הרב רפאל שוואב

 

הערות לגליון מס' 16

 

לכבוד מערכת אמונת עתיך,

            שו"ב...

 

    א. קטניות בפסח (עמ' 14-17)

    הכותב מדייק בדרכי משה (סי' תנג ס"ק ב) שכותב: "וכן משמע לעיל בסי' ר"ד דאני"ס ואליד"ר אינם מין קטניות", שכל שאין מברכין עליו "בורא פרי האדמה" אינו בכלל גזירת קטניות. ואינו, כי כוונת הרמ"א לומר, שאם אני"ס הי' קטניות, דין ברכתו לא היה צריך להיות כתוב בסימן ר"ד, אלא בריש סימן ר"ה או בסימן ר"ח סעי' ח (ועיין שו"ע אדה"ז סימן רב הלכה יז, סדר ברכות הנהנים פ"ז הכ"ב-הכ"ד), ששם מבואר איזה ברכה מברכים על קטניות.

    אלא גדר קטניות האסור בפסח מפורש בדברי הסמ"ק: "דכיון דקטניות מעשה קדרה הוא... אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהן פת כמו מחמשת המינים", שמזה מובן שכל מין שעושים ממנו דייסא אסור, ואם לא מותר. וזוהי תמיהת הט"ז (ס"ק א) על חרדל, כי אין עושים ממנו דייסא או פת שמתחלף במיני דגן, ותירוצו: "לפי שגידול החרדל הוא בשרביטין דומה לגידול קטניות", ולכן הוא בכלל גזירת הקטניות. ומובן מזה שאין כל נפק"מ - במינים הדומים לקטניות מצד גידולם - אם הם עשויים לטעם או שאוכלים אותם בעצמם. ומ"מ ברור שגדר קטניות האסורות לפי הטור "שמא התערבו בהם גרעינים של דגן", אינו כנ"ל, והנפק"מ ביניהם, שלפי הטור גדר קטניות תלוי במנהג אם יש בהם מנהג לאסור, אבל אין כך דעת הסמ"ק.

    ולהלכה, הט"ז (סק"א) מביא את ב' הדעות (טור וסמ"ק) ואינו מכריע ביניהן; אבל בחק יעקב (סק"ה) עושה מב' הדעות דעה אחת: "גזרו משום דדגן מעשה קדרה וקטניות מעשה גזירה...; ואתי לאחלופי בדייסא... תבואה מעורבת בהם וא"א לבררם יפה". ואדה"ז (הל' ג-ד-ה) פוסק כדעת הסמ"ק והט"ז, ומוסיף (ממ"א סק"ג): "כל מיני הזרעים המותרים בפסח צריכים בדיקה רבה קודם שיעשה מהם תבשיל לברור גרעיני דגן שדרכן להימצא ביניהם", ולכן גדר קטניות האסור הוא כנ"ל. ועי' בשו"ת שרגא המאיר (ח"ג סי' כ) שיש לברך על החרדל שהכל.

 

    ב. חיוב השבת אבידה במעשר עני (עמ' 22-26)

