הרה"ג יעקב אריאל שליט"א

 

מלח שנמצאו בו תולעים*

 

    הצגת הבעיה

    בעלת בית הכינה את כל תבשיליה לחג השבועות ולשבת, ואח"כ מצאה 4-5 תולעים במלח שבו השתמשה. מה דינם של כל התבשילים שבישלה?

 

    א. אם מחזיקים איסור ממקום למקום

    נאמר בשו"ע (או"ח סי' תסז סעי' יא):

"אם נמצאת חיטה בקועה בעיסה או במצה אפויה - יסיר ממנה כדי נטילת מקום, והשאר מותר. ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה..."

    וכתב הרמ"א (הג"ה שם):

"וכן נוהגין תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה החיטה, ומתירים את האחרות... ואמרינן "כאן נמצאת כאן היתה". ואם נמצאת בעיסה, אוסרין כל העיסה."

    המג"א (ס"ק טז) כתב, שאף שאין מחזיקין ממקום למקום - מחזיקים איסור מזמן לזמן. לכן מי שהיתה בידו עיסה, וחתך ממנה כמה חתיכות, ובמצה אחת נמצאה חיטה - כל המצות מאותה עיסה אסורות, דאמרינן שמא היתה באותה עיסה קודם שחתכה לחתיכות[1]. והב"ח (ד"ה ומ"ש ולא נהירא, מובא במשנ"ב ס"ק מט) חולק על המג"א, ומתיר משום ספק ספיקא: ספק שמא עתה נפלה; ואת"ל נפלה מקודם - שמא לא נתחמצה. אך בנד"ד לא שייך לומר ספק ספיקא כזה, שהרי אם היו תולעים במלח הן אסורות בוודאות. וא"כ לכאורה יש לאסור את התבשיל מחמת שמוחזק בתולעים.

    אך אין כאן ודאות גמורה אלא רק ספק. ובמקרה דומה כתב הט"ז (יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז):

"מעשה בחג השבועות שעשו הנשים כמעט של כל העיר לחמים... עם ראזינק"ש (צימוקים). ואשה אחת בדקה רוזינ"י שלה, ונמצאו בה מילבי"ן (תולעים). וכולן קנו ממקום אחד..."

    והט"ז התיר את הלחמים של יתר בני העיר מכוח ספק ספיקא: ספק אם היו תולעים גם בלחמים האחרים, ואת"ל היו - ספק אם נימוחו באפיה ונתבטלו.

    והש"ך (נקה"כ שם) חלק עליו משום שאין כאן ספק שקול, כי צימוקים הם דבר שדרכו להתליע, ואינו ספק. ויש לומר בדעתו שהכלל "כאן נמצא כאן היה" ו"אין מחזיקין איסור ממקום למקום" הוא רק בדבר לא מצוי, כמו גרגיר חיטה בפסח, אך בדבר המצוי - חוששין ומחזיקין ממקום למקום. ואם היו כנים דברינו, היה אפשר להקל בנד"ד, משום שהמלח אינו מוחזק בדרך כלל בתולעים, וזו תופעה נדירה.

    מיהו הפוסקים חילקו באופן אחר: עיין פת"ש (יו"ד סי' פד ס"ק ז) שכתב בשם החוות יאיר (סי' קט) שיש לחלק בין חיטה שנפלה מבחוץ, לבין תולעים שנוצרו מבפנים. בתולעים שנוצרים בפרי - לא שייך לומר "כאן נמצאו כאן היו"; וכיון שמוצאים תולעים בצימוק אחד, מסתבר שהם נמצאים גם בצימוקים האחרים. מה שא"כ בחיטים שנפלו לתבשיל, אמרינן "כאן נמצא כאן היה". ולדבריו גם בנד"ד, שהתולעים נמצאו במלח, יש לומר שלא אמרינן "כאן נמצאו כאן היו", ויש לחוש שמא התולעים נפלו גם לתוך התבשיל.

