הרב יהודה זולדן

 

הקדשת ביכורים בזמן הזה

 

    נאמר במשנה במסכת שקלים (פ"ח מ"ח): "השקלים והביכורים אין נוהגים אלא בפני הבית". כך גם נאמר במשנה במסכת ביכורים (פ"ב מ"ג): "... והביכורים אינם אלא בשבעה מינים, ובפני הבית". מקור הדין הוא מהפסוק: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א-לוהיך" (שמות כג יט; לד כו). מאחר שכיום אין בית, יש לשאול מה הדין במי שלוקח בזמן הזה את ראשית פירותיו, ומייעד אותם כביכורים, האם חלה בהם קדושה? ואם כן, כיצד יש לנהוג בהם?

    ובהמשך המשנה נאמר:

"המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש. ר' שמעון אומר: האומר ביכורים קודש, אינם קודש."

    ניתן לראות במחלוקת שבמשנה זו מחלוקת בשאלה שהצבנו לעיל. בביאור משנה זו, ובפסק ההלכה, מצינו מספר דעות במפרשים, ונבררם אחת לאחת.

 

    א. שיטת ר' עובדיה מברטנורא

    ביכורים אינן קודש - כיון שכתיב בהו: "תביא בית ה' א-להיך", אפילו הפרישן, בדיעבד לא קדשי, ואין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית... והלכה כר' שמעון.

    כך גם מפרשים קרבן העדה ותקלין חדתין (לירושלמי שקלים פ"ח ה"ח), וכן משמע גם באוצר הגאונים (מגילה עמ' (17. לפירושם, המחלוקת היא מה מעמד הפירות, כשייעדו אותם לביכורים בזמן הזה: האם חלה בהם קדושה או לא? לדעת חכמים חלה בהם קדושה, ויצטרכו להירקב (ריבב"ן שם); ולדעת ר"ש, מאחר שאין בית, לא חלה בהם קדושה, והפירות חולין. לפי הרע"ב הלכה כר' שמעון.

 

    ב. שיטת הרמב"ם

    כתב הרמב"ם (בפירוש המשנה כאן):"ואמרו המקדיש שקלים ובכורים, הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית, והלכה כר' שמעון". כך גם כתב בהלכות ערכין (פ"ו הט"ז): "המקדיש שקלו לבדק הבית, הרי זה קודש; הקדיש ביכורים לבדק הבית, אינן קודש". כך גם פירש המאירי בגמרא מסכת שקלים. מדברי הרמב"ם הללו משמע, שהוא לא ביאר את המשנה כאילו היא עוסקת בהקדשת ביכורים בזמן הזה, אלא כמחלוקת בין חכמים ור"ש בזמן הבית. נושא המחלוקת הוא, מה דין הפירות כשהמקדיש שינה את ייעודם. פירות ביכורים ניתנים לכהן, ואילו כאן הקדישם לבדק הבית (עי' בחזון איש זרעים ליקוטים סי' ח ס"ק ד בסופו).

    מה תהיה עמדתו של הרמב"ם בשאלתנו. אדם שמקדיש בזמן הזה פירות לביכורים, האם חלה בהם קדושה או לא? אמנם הרמב"ם בעצמו פוסק בהלכות ביכורים (פ"ב ה"א) שהביכורים נוהגים רק בפני הבית, אך עדיין לא יהיה ניתן ללמוד מכאן, מה תהיה עמדתו בענין המקדיש בזמן הזה. נשיב על שאלה זו רק לאחר שנבאר שיטה נוספת, ודרכה אולי יהיה ניתן להבין את שיטת הרמב"ם.

 

    ג. שיטת התוספות

    בגמרא במכות (יט ע"א) ישנו דיון ביחס להלכה בהלכות ביכורים, (לא ניכנס כאן לסוגיה עצמה). התוס' (ד"ה מה) אומרים שמדובר "בביכורים שהופרשו בפני חורבן הבית (צ"ל - לפני חורבן הבית: רש"ש), דאם הופרשו לאחר הבית אינן קדושים כלל וחולין הם, דתנן בביכורים (פ"ב מ"ג): יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים; שהתרומה והמעשר יש אוסרין, ויש להם שיעור, ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית, ובכורים אינם אלא בשבעה מינים, ובפני הבית".

    באופן פשוט יוצא שאף התוספות פסקו כדעת ר' שמעון, שהמקדיש בכורים בזמן הזה, אינם קודש, וחולין הם. אולם דברי התוספות קשים:

    1. מדוע לא הביאו התוספות ראיה לדבריהם מהמשנה בשקלים, בה קובע ר' שמעון שהאומר ביכורים קודש - אינן קודש? (וכפי שמבאר באופן פשוט הרע"ב).

    2. מהי בכלל ההוכחה של התוספות מהמשנה בביכורים? לעיל ציינו שברור לכל שחייבים להפריש ביכורים רק כשיש בית. הדיון שאנו עוסקים בו הוא, מה דין המפריש בזמן הזה, האם חלה קדושה בפירות או לא. התוספות סבורים שאם הפריש בזמן הזה (לאחר החורבן כלשונם), הפירות אינם קודש, אלא חולין. אך כיצד ניתן ללמוד דין זה מהמשנה בביכורים? הלא בכך כולם מסכימים שהביכורים נוהגים רק בפני הבית, כל המחלוקת היא מה דין המקדיש בזמן הזה, ובמשנה בביכורים אין כל תשובה לכך.

    לפי הערוך לנר, התוס' סוברים כמו הרמב"ם בפירוש המשנה בשקלים, דהיינו שהמשנה עוסקת בדין מקדיש ביכורים בזמן הבית, ולכן לא יכלו להביא הוכחה מדעתו של ר' שמעון שם. יתכן שלפי זה יצא, שמשמעות המשנה בביכורים, האומרת שביכורים נוהגים רק בפני הבית, הוא לא רק ללמד את צד החיוב - שביכורים נוהגים רק בפני הבית - אלא גם את המשמעות ההפוכה, דהיינו שבזמן שאין בית אי אפשר להחיל קדושה בפירות, מאחר ואין בית. לפי"ז ברור כיצד למדו התוס' דין זה מהמשנה בביכורים, וממילא גם ברורה דעת הרמב"ם בענין, וכאמור מחלוקת ר' שמעון וחכמים אינה נוגעת לענייננו.

    הרב קוק נשאל (משפט כהן סי' נז) כיצד יש להתייחס למנהיגי "הקרן הקיימת" הדורשים להביא ביכורים לטובתה, האם יש בזה איסור של הקדשת ביכורים*. לאחר שמביא את דברי המשנה בשקלים, ופירוש הרע"ב שם, מביא הרב קוק את דברי הרמב"ם, וכותב שיש מקום לומר בדעת הרמב"ם, שהשם חל לחומרא לגבי האיסור, וחלה קדושה בפירות. דברים אלו הם בניגוד למה שהסברנו לעיל עפ"י דברי הערוך לנר. למסקנה, כותב הרב קוק שאין להחיל קדושה בפירות אף בדיעבד, מאחר שידוע שפירות אלו הם לשם הקק"ל ולגאולת הארץ.

    הרב קוק ממשיך ואומר שיש לדון אותם לכף זכות, עפ"י דברי הגמרא בכתובות (קה ע"ב). בגמרא שם מסופר שפלוני הביא לרב ענן "כנתא דגילדני דבי גילי" (רש"י - דגים קטנים). אמר לו רב ענן, מדוע הינך מביא לי מתנה? אמר לו אותו אדם, יש לי דיון משפטי אצלך. לא רצה רב ענן לקבל ממנו את המתנה, ואמר לו שהוא פוסל את עצמו מלדון את דינו. אמר לו אותו אדם, אני אינני צריך שתדון אותי, אבל תקבל את המתנה, ואל תמנע ממני להקריב ביכורים, שנאמר "ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים, עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו" (מלכים ב, ד מב). וכי אלישע אוכל ביכורים הוא? אלא לומר לך, כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים. אמר לו רב ענן, בתחילה לא רציתי לקבל ממך, אבל לאחר שאמרת לי טעם למתנה, אקבל. (דברי הגמרא מתורגמים מארמית לעברית).

    מסיק הרב קוק מגמרא זו, שרב ענן בכלל לא חשש לקדושת ביכורים, משום שברורה היתה כוונת אותו אדם לתת מתנה לתלמיד חכם. אך שם היה זה דבר שאינו ראוי לביכורים, כי מדובר בדגים קטנים, וייתכן שאם היו פירות משבעת המינים, אולי היה חושש לזה עכ"פ לכתחילה, או שהיה מעיר לאותו פלוני שלא יאמר כך. מכאן משמע, שבמקום שיש הוכחה גמורה על הענין, אין כאן בית מיחוש. גם אצל אלישע לא נאמר בלשון ביכורים ממש. לכן מסיים שם הרב קוק את תשובתו ואמר, שבמקום שאפשר למנוע מלומר על הפירות שהם ביכורים, טוב להמנע מכך; אבל ודאי שאין בפירות הללו שום קדושה (לדברי הרב קוק הסכים גם הרב עוזיאל בספרו משפטי עוזיאל, מהדו"ת יו"ד סי' ק).

