלי התריפס ללא נסיון.

 

ג. עומק החדירה: עומק החדירה של החרקים משתנה מעונה לעונה ומכרוב לכרוב. ככלל, רוב הכרובים נגועים לפחות עד שיכבה 4, וחלק ניכר מהם נגוע עד שיכבה 7. (כבר פירטנו את הנושא הזה בחוברת הקודמת, ושם עמדנו על כך שמצאנו שעומק החדירה גדול יותר דווקא בכרוב האדום. כמו כן התברר שבכרובים צפופים ומוצקים עומק החדירה קטן יותר). לעיתים רחוקות מוצאים נגיעות באיזור הלב של הכרוב, למרות שיש סביבו מספר גדול של שכבות נקיות לגמרי.

            מניתוחים סטטיסטיים של תוצאות הבדיקה התגלה דבר מעניין: בכרוב הלבן מצאנו 63 ראשי כרוב שבהם נמצאו 2 שכבות רצופות נקיות (שכבות 4-5). רק ב3- מהם מצאנו נגיעות בעלה פנימי יותר. לאחר מכן אותרו 42 ראשי כרוב שבהם נמצאו 3 שכבות נקיות ברציפות. רק ב1- מהם מצאנו נגיעות בעלה פנימי יותר. לעומת זאת, בכרוב האדום, גם כשמצאנו 2 שכבות נקיות (4-5) וגם כשמצאנו 3 שכבות נקיות - לא נמצאה נגיעות בעלים היותר פנימיים.

 

ד. השטיפה: בניגוד לחרקים המצויים בחסה, החרקים הנמצאים בכרוב לא מושפעים ע"י מי-חומץ, מלח או סבון. להשריה במי מלח (כף מלח בליטר מים) יש אפקט אחר: התמיסה מרככת את העלה ומיישרת את הקפלים, וע"י כך השטיפה שלו היא הרבה יותר יעילה. הדרך הזאת יכולה להיות מתאימה בכרוב המיועד לבישול. ניתן להשיג אפקט דומה על ידי בישול לזמן קצר, עד שהעלה מתרכך.

            מכיון שהתריפסים וזחלי התריפס אינם נדבקים לעלים, הם יורדים בזרם מים חזק הנוגע בהם. צריך רק לתת את הדעת על כך שיש לאותם חרקים נטיה להתרכז יותר בתוך הקפלים ושם הם מוגנים יותר מזרם המים. לכן, כדי שהשטיפה תהיה יעילה, צריך להקפיד מאד על כך שזרם המים יגיע לכל מקום. שפשוף קל (או "ליטוף") של העלה ביד תוך כדי השטיפה מגביר את היעילות של הניקוי.

 

ה. מסקנות: מכל האמור יוצא שאם ננקוט את הפעולות הבאות נגיע למצב שבו הסבירות להימצאות של חרקים בכרוב היא נמוכה מאד:

            1. להסיר את שלוש השכבות החיצוניות ולזרוק אותן ללא בדיקה (שיכבה = זוג עלים המקיף את הכרוב משני הצדדים).

            2. את שלוש השכבות הבאות אפשר לבדוק בצורה יסודית ולראות אם יש בהם חרקים או סימני חרקים. אם מוצאים חרקים באחת השכבות, בודקים שיכבה נוספת עד שמגיעים למצב של 2 או 3 שכבות רצופות הן נקיות.

            3. לשטוף תחת זרם מים חזק את העלים שנבדקו ועוד מספר שכבות נוספות, תוך הקפדה שהזרם יגיע לכל הקפלים.

            4. לאחר טיפול זה, ישנה סבירות נמוכה מאד להימצאות חרקים.

 

* * *

השאלות ההלכתיות

לאור זה נדרש לתת את דעת על השאלות הבאות מבחינה הלכתית:

1. האם חיוב הבדיקה הוא להגיע לנקיות מוחלטת או שניתן  לסמוך על טיפול המועיל עפ"י רוב?

2. איך אנו מגדירים "מיעוט מצוי"? האם ניתן לדון על כל שיכבה בנפרד ולומר שבאותן שכבות שבהן הנגיעות נדירה אין חובת בדיקה, או שחיוב הבדיקה חל על כל הכרוב כיחידה אחת?

3. האם ניתן להסתמך על בדיקת שכבות חיצוניות במקום שאין וודאות שאין אחריהן נגיעות?

4. האם ניתן לסמוך על מציאת שלוש שכבות נקיות כדי להתיר את השאר מכוח "חזקה"?

            הבירורים ההלכתיים יתפרסמו אי"ה בחוברת הבאה (מס' 10).