הרב יהודה הלוי עמיחי

רכיבה ללא אוכף

 

    בשו"ע (אבה"ע סי' כג סעי' ו) נפסק שאין לרכב על בהמה ללא אוכף, ונשאלה שאלה האם מספיקה חציצה בלבישת מכנסיים או צריך דווקא אוכף או שמיכה.

 

    הגמ' (נדה יד ע"א)  אומרת:

"אמר אביי רוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה. תניא נמי הכי: רוכבי גמלים כולם רשעים... החמרים מהם רשעים ומהם צדיקים - איכא דאמרי הא דמכף והא דלא מכף, ואיכא דאמרי הא דמטרטין הא דלא מטרטין".

    ובאר רש"י:

"רוכבי גמלים. אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים זרע. דמכף. לשון אוכף של חמור, אם יש לו אוכף האבר אינו מתחמם שהעץ קשה הוא, ואם אין לו אוכף מתחמם בבשר החמור, אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת ומתחמם. דמטרטרין. ירך מכאן וירך מכאן ואברו מתחמם".

 

    מדברי רש"י עולה שיש לחלק בין אוכף העשוי עץ קשה  שמותר לרכב עליו, ואילו על מרדעת  רכה - אסור. (מרדעת - עשויה לחמום הבהמה, עי' רש"י שבת נב ע"א).

 

    הרמב"ם  (תרומות פ"ז ה"ו) כתב:

"רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה עד שיטבלו ויעריבו שמשן שהן בחזקת טומאה, מפני חימום הרכיבה על עור הגמל מוציא טיפה של שכבת זרע".

 

    מדברי הרמב"ם בהלכות תרומות אנו יכולים ללמוד לדיני רכיבה שהרי הגמ' השוותה דיני רכיבה לדיני אכילת תרומה. עולה מדבריו שרק על עור הגמל אסור לרכב, אבל מרדעת דינה כמו אוכף ומותר לרכב על גמל שיש לו אוכף או מרדעת, ולא נאסרה אלא רכיבה על עור הגמל, וכן באר הרדב"ז שרק עור הגמל מחמם את הבשר, אבל אוכף או מרדעת אינם גורמים לחמום.

  

    נראה להסביר את מחלוקת רש"י והרמב"ם כך; לדעת רש"י כל דבר רך  שגורם  גם לחמום של הרוכב, למרות שאין הרגשת חום הבהמה - אסור לרכב עליו, ולא התירו אלא באוכף מעץ,  ולכן אסור לרכב גם על מרדעת ולא רק על עור הבהמה.  לדעת הרמב"ם נאסרה רק רכיבה על  עור בהמה שהוא גורם לחמום הרוכב, אבל מרדעת או אוכף שאינם מעבירים את החום העצמי של הבהמה לא נאסרה רכיבה עליהם.

 

    השו"ע (שם) כתב:

"אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף".

    המגיה הוסיף

"אוכף - פירוש מרדעת".

 

    הסמ"ק (סי' רצב) שהוא המקור לדברי הב"י כתב באופן סתמי "אסור לרכב על שום בהמה בלא אוכף", אולם המגיה שבאר שאסור לרכב על בהמה בלא מרדעת משמע שכשיש מרדעת הדבר מותר,  ולכאורה זו מחלוקת ראשונים, לרש"י הדבר אסור ורק לרמב"ם התירו, ומנ"ל שמרן כדעת הרמב"ם? ועיין בדברי המהרש"ם (ח"א סי' פד ד"ה עוד) שהקשה על המגיה הרי במספר מקומות בשו"ע (או"ח סי' שח סעי' ז-ח, חו"מ סי' רכ סעי' ז) יש חלוק בין אוכף ומרדעת, ומדוע כאן באר שהאוכף והמרדעת הם היינו הך, והקל ברכיבה על מרדעת?

     העזר מקודש (סי' כג סעי' ו) שאל מדוע הכריעו כלישנא המתירה לרכב עם אוכף, הרי הגמ' הביאה עוד תרוץ שכאשר הרגלים משני צידי הבהמה אסור וכשהם מצד אחד מותר, ומשמע שמשני צדדים אסור אפילו כשיש אוכף? והסברו כיון שאיסור הוצאת זרע לבטלה הוא  מדרבנן - לא החמירו, והקלו באוכף. א"כ בנידון דידן שאיסור רכיבה על חמור הוא מדרבנן, נראה שיש מקום להתיר לרכב על מרדעת, כדעת הרדב"ז בפרושו לרמב"ם, וכך ניתן להסביר את דברי המגיה על השו"ע, ותיושב שאלת המהרש"ם עליו (ע"ע בשו"ע תנג סעי' ז, ותרוה"ד סי' קיג).  כמו כן יובן מדוע המגיה בחו"מ (סי' רכ סעי' ז) פירש את ההבדל בין אוכף ומרדעת, ואילו בדיני רכיבה (אבהע"ז שם) כתב שדין האוכף והמרדעת זהה, ומותר לרכב על בהמה עם מרדעת.

    אולם מכיון שהאחרונים (מהרש"ם וערוה"ש) נקטו שיש להבחין גם בדין רכיבה על חמור  בין אוכף ומרדעת, הדבר נשאר בספק.

 

    גם לשיטות המתירות לרכב על מרדעת נראה שאין להקל אלא במרדעת רכה שאיננה מעבירה את חום גופה של הבהמה, אבל מכנסיים שמרגישים דרכם את חום גופה של הבהמה אין היתר, למרות שישנה חציצה בין גוף האדם והבהמה.

 

     כדברינו משמע ב"רוח חיים" (להגר"ח פלאג'י זצ"ל) שכתב לאסור להרקיד בשמחת תורה על כתפי אדם, ומשמע שאפילו עם חציצה ג"כ אסור לדעת רוח חיים.

    אמנם על עצם דברי ה"רוח חיים" יש לעיין שהרי הסמ"ק התיר בכל מקום שיש פחד, וכידוע שאין לך פחד גדול מזה שאדם ירקיד את חברו, ולכן מסברא זו יש להקל. עוד יש להוסיף שהרי הרה"צ מלובלין זצ"ל  בספר הזכרונות (מ"ע א) כתב שאם הזמן מועט הרי שאין חשש, ואע"פ שלא נתן שיעור זמן בכו"א לענין הרקדת אדם בודאי הוא זמן מועט, ולכן לענין הרקדת אדם עדיין יש מקום לדון, בכו"א מדבריו למדנו שאפילו עם חציצה ג"כ אסור.

 

    העולה לדינא:

1. אפשר לרכב על בהמה שיש לה אוכף קשה. 

2. רכיבה על  מרדעת רכה שלא עובר חום גוף הבהמה יש מחלוקת.

3. רכיבה עם מכנסיים דקות שמרגישים את חום  גופה של הבהמה  לא התירו.