הרב יגאל קמינצקי – דבר המכון

 

לחנוכת משכנו החדש של מכון התורה והארץ

 

    "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". האוהל מסמל מקום מגורים ארעי ורעוע כשהמשכן ביחס אליו נחשב ליציב וקבוע יותר. (ע"כ יעקב שהוא סמל לסבלותיהם לצרותיהם ולגלותם של ישראל, נסמך בפסוק לאוהל וישראל המסמל יותר שררה וזקיפות קומה וחוסן ויציבות נסמך למשכן.)

    היתרונות של המשכן ברורים. הקביעות והיציבות מאפשרים לפעול באופן מאורגן ומסודר ועקבי, אך בזה גם טמון החסרון בשל העובדה שהם עלולים להכניס את האדם לשגרה ולמצב סטטי, ולשקיטה על השמרים. חסרונותיו של האוהל, בשל היותו פרוץ ודל, ידועים, אך דווקא הם מחייבים את האדם למקוריות, יצירתיות, מחשבה פוריה ודינמיות.

    בלעם מתפעם מן העובדה שעם ישראל, הן בקביעותו והן בארעיותו, הנו במיטבו. "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

    כעין זה אנו מוצאים אצל דוד המלך. "אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו". מצד אחד, דוד מבקש מה' להיות קבוע בביתו, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" ומצד שני, להישאר אורח. "ולבקר בהיכלו". הוא מבקש מה' לעובדו מתוך בטחון, שקט ומרגוע של בעה"ב יחד עם החדשנות וההתפעמות של האורח.

    משכנו של "מכון התורה והארץ" היה עד היום זמני וארעי. ממבנה שכור בנווה דקלים לקראוונים בחוות כפר דרום. ארעיות זו, למרות שהיתה מלווה בקשיים לא מבוטלים, לא פגעה בפעילותו העניפה של המכון בכל המגוון הרחב של אותן מצוות הקשורות לאדמת ארצנו. להיפך, תקופה זו היתה מלווה ביצירה, פריחה רוחנית ועבודה מאומצת, תוך הצלחות בלתי מבוטלות בס"ד. "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם" "מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, א"ל הקב"ה לישראל:אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה"(ויק"ר כ"ה). גם אנו השתדלנו לעסוק במטע תחילה. ואף זכינו לנאמר במדרש "למה נמשלו ישראל כנטיעה שכשם ששורשיו של אילן משתרשים לכל מקום כך דברי חכמים". (במד"ר י"ד). זכינו ב"ה שקולו של המכון, תורתו, פסקיו, חדושיו ופועלו הגיעו למרחוק ונתקבלו ברצון ובשמחה. נתפלל שרוחב הדעת במשכננו החדש רק יוסיף עוז, אומץ וכוח למהלך התפתחותו של המכון.

    עם חנוכת משכננו החדש נסתפקתי האם לברך ברכת "מציב גבול אלמנה". הגמ' (ברכות נ"ח ע"ב) אומרת: "הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה." הרי"ף מסביר שהכוונה לבתי כנסת. יתכן שהבין שבתי ישראל הכוונה לבתים השייכים והמשמשים את כלל ישראל ובתי כנסיות עונים להגדרה זו. יתכן גם שהבין שהסמל להיותנו "נשואים" לקב"ה היא התורה הנלמדת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שכשהם חרבים אנו כאלמנה ובבניינם אנו מברכים "ברוך מציב גבול אלמנה". הב"י הבין שכוונת הגמרא היא לברך ברכה זו על בתי  ישראל מיושבים כלומר בלא שטן ובלא פגע רע. ומסביר שהכוונה היא לבתי עשירי ישראל כשהן בתוקפן ובגבורתן, וצ"ל שאין הכוונה בתי עשירים בדווקא אלא הכוונה לבתים גדולים ויפים כשל עשירים. רש"י מסביר: "בתי ישראל בישובן כגון בישוב בית שני". ועפי"ז מפרש הב"י שדווקא בא"י ובזמן הבית, שאז שייך לומר "מציב גבול אלמנה" כשהכוונה היא לעם ישראל שגלה מארצו (והרי הוא כאלמנה שחרב עליה ביתה עם מות בעלה) ועתה שב לבנות את ביתו בא"י. ומה שכתב בית שני הכוונה כמו שכתב רש"י כגון בית שני כשהכוונה היא שעוסקים בבנין שלאחר חורבן.

    עפ"י הדברים הנ"ל היה מקום לומר שיש לברך על משכננו החדש הגדול והמפואר הנבנה על החווה החרבה של כפר דרום ההסטורית, ומשמש מקום תורה שמעינותיו נפוצים החוצה, אלא שלצערנו לאחר הכנסת צבא זר לאזורנו, אחיזתנו השלטונית במקום זה נחלשה מאד וספק אם נתקיימה בנו כאן ההגדרה: "כשהם בתוקפן ובגבורתן".

    יה"ר שנזכה בע"ה שבניין גדול ויפה זה יסמל את חידוש אחיזתנו המלאה בכל חבלי א"י בכלל ובחבל ארץ זה בפרט, ונוכל לברך לכתחילה בשם ובמלכות ומתוך תוקף וגבורה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה.