הרב אהוד אחיטוב

 

זמן הפרשת תרו"מ בתמרים

 

    הצגת הבעיה

    בעונה זו מצויים בשוק פירות תמר צהובים. מקובל להניח אותם בהקפאה למשך זמן מה, ואח"כ להפשיר אותם, כדי שיבחילו. וא"כ יש לשאול מתי יש להפריש מהם תרו"מ? לפני ההבחלה או לאחריה?

 

    א. "עונת המעשרות" של התמרים

    השלב שבו מתחייבים הפירות בתרו"מ נקרא "עונת המעשרות", וכפי שפסק הרמב"ם (מעשר פ"ב ה"ג):

"פירות שאינן ראויות לאכילה בקטנן כגון הבוסר וכיוצא בו" אינן חייבין במעשרות עד שיגדילו וייעשו אוכל... וזוהי עונת המעשרות..."

    פירות אלו יישארו פטורים אף אם יכשירו אותם לאכילה על ידי בישול[1].

    בענין עונת המעשרות של התמרים נאמר במשנה (מעשרות פ"א מ"ב):

"מאימתי הפירות חייבים במעשרות... התמרים משיטילו שאור... "

    ונחלקו המפרשים (שם) אם הכוונה שיתחילו לתפוח כשאור (רמב"ם שם) או שיתחילו ליעשות בהם סדקים (רא"ש ורע"ב שם). ויש לברר מהי המשמעות המעשית של שלב זה. הירושלמי (שם פ"א ה"ב) הביא מחלוקת בדבר והסיק: "משישטחם ויהיו יפות לאכילה". אמנם דברי הירושלמי יותר מוגדרים מבחינה מעשית, אך משמע מהם  שעונת המעשרות של התמרים היא רק לאחר תלישת הפרי, דבר הנוגד את כל הדוגמאות שהובאו במשנה קודם לכן. וודאי שלא ניתן לבאר כך בשיטת הרמב"ם, שהרי הובאו בדבריו שתי הגדרות עקרוניות:

    א. ש"יגדילו וייעשו אוכל".

    ב. "משיגיעו הפירות להזרע ולצמוח" (רמב"ם הל' מעשר פ"ב ה"ג וה"ה)[2].

    מיד לאחר מכן כתב: "התמרים משיתפחו כשאור". כשלדעתו "עונת המעשרות" בכל הפירות היא שלב בגידול או לכל המאוחר בתחילת ההבשלה על העץ[3].

    וצריך לומר שפשט הירושלמי הוא ש"ייעשו כשאור" הוא שלב בגידול עצמו, רק שניתן לאבחן זאת ביכולת ההבשלה של התמר. כך שאם הם הבשילו, ודאי שהגדיד נעשה לאחר "עונת המעשרות", שאל"כ, הם לא היו יכולים להבשיל[4].

    גם בימינו, שגדיד התמרים נעשה בחלק מהזנים בשלבים מוקדמים יחסית, לפני שהתמרים מבחילים ועודם בצבעים בהירים יותר (בזן אחד כשהתמרים צהובים, ובחלק מהזנים כשהם אדומים או ורודים), כבר הסתיים הגידול על העץ ורק חסרה ההבשלה. וכשהיא נעשית בצורה מלאכותית היא נקראת "הבחלה"[5].

 

    ב. הבחלה כ"גמר מלאכה"

    במשנה (מעשרות פ"ב מ"ה) מובא תיאור של "גמר המלאכה" בחלק מהפירות והירקות.  להגדרה זו מספר השלכות מעשיות:

א. איסור להפריש תרו"מ קודם "גמר מלאכה"[6].

ב. קנה פירות מנכרי וישראל גמר את מלאכתם, חייב בהפרשת תרו"מ[7].

ג. קודם "גמר המלאכה" ניתן לאכול מהפירות אכילת עראי[8].

    ודנו הפוסקים מהי ההגדרה העקרונית של "גמר מלאכה"[9]. לדעת חלק מהפוסקים הגדרת "גמר מלאכה" היא גמר מלאכת השדה דהיינו הקטיף וההכנסה של הפירות לארגזים וכדו'[10]. מאידך יש החולקים ואומרים שאף לאחר גמר המלאכות שבשדה, כל זמן שהפרי עדיין לא הוכשר לאכילה ע"י הדחק, אין זה נחשב "גמר מלאכה"[11].

    מה שמוגדר כיום כ"הבחלה" הוא בעצם זירוז הבשלה טבעית, תוך ניצול חומר כימי (אתילן) הקיים בפרי עצמו. הדיון לגבי השפעתה של "ההבחלה" לגבי "גמר מלאכה" התעורר אודות הבננות שעוברות אף הן תהליך זה. דעת הגרי"פ גרוסברג זצ"ל היא שפעולה זו היא גמר המלאכה[12]. ודעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל היא ש"הבחלה" כמוה כבישול ירקות שנגמרה מלאכתם לשם הכשרתם לאכילה[13].

    למעשה, התמרים המשווקים בעודם צהובים, הם בדרך כלל מזן "ברי"[14] הראוי להיאכל כבר לאחר הגדיד אף ללא הבחלה, והדבר אף מקובל בקרב עדות שונות. משום כך ודאי שנגמרה מלאכתם לפני הקנייה, וניתן להפריש מהם תרו"מ קודם ה"הבחלה".