    מדברי הגמרא שם ניתן להביא הוכחה נוספת לדברי הרב קוק הסובר, שבמקום שברור שאין מתכוונים להביא ביכורים, אין בהם קדושה כלל. הגמרא שם מספרת שאותו אדם הביא לרב ענן דגים, שהם בכלל לא ראויים לביכורים. אך גם אם היה מביא משבעת המינים לא היו אלו ביכורים ממש, מפני שרב ענן לא היה בארץ ישראל אלא בבבל, ובכלל לא היה כהן, וברור אם כן שאותו אדם לא התכוון להביא ביכורים ממש. זו גם היתה הוכחתו של אותו אדם מהסיפור על אלישע, שהרי אלישע לא היה כהן אלא משבט גד (ולשיטת רש"י שם), ואף אם היה כהן, אלישע היה בשומרון (הרש"ש שם מדייק שמסדר הכתובים אלישע היה אז בגלגל), ואין ביכורים נאכלים מחוץ לחומה, "ובמקומו לא היה מקדש, ולא מזבח, ולא כהן גדול" (עפ"י סדר אליהו זוטא, מופיע בדברי התוספות שם ד"ה וכי). מכאן ברור, שבמקום שידוע שאין מתכוונים להביא את הפירות כביכורים, מחמת מניעות שונות, אין להחשיבם כביכורים.

 

    יתכן אולי לומר שזו גם שורש המחלוקת בין רבנן ור' שמעון, מה יהיה הדין כשמפרישים ביכורים, אך אי אפשר להקריב אותם מחמת מניעות שונות? לדעת רבנן, מאחר שהקדיש ביכורים, אע"פ שבאמת א"א להקריב אותם בגלל סיבות שונות (הפירות אינם ראויים, אין שם כהן, אין ביהמ"ק וכדו'), אין קדושה חלה בהם. הנפקא מינה היא כמובן גם בזמן שבית המקדש קיים. כשאי אפשר להקריב מחמת שהפירות לא ראויים.

    אם נכון הסברנו, הרי שזו כוונת הרמב"ם בהבנת המשנה ובפסקו בהלכות ערכין. הרמב"ם כתב "הקדיש ביכורים לבדק הבית, אינן קודש". ולפי דברינו, הסיבה לכך שאינן קודש היא, מפני שביכורים כאילו לא ניתן לממש, מאחר שאין מקריבים ביכורים לבדק הבית אלא הם ניתנים לכהן. פירות נתפסים בקדושת ביכורים, רק שאי אפשר לממש את הקרבתם. לפי זה יהיה ברור מה תשובת הרמב"ם בנדוננו. מאחר שאי אפשר כיום להקריב ביכורים כי אין בית מקדש, אין נתפסת בהם קדושה, וכדעת ר' שמעון. (בענין הקק"ל אפשר להוסיף שמדובר בפירות שהם לא משבעת המינים, ואף לא ביכרו ראשונה, ואין נתפסת בהם קדושה כלל).

 

    ד. שיטת המנחת חינוך

    המנחת חינוך דן בסוגיה זו כמה פעמים, ובדבריו ישנם קשיים: המנ"ח (מצוה צא) מביא את הרע"ב הפוסק כר' שמעון ומדייק שהרמב"ם לא גילה דעתו בזה ונשאר בצ"ע (וכ"כ במצוה קה). אך במקום אחר (מצוה תמט) כותב המנ"ח:

"מבואר בסוף שקלים, "המקדיש ביכורים, הרי זה קודש, ר"ש אומר אינו קודש" ועי' ברע"ב. ובוודאי הלכה כתנא קמא. אם כן האידנא אינו נאכל, אבל הלאו נוהג, כמו מע"ש בזה"ז. אך הרמב"ם פירש פירוש אחר במשנה שם, וגם התוספות במכות דף י"ט ע"א כתבו שהאידנא ביכורים חולין. "

    מדברי המנחת חינוך יוצא שעל אף שציין שהרע"ב והתוספות פסקו להלכה כר' שמעון, בכל זאת אומר הוא שבוודאי הלכה כתנא קמא. זהו פסק הלכה שונה מכל הראשונים שציינו עד עכשיו, ולפי הפשט שהסברנו ברמב"ם. פוסק יחידי מהראשונים שפוסק כתנא קמא זהו הראב"ן, וכן כתב (סי' נ):

"וביכורים דבעו הנחה לפני המזבח וליכא מזבח, לא מפרש להו כלל, דלא לייתי בהו לידי תקלה, דלאו בני פדייה נינהו, ובעי לשהיינהו עד שיירקבו. "

    ומ"מ רוב הראשונים לא פסקו כך.

 

    סיכום

    רוב הפוסקים סוברים שאדם המייעד פירות משבעת המינים הגדלים ברשותו ומקדישם לביכורים, לא חלה בהם קדושה והם חולין לכל דבר. אלא שמן הראוי שלא לעשות כן ושלא להקדיש פירות לביכורים בזמן שאין בית המקדש קיים.