הרב יואל פרידמן

פטל אילן או ירק

 

    הרב יהודה הלוי עמיחי במאמרו (פרק ז) דן בחשיבות ובתוקף של מעשה בני אדם בהקשר לסיווג צמח לאילן או לירק. הוא מביא את תשובת הרדב"ז (ח"ג סי' תקלא) ולדעתו כתב הרדב"ז שצמח אשר גוזמים אותו כ-10 ס"מ מעל פני הקרקע ומשאירים את גזעו בשנה שניה נחשב אילן, ואם אין גוזמים אותו ולא נשאר לצמח גזע ייחשב ירק. וע"כ תמה איך יתכן שסיווג הצמח יהיה תלוי במעשיו ובגיזום שמבצע, שכן אם גוזמו ייחשב אילן ואם לאו - ירק.

    אך לענ"ד לא זאת כוונת הרדב"ז וכדלהלן, וז"ל:

"תדע שהרי קני הסוכר הוא כיוצא בזה ממש שזורעין אותם שנה ראשונה הם טובים מאוד וחותכין אותם סמוך לקרקע וחוזרין ויוצאין בשנה שנייה מאת הגזע בעצמו... וכתב הרמב"ם ז"ל פ' ה' מהלכות כלאים וז"ל הקנין והורד והאטדין מיני אילן הם ואינם כלאים בכרם. הרי לך בהדיא דהוו מין אילן אע"ג דאין יוצאין מן הענף הראשון של שנה שעברה אלא מן הגזע יוצאים בדים חדשים וכן הוא בנ"ד ממש. ואפי' לפי השטה האחרת י"ל דלא מיקרי ירק אלא כשיוצאין מן השרשים ממש דהכי דייק לישנא שכתבו הגאונים ז"ל והדר פארי משרשין דיליה וכנ"ד וכן הקנים מניחין לו גזע על הארץ כשיעור טפח וממנו חוזרין ויוצאין הבדים ועושין פירות והוי לכ"ע אילן תדע שכל אילנות רקים שחותכין הבדים הישנים כדי שיצאו חדשים וזהו הנקרא במשנה מקרסמין באילנות וכ"ש בגפנים שמזמרין אותם ואין מניחין אלא הגזע וכי בשביל זה לא יקרא אילן... הרי לך בהדיא שאם נפרש הסוגיא של ברכות לדעת הגאונים ונפרש דלא מיקרי אילן אלא כשהענפים בעצמם מוציאין פירות א"כ הבירינג"אן והסוכר והאטד וכיוצא בהם מין ירק הם ואין ערלה נוהגת בהם... אבל לדידן הא כתיבנא דהרמב"ם והרא"ש והר"י ז"ל חולקים עליו שהרי הקנים והורדין והאטדים כתב הר"ם ז"ל שהם מין אילן..."

    לענ"ד אין כוונת הרדב"ז שהגיזום והשארת חלק מהגזע הוא סיבה להפיכת הצמח לאילן, כמו שלא יעלה על הדעת שאילן שמתחדש מהשורש ולא נשאר לו גזע ייהפך להיות ירק, שאילו נאמר כן יהיו הנצרים של הזית, הרימון והדקל ירק. כוונת הרדב"ז היא שיש בכך סימן (ולא סיבה) שהצמח הוא אילן, כלומר שצמח שמבחינת תכונותיו אמנם אין לו גזע רב שנתי שממנו צומחים ענפים ופירות אלא הגיזום הוא גורם להישארות הגזע, בזה יש לדון אם נחשב כבעל גזע ונחשב אילן או שכיון שחייב להתחדש נחשב ירק. לסברת הרמב"ם, כותב הרדב"ז בפשיטות שצמח כזה נחשב אילן ונחשב בעל גזע רב שנתי גם אם זה מתקיים עקב הגיזום. וראייתו מקנים שנחשב אילן. לעומת זאת, ירק גם אם נגזום אותו - לעולם לא יתחדש גזעו, ולכל היותר יתחדש משורשיו. לפי זה סיווג הצמח לאילן או לירק אינו תלוי במעשה בני אדם, אלא צמח שגזעו מסוגל להתקיים אפילו עקב גיזומו ייחשב אילן, זאת בין אם בפועל יגזמו אותו ובין אם לא יגזמו אותו ויתחדש משורשיו. אמנם הרדב"ז דן בסברה זו ומסתפק בה אליבא דהגאונים, אך כאמור לדעת הרמב"ם צמח כזה נחשב אילן וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רצו סעי' טו) בהקשר לקנים.

    הרב יהודה עמיחי מביא ראיה לדבריו מהחזו"א (ערלה סי' יב ס"ק ג ד"ה ובברכ"י),וז"ל:

"ומיהו יש לעיין לפי"ז מאי מקשה מכרוב? וצ"ל דכרוב גזעו מתקיים שנים הרבה אם היה נוטל את העלין והיה מניח את הגזע". ולענ"ד אין כוונתו שעקב הגיזום הגזע מתקיים ויתחדש ויוציא כרוב חדש, אלא שלאחר הורדת העלים (הפרי) הגזע ימשיך להתקיים ולא יתנוון, אך בשום אופן לא יתחדש ויגדל פירות נוספים בשנה שלאחר מכן. בצמח זה היתה הו"א שייחשב אילן ומסקנת הירושלמי שנחשב ירק. אך צמח כדוגמת הקנים והחציל שלא רק שגזעו יתקיים לאחר הגיזום אלא הוא יחזור לצמוח כבתחילה ויוציא פירות חדשים, בכה"ג יודה החזו"א שנחשב אילן.

 

    בנד"ד הפטל מסוגל להתחדש מגזעו כאשר גוזמים בגובה 10 ס"מ כפי שראינו בעינינו באחד ממקומות גידול הפטל. ואמנם היה מקום אחר שגם גזמו את הצמח וההתחדשות היתה מהשורש, אך מר מאיר פרנקל הסביר שההבדל נובע משוני בדרך הגידול. במקום הראשון גזמו את הצמח ולא אפשרו התחדשות הצמח מהשורשים, זאת ע"י גיזום של ענפי המים, לכן כל כוחו של הצמח הופנה להתחדשות הגזע מתחת לגיזום. לעומת זאת, במקום השני אפשרו התחדשות מהשורש ולא גזמו את ענפי המים, במקרה זה, התחרות על כוחו של הצמח גרם לניוון הגזע הישן. ומ"מ למדנו מדברי הרדב"ז שצמח שגזעו מסוגל להתקיים ע"י צימוח מחודש במקום הגיזום - נחשב אילן, ולכן הפטל ייחשב אילן בין בשיטת הגידול הראשונה, שההתחדשות היא מהגזע ובין בשיטת הגידול השניה שההתחדשות היא מהשורשים. ומ"מ נלענ"ד שמכלל ספק לא יצאנו, וכפי שכתב הרדב"ז בהקשר לחציל "ויש להם על מה שיסמוכו".

 

    היוצא מהנ"ל, נלענ"ד כמסקנתו של הרב עמיחי, אך לא רק מצד שיש להסתפק אם התחדשות מצואר השורש (בלא הגיזום) נחשב כהתחדשות הגזע או כהתחדשות השורשים, אלא אף מצד שזהו צמח שגזעו מסוגל להתקיים גם אם לאחר גיזומו. לכן למעשה צודקים דבריו של הרב עמיחי שהפטל הוא ספק אילן ויש להתירו לאחר שלוש שנים. כיון שהוי רק ספק אילן יש להתיר מספק את הנצרים מחמת ספק דרבנן כמבואר (במאמר הרב עמיחי פרק יא).