הרב יואל פרידמן

 

ספק מעשר עני בעגבניות (תגובה)

 

    הרב עזריאל אריאל ("אמונת עתיך" חוב' 12 עמ' 19) הכריע שיש לתת מעשר עני בעגבניות שיש לגביהן ספק מצד זה שגמר הפרי שלהן היה לפני ר"ה, והלקיטה היתה בוודאי לאחר ר"ה.

    ההכרעה לחומרא מתבססת על דעת הגר"א, שבמקרה הנידון יש ודאי חזקת חיוב ואין ספק על חובתו במעשר, ובמקרה זה נאמר בגמ' (חולין קלד ע"ב) שמחמירים בספק שנא' "עני ורש הצדיקו - צדק משלך ותן לו". בנוסף, לדעת הרמב"ם והשו"ע השלב הקובע בירקות הוא לקיטה, ועגבניות אלו נלקטו לאחר ר"ה.

    ויש להעיר על דבריו, שעדיין מידי ספיקא לא נפקא, כי הרבה מן הראשונים סוברים שהשלב הקובע בירק הוא גמר פרי ולא לקיטה (עי' "אמונת עתיך" שם הע' 2), והשאלה הבסיסית היא האם גם במעשר עני מחמירים בספקות.

    אך כידוע פשטות הרמב"ם, גם בהלכה (הל' מע"ש פ"א הי"א) וגם בפירוש המשנה (מכשירין פ"ב מי"א) היא שאין חובת נתינה במקום ספק. וז"ל הרמב"ם בהלכה: "וכן פירות שהן ספק אם פירות שניה הם או פירות שלישית - מפריש מהן מעשר שני". ואמנם הקשו האחרונים סתירה מדברי הרמב"ם (שם ה"ז) שפסק בהקשר לצלף שיש להפריש מעשר שני וגם לתת מעשר עני. ותירץ החזו"א (שביעית סי' ז ס"ק טו) שיש להבדיל בין ספיקא דדינא לבין ספק בתערובות: שבספיקא דדינא חייב מפני שיש בו חזקת חיוב ואילו בספק בתערובות החיוב אינו ברור. ונד"ד הוא לכאורה ספיקא דדינא, אם הולכים אחר לקיטה או אחר גמר הפרי.

    אך יעויין בראב"ד שהקשה על הרמב"ם מדוע פסק בצלף כדעת בית שמאי והלא אינה משנה בעוד שבית הלל הוי ודאי אילן? ותירצו בישועות מלכו (קרית ארבע שם) ובערוך השלחן (סי' קיח סעי' יז) שחומרת הרמב"ם בצלף אינה מחמת הספק, ולענין ערלה וכלאים הוי ודאי אילן (כמבואר ברמב"ם הל' כלאים פ"ה ה"כ), אך לענין מעשר חייב גם במעשר עני כי יש לו גם סימני ירק כיון שגדל על כל מים.

    לגבי השאלה, אם יש להחמיר בספקות ולתת מעשר עני, הרמב"ם לא כתב באף מקום שחייב לתת מעשר עני בספק אלא להיפך פטר מעשר עני כדלעיל. ובהל' מתנ"ע (פ"ד ה"ו) לא הביא את המאמר "צדק משלך ותן לו", שהוא לימוד כללי לכל מתנות עניים וצדקה בכללן. לעומת זאת הביא הרמב"ם את המקור המובא בירושלמי בשם רבי שחייב משום "תעזוב", שהוא פסוק מיוחד ללקט, שיכחה ופאה. לפי"ז "אין מקור לחיוב נתינת מע"ע בספק אליבא דהרמב"ם.

    בנוסף, הצפנת פענח מחלק בין מעשר עני בגורן, שחייב גם במקום ספק (ודומה ללשו"פ), לבין מעשר עני בבית, שאינו חייב, מפני שהוי כמוחזק.

    היוצא מכל הנ"ל שאין הכרח לומר כדעת הגר"א שבכל ספיקא דדינא יש להחמיר לתת מעשר עני, וייתכן שהרמב"ם החמיר רק בצלף. ולדעת הצפנת פענח, במעשר עני שבבית אין חובת נתינה בספיקות, וכ"כ המשנה אחרונה (מכשירין שם) בכל מעשר עני, וכן פסק הרי"צ הלוי (ס' חובת גידולי הארץ עמ' קנט).

    ויש להוסיף עוד שתי סברות להקל:

    א. אפילו הראשונים שנוקטים להחמיר בספיקות במעשר עני (וכן משמע בשו"ע יו"ד סי' רנט סעי' ה ובביאור הגר"א שם ס"ק טו), זהו רק כאשר יש חזקת חיוב. וכאמור בספק השנים החזו"א הניח כדבר פשוט שיש חזקת חיוב בגלל שבכל מקרה ישנה חובת הפרשה תרו"מ. ולענ"ד הדבר תלוי במחלוקת שבין הרמב"ם לבין הרמב"ן אם מצוות הפרשה ומצוות הנתינה הן מצוה אחת או שתי מצוות. לדעת הרמב"ן, הסובר שהן שתי מצוות, אפשר לומר שאמנם הוא בוודאי חייב בהפרשת תרו"מ, אך לגבי הנתינה, שהיא מצוה אחרת, אין ודאות על חיובו; ולכן המוציא מחברו עליו הראיה. (ועי' ביאור הגר"א סי' שלא ס"ק קצג-קצד שתמה על הרמב"ם ממעשה דר' עקיבא, אך אפשר לומר שתמיהתו היא רק מדוע אין להפריש מעשר עני, וייתכן שמודה שפטור מן הנתינה.)

    בנוסף, הצפנת פענח (הל' מתנ"ע פ"ו ה"י) דן בשאלה אם כשאומרים "ספק לקט - לקט", משמעות הדבר היא שעדיין הוא ספק שהתורה חייבה את הבעלים לתת את הלקט לעני, או אולי התורה עשתה אותו כוודאי. והנפק"מ היא לגבי תרו"מ: אם נאמר שהוי כוודאי - פטור מתרו"מ, אך אם נאמר שעדיין בספיקו עומד - חייב להפריש. ואם נאמר שהספק במקומו עומד, יתכן שכאשר כל החיוב הוא רק מדרבנן, כמו במעשר עני בזה"ז, נפטור אותו מן הנתינה כדין ספק דרבנן, ובפרט בנד"ד, כשמדובר בעגבניות, שכל חיובם הוא רק מדרבנן. ואולי זוהי סברת החזו"א (שביעית סי' ז ס"ק טז ד"ה ירק) שהקל בירק בספק השנים.

    המסקנה מכל הנ"ל - שאפשר להקל, ואין חובה לתת את מעשר העני בשאלה הנידונה.