    בביאור ההבדל בין מעשר עני המתחלק בגרנות לבין מעשר עני המתחלק בבית, עשה מחלוקת בין תוס' לר"ת (תוד"ה במעשר, נדרים פד ע"ב). ואינו, כי מובן מדברי התוס' שאין ר"ת חולק על מה שכתוב לפני כן אלא רק מפרש את החילוק על פי הספרי, וכן מוכח מתוס' (ד"ה מעשר חולין קלא ע"א), ששם הוא בהמשך אחד ואין ר"ת מוזכר שם. אבל עי' תוס' (יבמות ק ע"א ד"ה מעשר) שמחלק בין שני סוגי המעשר באופן אחר, ומ"מ לדבריו מוכח עוד יותר שצריך להכניסו לבית שלא ייפסד. כמו כן מה שכותב בדעת הרמב"ם שאין חיוב על הבעלים לדאוג למעשר שבגרנות צריך עיון גדול, כי הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ו ה"י) כותב: "ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנייה לבעלים, אלא עניים באים ונוטלין על כרחו", שמזה מובן שלדעתו, מעשר עני הוא ממון שיש לו תובעין, דלא כשיטת התוס' (חולין קלא ע"א ד"ה יש; ועי' רדב"ז וספר המפתחות פרנקל הל' מתנו"ע פ"א ה"ח); ופשוט מזה שיש יותר חיוב השבת אבידה במעשר עני (שנחשב ממון שיש לו תובעין) ממה שיש חיוב כזה בתרומה. ואף לפי שיטת התוס', שמעשר עני הוא ממון שאין לו תובעין, מ"מ (כשהוא בגורן) יותר נחשב הוא של העניים, כי אין בו טובת הנאה לבעלים, מתרומה, שיש בה טובת הנאה לבעלים (ויש עוד להעיר מדעת הסוברים שכל ספק ממון עניים הוא לחומרא). ומזה מובן שאין הכרח להמציא מחלוקת בין תוס' ד"ה "מעשר" לתוס' ד"ה "יש" (הבא אחריו, חולין קלא ע"א). ולכן גם אם מעשר עני הוא ממון שאין לו תובעין, מכל מקום, צריך לדאוג שלא ייפסד. וכל שכן לדעת הרמב"ם שמעשר הוא ממון שיש לו תובעין. וכך דעת הרוגואצ'בי, אליבא דהרמב"ם, שלמרות שאין השבת אבידה בתרומה, יש השבת אבידה במעשר עני.

 

    ג. מצה שלו (עמ' 29)

    הכותב עשה מחלוקת בין הרא"ש לבין הרמב"ם בטעם שאינו יוצא ידי חובה במצה גזולה. וצע"ג מכמה טעמים:

א. הרא"ש אינו לומד דין מצה "שלו" מדין "לכם" בד' מינים, אלא מ"לחם" "לחם" מחלה, כמפורש שם, ורק מוכיח מד' מינים שיש מקום לחלק בין גזולה למעשר שני, ולאסור גזולה יותר ממע"ש.

ב. הובא ציטוט ממשנ"ב, אך אין שם רמז לד' מינים. וכ"כ אדה"ז (סי' תנד סעי' ט).

ג. ברמב"ם אין כתוב טעם ההלכה, ואפשר לפרש שטעמו כדעת הבבלי (גז"ש "לחם" "לחם") או כטעם הירושלמי (מצוה הבאה בעבירה).

ד. גם מהירו' משמע שאינו פסול ב"מצה" אלא ב"ברכה" (עי' שו"ע אדה"ז ה"י); וז"ל הרא"ש: "אבל בדיעבד נפיק בה", ומ"מ מסיק שם: "ואפשר דהני אמוראי פליגי, ואית להו כיון דלא עשאן כמצוותן אינה מצוה ולא יצא ידי חובתו". לסיכום, יתכן וישנה מחלוקת בין הבבלי והירו' אך לא בין הרא"ש לרמב"ם.

 

    ד. ברכת האילנות (עמ' 35-38)

1. ברכה אחרי ניסן: ב"לוח" (יב, כג; שהוא משנה ראשונה) כתב אדה"ז ש"אם חזר ורואה אחר שלושים יום אילנות שמוציאים פרח - יברך בלא שם ומלכות", אבל ב"סדר" (פי"ג הי"ד; שהוא משנה אחרונה) השמיט זאת רבנו - מכאן יש להוכיח שב"לוח" סבר רבינו ש"ניסן" הוא לאו דווקא, ואילו ב"סדר" דעתו כפוסקים שהכוונה ב"ניסן" היא כפשוטו (שערי הלכה ומנהג א-רכ, הוצ' קה"ת תשנג).

2. ברכה על פירות שחנטו: ב"לוח" מובא שאם נפל הפרח וגדלו הפירות "טוב לברך בלא שם ומלכות", אבל ב"סדר" השמיטו, ורק כתב "וראה אילנות שמוציאין פרח", לכן אין לברך אלא על הפרחים.

3 נוסח הברכה: (בהערה 23 ו-24 יש להוסיף: "גי' בני עדות המזרח וכן הוא נוסח אדה"ז בסדר ברכות הנהנים (נוסח חב"ד)".