הרב יואל פרידמן

שלך גדולה משלהם

 

    נאמר ברש"י (במדבר ח, ב):

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.

    ויש לשאול, מדוע חלשה דעתו של אהרן הכהן כאשר ראה שהנשיאים מקריבים את קרבנותיהם? הלא אהרן עסוק היה יומם ולילה בעבודת המקדש ובהקרבת קרבנות! ובנוסף, תשובתו של הקב"ה אינה מובנת, שכן מה היתרון בהדלקת הנרות?

 

    המשך חכמה (פ' בהעלותך שם) מסביר שהחולשה של אהרן נבעה מכך שהנשיאים זכו להקריב קרבנות נדבה בעת חנוכת המשכן. אמר לו הקב"ה: "שלך גדולה משלהם" וגם אתה תעשה פעולה שיש בה ראשוניות ועל ידה תיחנך המנורה. לכן אף שקיי"ל הדלקת הנרות כשרה בזר (רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ט ה"ז), בעת חנוכת המנורה נצטווה אהרון: "בהעלותך את הנרות", כלומר שגם ההדלקה תיעשה על ידי אהרון. לעומת זאת, לדורות נאמר: "יערוך אותו אהרן" - רק הסידור וההטבה ייעשה ע"י הכהן.

 

    הר' יקותיאל יהודה טייטלבאום מסביר בספרו ייטב פנים (ח"א דף קע) שדווקא העבודה היום-יומית של אהרן הכהן, דווקא העלאת הנר תמיד היא המהווה יתרון על פני העבודה החד-פעמית של הנשיאים גם אם זו נעשית בהתלהבות קודש בעת חנוכת המשכן - שלך - העבודה התמידית - גדולה משלהם.

 

    במדרש (במד"ר פר' טו) מובאת חלישות דעתו של אהרון הכהן ונחמתו של הקב"ה בסיגנון אחר:

... וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן, שנאמר (במדבר יז) "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי" ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי -  אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן - אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", הקרבנות - כל זמן שבהמ"ק קיים, הם נוהגים; אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם.

אפשר להסביר שכוונת המדרש היא שבעוד שההשפעה של הקרבנות היא לזמן הקרבתם בלבד, ההשפעה של העלאת הנרות בבית המקדש ושל ברכת הכהנים היא נצחית. אך הרמב"ן (במדבר ח, ב) מפרש באופן אחר:

אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו.

ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש: כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה: "דבר אל אהרן ואמרת אליו", יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח עכ"ל.

וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם...

לדעת הרמב"ן הנצחיות של הדלקת הנרות לעומת הזמניות של הקרבת קרבנות הנשיאים היא בכך שמדליקים נרות גם לאחר חורבן בית המקדש. המדרש מרמז להדלקת נרות החנוכה שאף הן זכר למקדש, וההקבלה לברכת הכהנים היא בכך שאף זו מצוותה לדורות.

 

    במדרש שם נאמר: "אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו" כלומר שהנרות שהיו במקדש יאירו לעולם, וכהמשך לכך יאירו גם נרות החנוכה. ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ס' בראשית לחנוכה אות י) מסביר את הקשר בין נרות המקדש לנרות החנוכה. הנרות במקדש מבטאים את אורה של תורה שבעל פה - "...הרוצה שיחכים - ידרים... וסימניך... ומנורה בדרום" (ב"ב כה ע"ב). בגלל האורות של נרות המקדש נעשה לנו נס, וכנגד רצונם של היוונים "להשכיחם תורתיך" התעוררה בימי החנוכה כוחה של תורה שבעל פה.

 

    בחוברת, חלק גדול מן הנושאים הם מסביב לנרות החנוכה ולשמן הזית. בע"ה חוברת זו היא העשרים במספר ויש בה מן היתרון של "להעלות נר תמיד" כשאחת לחודשיים יוצאת חוברת פרי עיתם של רבני וחברי המכון ושל רבנים ואנשי מקצוע אחרים. כאן המקום להודות לכל אלו שכתבו הגיבו וסייעו בהוצאת החוברות עד הנה ובע"ה נמשיך יחד להגדיל תורת ארץ ישראל ולהאדירה.

    מצאנו לנכון לסדר מפתח נושאים שבע"ה יסייע בחיפוש מאמרים נצרכים לכל עשרים החוברות שיצאו עד היום.

    בחוברת זו אנו גם מפרסמים מאמר של הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל, שבי"ט בכסלו יהיו שנתיים לעלייתו לגנזי מרומים; תנצב"ה.

 

המערכת