    אך יש לומר, שמכיון שדבר נדיר הוא שתולעים נוצרות במלח, מסתבר שלא נוצרו מן המלח, אלא היו בכלי, והדבר דומה יותר לחיטה שנפלה לתבשיל. מאידך, מקרה זה לא דומה לגמרי לחיטה שבודאי נפלה מבחוץ, שכן בנד"ב, התולעים היו בכלי המלא במלח, וייתכן שדינם כנוצרו מבפנים, וצ"ע.

    עכ"פ נראה שלפחות ספק יש כאן, וחזי לאצטרופי. בפרט שגם דעת הט"ז לא נדחתה לגמרי, למרות שרוב הפוסקים חלקו עליו. ואכן הפרי תואר (ס"ק כא) נקט להלכה כדברי הט"ז, וכן הדרכ"ת (ס"ק קלה) הביא כמה אחרונים שפסקו כדעת הט"ז. והביא את דברי החתם סופר (בהגהותיו ליו"ד, מהדורא בתרא) שצירף את דעתו כסניף לקולא.

 

    ב. האם תולעים אלו נחשבות ל"פירשו"

    הנה תולעים הנמצאות בתוך כלי נחשבות לתולעים שלא פירשו, ומותרות (שו"ע יו"ד סי' פד סעי' א). וצ"ע אם לקיחת המלח מתוך השקית בכפית או ביד ושפיכתו לתוך התבשיל נחשבת לפרישה. ועי' ש"ך (ס"ק ד) שכתב שגם בהעברה מכלי לכלי נחשב שעדיין התולעת לא פירשה, אבל מבור לכלי נחשב "פירש". וצ"ע מה דין לקיחת המלח מהשקית לכפית. ומסתבר שמהשקית לכפית דמי למכלי לכלי, אך מהשקית ליד, צ"ע. ועוד צ"ע אם דין זה נאמר גם במלח. דבשלמא מים, היינו רביתייהו. דכיון דדרך מים לכונסם בכלים, א"כ כל מה שבתוך הכלי היינו רביתייהו. אך מלח, שאפשר להחזיקו גם על האדמה ללא כלי, יתכן שבכלי לאו היינו רביתייהו.

    ועיין ערוה"ש (סי' פד סעי' מג) שהכריע כהמחמירים בקמח, שאמרו שבדופן הכלי מפנים לא אמרינן דהיינו רביתייהו, אעפ"כ יתכן שהדבר ספק וא"כ אפשר לצרף הספק כסניף לקולא.

 

    ג. האם התולעים נימוחו ע"י הבישול

    הט"ז, במעשה דחג השבועות (הובא לעיל אות א), צירף עוד סניף להקל, שמא התולעים נימוחו באפיה. וחלקו עליו הפר"ח (ס"ק לג) והש"ך (נקה"כ שם).

    ועיין בינת אדם (כלל לח ס"ק נב) שכתב שייתכן שהתולעים נשרפות באש שבתנור, אך כשהן בתוך הלחם - אינן נשרפות. ובתבשיל יש לומר דק"ו הוא שאינן נשרפות, ועינינו הרואות שמוצאים תולעים גם בתבשיל שנתבשל. מיהו יתכן שיש תולעים הנימוחות בתבשיל. ועיין דרכ"ת (ס"ק קלא) שהביא מחלוקת פוסקים אם אפשר לצרף את הספק שמא נימוחו כסניף לספיקות אחרים.

 

    סיכום

    נראה לענ"ד שהסברה הראשונה היא העיקר, שמכיון שמלח אינו מוחזק בדרך כלל בתולעים, כנראה התולעים באו מהכלי. וא"כ אפשר לומר שכשלקחו מלח לא נטלו בהכרח גם תולעים, ו"כאן נמצאו כאן היו", ו"אין מחזיקין ממקום למקום". וכסניף נוסף יש להביא את הספק השני שעוררנו, שמא מצב זה לא נחשב ל"פירש". וגם הסניף השלישי, שמא נימוח, אע"פ שהוא קלוש, ניתן להוסיף גם אותו על בסיס הסברה הראשונה.

    ולכן יבדקו את התבשיל עד כמה שידם מגעת, אם יש בו תולעים. ואם אין - כנראה שלא היו או שנימוחו. ובגלל הפסד וצורך שמחת יו"ט נראה שיש להקל.