הרב יואל פרידמן

 

עיבור השנה בארץ ישראל

 

    הגמ' (ברכות סג ע"א) מספרת ששני דורות לאחר חורבן הבית היו גדולי הדור מעברים את השנה בחו"ל, ועל כך התקוממו חכמי ארץ ישראל. וז"ל הגמ':

"... כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל... וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי; ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם, ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה, ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר: (ישעיהו ב) "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"...

    הסיפור הזה, כפי שהוא מובא בבבלי ובירושלמי (סנהדרין דף ו ע"א) מבטא בצורה חריפה ביותר את ההתנגדות של חכמי ישראל לכך שמאן דהו יעבר את השנה בחו"ל. והשאלה שאנו רוצים לשאול מתוך כך היא כפולה: ראשית, ממה נובעת התנגדות זו של חכמים עד כדי כך שדימו את מי שמעבר את השנה בחו"ל למי שמקריב קרבנות לע"ז ואומר בקול גדול "אין לנו חלק בא-להי ישראל"? שנית, מדוע התנגדות זו היא דווקא בהקשר לעיבור השנה? אנו יכולים לשער שבתי דין שבבבל ודאי החליטו החלטות גורליות ותיקנו תקנות שונות, ולא שמענו תגובה כזו מצד חכמי ארץ ישראל בהקשר לנושאים אחרים! יתר על כן, המקור שהגמ' מביאה לחיוב העיבור בארץ ישראל הוא מהפסוק (ישעיה ב): "כי מציון תצא תורה", וזה הלא עוסק בכל התורה כולה ולאו דווקא בחובת העיבור (ועי' בפירוש שעל הרמב"ם, הל' קידוש החודש פ"א ה"ח).

    נראה לומר שיש לעיבור השנה ייחוד משלו, ודווקא בהקשר לעיבור שמרו חכמי ארץ א"י מכל משמר שישאר בתחום סמכותם ואחריותם הבלעדי. 

    וכן כותב הרמב"ם (הל' קדוש החדש פ"א ה"ה):

"אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש  חדש - הוא שיהיה ראש חדש; שנאמר: "החדש הזה לכם" - עדות זו תהיה מסורה לכם. "

    נמצאנו למדים מדברי הרמב"ם שעיבור השנה אינו כשאר משפטי התורה, שהחכם צריך לעשות את החיבור בין המציאות שעליה הוא דן לבין כללי התורה ודיניה שנאמרו הלכה למשה מסיני - "כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר הלכה למשה מסיני"; כאן, כאשר בית הדין מעברים את השנה, הם מחדשים מציאות שלא היתה, הם קובעים את סדר הקדושה בזמן.

    בעצם, בעיבור השנה בא לידי מיצוי וביטוי מיוחד כל עניינה של תורה שבעל פה. מובן לפי זה, מדוע דווקא בהקשר לעיבור השנה, חכמי ארץ ישראל התקוממו כנגד התופעה של העיבור שנקבע בחו"ל. תופעה זו פוגעת במרכזיותה של ארץ ישראל כמקום שבו נמסרת התורה שבע"פ מדור לדור - "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

    נאמר בפרקי דר' אליעזר (פ"ח):

"אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם... יצא יעקב לחו"ל וביקש לעבר את השנה בחו"ל. אמר לו הקב"ה: אין לך רשות לעבר את השנה בחו"ל. הרי יצחק אביך, הוא יעבר את השנה בארץ... כשבא לארץ אמר לו הקב"ה: קום עבר את השנה... מכאן אמרו: אפי' צדיקים וחכמים בחו"ל ורועה צאן בקר בארץ - אין מעברין את השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר; אפילו נביאים בחו"ל והדיוטים בא"י - אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ..."

    אמנם נאמר שהאבות קיימו את כל התורה כולה (כמאמר חז"ל: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" - רש"י בראשית לב ה); אך מסירת תורה שבעל פה התחילה לאחר שקיבלו את התורה במעמד הר סיני, כפי שמלמדת אותנו המשנה הראשונה במסכת אבות. אעפ"כ רואים אנו שהיתה קפידה מצד הקב"ה על כך שיעקב אבינו רצה לעבר את השנה בחו"ל. לכן נראה שיש להוסיף כאן נקודה נוספת.

    מרן הרב קוק זצ"ל מבאר בעין אי"ה (ברכות פ"ט סי' שכו):

"ע"כ באשר קדושת הזמנים היא היסוד של קיום התורה ועיקריה - והוראה שלמה על נצחיותה שהיא שולטת על הזמנים ואין הזמנים שולטים עליה - צריכה להיות שייכה לא"י..."

    המהר"ל (אור חדש עמ' ק) מבאר את מאמר חז"ל (מגילה יב ע"ב): יודעי העיתים - שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, ואומר: "ועוד נראה פי' יודעי העיתים - פירש שיודעין כל הדברים באמיתתן כפי מה שהם שכל הדברים הם תחת הזמן וחילופי הדברים - כפי חליפי הזמן...". הכישרון לעבר את השנים מבטא את עליונותה של התורה על הזמן, על עולם החומר. הכישרון הזה ניתן רק לחכמים יודעי העיתים - רבנן, ורק בהיות התורה בשלמותה דהיינו: בארץ ישראל.

    בחוברת זו, חוברת של החודשים אדר א' - אדר ב', השתדלנו להביא מאמרים השייכים לעת הזאת. מאמרו של הרב יהודה זולדן, העוסק במקומה של ארץ ישראל בנס פורים וכן שאלות שונות מסביב לדין משלוח מנות.

    עוד שני נושאים מפעילות המכון שכדאי להזכירם: האחד, יום העיון השנתי התקיים ב"ה בהצלחה רבה בשיתופה הברוך של אוניברסיטת בר-אילן. שנית, אנו רואים ברכה בהיענות הרבה של הציבור לקריאתנו לנתינת מעשר ראשון ומעשר עני באמצעות "בית האוצר". הרבה מאד אנשים מתקשרים ושואלים שאלות, כש"בית האוצר" מהווה מנוף להחדרת התודעה הציבורית לנתינת מעשר ראשון ומעשר עני בפרט, ולהפרשת תרו"מ בכלל.

     בברכת פורים שמח,

 

המערכת